נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
אחד הדברים החשובים ביותר בעיניי ליצירה של סביבה שמעודדת חקרנות, יצירותיות ומקוריות הוא היחס שלנו לכישלון ולהצלחה. סביבה שבה המחיר לכישלון הוא ציון נמוך, תחושה של מבוכה או אשמה וסגירה של דלתות ואפשרויות לא תעודד את הלומדים לקחת את הסיכון. גם סביבה שמשבחת הצלחות (כל הכבוד! קיבלת 95!) אבל לא מנסה לשאול מה הביא את הלומד.ת להצלחה - מפספסת שלב חשוב בתהליך הלימודי.
בכתבה הזו אציג שני מושגים משלימים: "חגיגת כישלונות" ו"חקר הצלחות".
"חגיגת כישלונות" כשמה כן היא. זו חגיגה, אמיתית, עם מחיאות כפיים וכיבוד, שניתן לערוך בבית הספר. החגיגה מבוססת על ההבנה שמי שינסה - בהכרח גם יטעה, יפשל וייכשל בדרך. המילה כישלון נושאת איתה מטען חברתי כבד כל כך עד שאפילו השימוש בה נחשב מוקצה בהרבה בתי ספר - ואכן יש דיון עם טיעונים לכאן ולכאן בנושא. החגיגה תובעת מחדש (reclaiming) את המילה "כישלון" וממצבת אותה כדבר שיש להתגאות בו. מדוע? ומה מקורות הרעיון?
ערבי הודאה בכישלונות (fuckup nights) הוא מיזם בינלאומי שקיים בחברות וארגונים שונים. אנשים עולים, מודים בכישלונות שלהם ומאפשרים לאחרים להרגיש שזה בסדר, מותר ואפילו מוערך - לנסות ולהעיז. גם בתחומי העיצוב והמייקרים נערכות תחרויות שלמות שבהן היעד הוא לא להצליח - אלא להעלות את הרעיון המטורף ביותר. את הרעיון הזה ביקשתי להביא לתוך בית הספר, בתחום הפרויקטים. כמובן שכדי שלרעיון יהיה ערך חינוכי, הוא צריך להיות חלק מתהליך ולא רק אנקדוטה נקודתית. התהליך התחיל בהודעה, עוד בשלבי תכנון הפרויקטים, על קיום התחרות.
ההמלצות תחת הכותרת "איך להתכונן לחגיגת הכישלונות השנתית" היו כדלקמן:
לצד ההמלצות האלו, היו גם קריטריונים לקבלה לתחרות נושאת הפרסים:
התלמידים והתלמידות הוזמנו להגיש מועמדות, כאשר כל אחד רשאי להגיש רק עבור עצמו. הזוכים הוזמנו לעמוד לפני קהילת בית הספר ולהציג את הכישלון המפואר שלהם, כאשר השאלה המרכזית היא: מה למדתי?
החגיגה מאפשרת לכישלונות להתקבל במחיאות כפיים, לתלמידים להרגיש ביטחון להעז ולנסות דברים חדשים ומורכבים יותר ובעיקר - להדגיש שלמידה מתרחשת בין אם התוצאה היא על פי התכנון ובין אם לא.
פינת התכל'ס - חגיגת כישלונות היא חלק משפה משותפת בכיתה או בבית הספר. שפה של growth mindset, מתן וקבלה של משוב כנה ושותפות בתהליך הלמידה. אם יצרתן.ם שפה כזו בכיתה שלכן.ם - עופו על זה! בסיום פרויקט, הגשה, תכנון פעילות - הזמינו את התלמידים להתחרות בתחרות, להגיש מועמדות ולחגוג את הדרך! אם, מאידך, המילה כישלון היא מפחידה מדי, מעליבה או מרתיעה אתכם - חכו עם החגיגה. בנו את השפה והאווירה קודם ואל תצניחו לתוך הכיתה את החגיגה ללא ההקשר המתאים.
"חקר הצלחות" הוא מושג משלים לחגיגת הכישלונות. נשמע בנאלי, אבל זה ממש לא. במערכת החינוך ובמקומות נוספים, יש לנו נטייה לחגוג הצלחות ולתחקר כישלונות. אם על "חגיגת כישלונות" כבר דיברנו, בואו נדבר על "חקר הצלחות". מאחורי המושג עומדת התפיסה שחשיבה רפלקטיבית צריכה להתייחס לתהליך ולתנאים שהביאו אותנו לתוצאה מסוימת, לא פחות (לדעתי - הרבה יותר) מאשר לפעולות שעשינו כדי להשיג את ההצלחה. הצלחתי במבחן? ראוי לתחקר - כמה זמן למדתי לפני המבחן? איך מצאתי חומר רלוונטי? באילו שעות? מי היו השותפים?
ניצחנו בתחרות ספורט או רובוטיקה? מי הוביל את האימונים? איך חילקנו תחומי אחריות ומשימות? אילו תנאים, ציוד, עזרה קיבלנו מבית הספר? מארגונים חיצוניים? מה היה התהליך שהוביל אל התוצאה? איך ניתן לשחזר אותו? מה היו התנאים שבהם עבדנו, למדנו, הצלחנו? איך ניתן לעודד תנאים כאלו במקומות אחרים?
פינת התכל'ס - בצעו שיעור של חקר הצלחות בכיתה. בסיום פרויקט, אחרי מבחן, לאחר הגשת עבודה. אל תסתפקו בהחזרת עבודות עם ציון ומחמאה. שאלו ביחד עם התלמידים - מה עשיתי שהוביל להצלחה? מה התנאים החיצוניים שבהם למדתי או עבדתי? מה עזר לי כשהיה לי קשה? מה בתהליך שעשיתי ניתן לשחזור בפעם הבאה שאתמודד עם אתגר ואיך?
חגיגת כישלונות וחקר הצלחות הן פרקטיקות שנשענות על תפיסה עולם חינוכית ועל גוף מחקר עשיר. מושגים שכדאי להכיר בתחום הם דפוס חשיבה מתפתח (growth mindset של קרול דווק), פסיכולוגיה חיובית (ענף של הפסיכולוגיה, בארץ אחד החוקרים והמרצים המובילים הוא ד"ר טל בן שחר) ועוד. על התמקדות בתהליך, חקר הצלחות והקישור בינו לבין מושג ה"זרימה" (flow) ניתן לשמוע בריאיון הזה עם הפסיכולוג ד"ר אורן קפלן ועד כל התפיסות, היישומים, הסדנאות וההדרכות שלי (מ.ר.), ניתן לקרוא בעמוד הפייסבוק הציבורי שלי.
שנדע הצלחות וכישלונות ונשכיל ללמוד מכולם!
