מדוע ואיך צריך לטפח את החוסן המנטלי של תלמידים מצטיינים?

כאשר אני מספרת לאנשים שאני עוסקת בחיבור בין מיומנויות רגשיות ומתמטיקה, זה כמעט תמיד מעורר רגשות שמגיעים עם סיפור אישי על המורה שוויתר עליי או על המורה שהאמינה בי, איך ירדתי לארבע יחידות או איך התעקשתי על חמש, איך הייתי היחידה בבית הספר שרצתה או למה הבן שלי לא מוכן לשמוע על זה. 

תלמידים מצטיינים הם לעיתים קרובות מגדלור של סקרנות וידע, ניחנים ביכולות קוגניטיביות מרשימות ובפוטנציאל גבוה. קרן טראמפ למצוינות בחינוך מלווה את תלמידי מסלולי המצוינות במתמטיקה ומדעים למעלה מעשר שנים והתמקדה בעבר בעיקר בפיתוח הכלים לרכישת ידע ומיומנויות קוגניטיביות. עם יציאתה לדרך של האסטרטגיה החדשה של הקרן לשנים הקרובות ביקשנו, בין השאר, לקחת השראה מתפיסת האימון המנטלי אותו מקבלים ספורטאים מצטיינים אשר מתמודדים עם לחץ, עומס וכשלון המהווים חלק בלתי נפרד בדרך למצוינות. 

שמנו לעצמנו למטרה ללמוד ממה מורכב החוסן המנטלי הנדרש מתלמידים ותלמידות בעלי יכולת, כדי שיבחרו ויתמידו במסלולי המצוינות בחטיבת הביניים ובתיכון, יממשו את יכולותיהם בהווה ויובילו את החברה הישראלית בעתיד. חיפשנו מחקרים שעוסקים בחיבור שבין מסלולי ותוכניות מצוינות במתמטיקה ובמדעים ובצרכים הרגשיים והחברתיים של הלומדים בהם. בנוסף, ביקשנו ללמוד על עשייה של תוכניות רלוונטיות בארץ ובעולם שמקנות לתלמידיהם מעבר לעולמות התוכן והידע גם מיומנויות רגשיות וחברתיות.

המחקרים שמצאנו עסקו בעיקר בנוער מחונן ופחות באוכלוסיית המצטיינים, וגם הניסיון למצוא תוכניות רלוונטיות – לא נשא פירות. לא ויתרנו ויצאנו לדרך בשיחות ומפגשים עם פסיכולוגיות ואנשי מקצוע מעולמות המיומנויות הרגשיות-חברתיות (SEL, Social Emotional Learning) ועם אנשי ונשות חינוך אשר עובדים ביום יום עם תלמידים מצטיינים. 

ביקשנו כאמור ללמוד מה מאפיין את בני הנוער שבוחרים ומתמידים במסלולי לימוד מאתגרים, באילו אתגרים רגשיים וחברתיים הם נתקלים ובאילו דרכים ניתן להעצים אותם ולסייע להם לממש את הפוטנציאל הגלום בהם.

תרצה. תאמין

בראיונות עומק שנערכו עם מורים ומורות במסגרת מחקר שקיים צוות תוכנית בית ספר סגול באוניברסיטת רייכמן עלה כי קיים דפוס התנהגות המשותף לנערים ולנערות בכיתות מצוינות שמנוגד למאפייני גיל ההתבגרות הקלאסיים כגון סיפוק מידי, התמרדות, לחיות את ה'כאן והעכשיו' וקושי בראייה ארוכת טווח.

התלמידים והתלמידות בכיתות מצוינות הם מתוכננים יותר, בעלי ראייה ארוכת טווח, פחות מבטאים מחשבות של כאן ועכשיו ויותר מקדישים את השיח לתמונת העתיד ומה עליהם לעשות כדי להשיג את יעדיהם. יש להם מטרה!  

אלא שרצון ומטרה לבדם לא מספיקים. הרגל השלישית שתעודד אותם לבחור במסלול מצוינות היא האמונה בעצמם, או במילים אחרות תחושת מסוגלות עצמית (Self-Efficacy). תחושת מסוגלות מתבססת על האמונה של אדם ביכולת שלו להצליח בתחום מסוים, ותלויה בין השאר במסרים שהילד מקבל מהסביבה שלו (הורים, מורים ודמוית משמעותיות אחרות).

תחושת המסוגלות קשורה בקשר עמוק לדפוס חשיבה מתפתח (Growth Mindset). בעלי דפוס חשיבה מתפתח מאמינים כי יכולות, אינטליגנציה וכישרון אינם נתונים וקבועים, ולפיכך הם יכולים להשתפר דרך מאמץ, למידה וניסיון. תלמידים בעלי דפוס חשיבה מתפתח יפתחו תחושת מסוגלות גבוהה יותר משום שהם יבינו שכישלונות לאורך הדרך הם חלק מהתהליך, ויחפשו דרכים להשתפר ולא לוותר.

תתאמצי. תצליחי

ומה קורה ביום שאחרי הבחירה? עם אילו קשיים מתמודדים תלמידי המצוינות ועל אילו מכשולים הם צריכים להתגבר? הצרכים של תלמידים במסלולי מצוינות הן מגוונים ולעיתים קרובות דורשים מהם כלים ומיומנויות רגשיות וחברתיות.

לעיתים מדובר בתלמידים ובתלמידות פעילים ומרובי כישרונות. מכירים את המדריכה בצופים שגם מתאמנת בנבחרת הכדורעף של בית ספר, גם מנגנת על פסנתר וגם לומדת חמש יח"ל מתמטיקה ופיזיקה? אז היא למשל זקוקה לעזרה בניהול הזמן, בתעדוף ובחירה של משימות, בהבנה שלא תמיד אפשר להספיק הכל ולפעמים צריך לוותר, גם אם זה ויתור זמני.

זו יכולה גם להיות החברה שלה, תלמידה מצטיינת שרגילה לקבל רק מאיות וכל ציון שהוא פחות מוביל לשברון לב, כעס ותסכול. איך עוזרים לה להבין שזה בסדר לקבל 90, ולפעמים אפילו 70, ושצריך להמשיך, ללמוד מטעויות ולא להיבהל כשלא הולך.

לפעמים זה התלמיד המוכשר, זה שהכול הולך לו בקלות. הוא מעולם לא עשה שיעורים, אף פעם לא היה צריך להתאמץ. ופתאום בחטיבה (ואולי זה קורה לו פעם ראשונה רק בתיכון), הכול נהיה קצת יותר קשה, פתאום יש עוד כמוהו, הוא כבר לא הראשון בכל דבר, יש טובים ממנו. פעם ראשונה שהוא צריך להתאמץ, אולי אפילו להכין שיעורים ולתרגל, משהו שהוא מעולם לא עשה. איך עוזרים לו לא לוותר, לא לבחור בדרך הקלה, להתאמץ, ולהתמודד עם מציאות שבה לא הכול הולך בקלות, להתרגל למציאות שבה אתה כבר לא בראש הרשימה, אלא אחד מכולם?

ואולי זה הילד המוכשר והנבון שלא רוצה ללכת לכיתת עמ"ט, כי אף אחד מהחברים שלו לא שם, והוא חושש מה יגידו עליו. הוא לא רוצה שיחשבו שהוא חנון, שהוא חרשן. הוא רוצה להיות בחבורה המגניבה שלו מהיסודי ולעשות דברים מגניבים וכייפים ולמה לבזבז את הזמן וללמוד קשה, אם לא חייבים?

אז אולי חלק מהסיבות שלא כל מי שיכול להצטרף לכיתות עמ"ט או מופ"ת בחטיבה עושה זאת, ולא כל מי שיכולה לעשות 5 מתמטיקה או פיזיקה או מדעי המחשב בוחרת המגמות האלו, קשורות לחוסן מנטלי? ליכולת להציב לעצמך מטרה, להאמין שאת יכולה, להיות מוכן להתאמץ ולהתמיד ולקבל כלים להתמודדות עם עומס, קושי וכשלון?

בימים אלו קרן טראמפ עסוקה ברתימת יכולות מקצועיות משדה הפסיכולוגיה לטובת בניית מסגרת מושגית שתאפיין את הצרכים והמענים הספציפיים של תלמידי המצוינות – וכן בתמיכה בפיתוח כלים ושיטות להטמעה שלהם במערכת החינוך. נעדכן בקרוב!