נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
במאמר הקודם דנו בסיבות הביולוגיות והמחקריות שהמוח שלנו נעזר בנרטיבים כדי להגדיר את הזהות שלנו ולהוביל את חיינו. אבל מה אנחנו עושים כשהנרטיב שלנו בבית הספר הוא שאני תלמידה גרועה? שאני לא טוב במתמטיקה ואין לי סיכוי לעשות חמש יחידות? שאני איכשל בכל מבחן?
במקרים בהם הנרטיבים שאימצנו עוצרים אותנו מלהתקדם, ניתן להיעזר בתכונת הנוירופלסטיות של המוח וליצור לעצמנו נרטיבים חדשים שיעודדו אותנו להצטיין. זה מה שאני עושה עם תלמידות ותלמידים באמצעות שיטת מכתוב. להלן חמישה כלים לכתיבה מעודדת מצוינות שאפשר לשלב בשגרה הבית ספרית.
כלי מוכר ופשוט שניתן להשתמש בו 5 דקות בתחילת היום או בתחילת שיעור או לפני בחינה חשובה. כתיבה אינטואיטיבית הוכחה כמעלה סיכויים להצלחה, משפרת זיכרון, משפרת ציוני IQ, מעלה תשומת לב, משפרת תקשורת, עוזרת לעיבוד טראומה ועוד. היא מפנה מקום רגשי - עבור מידע חדש שצריך להיכנס ולתפוס את המקום. כתיבה אינטואיטיבית גם משפרת יצירתיות ויכולות חדשנות.
איך זה עובד? פשוט כותבים כל מה שעולה בראש. לא מפסיקים לכתוב. אם עולה, "מה המורה הזאת רוצה ממני?" אז זה מה שכותבים. אם עולה רשימת מטלות ודברים שלא הספקתי – אז את זה כותבים. פשוט הולכים עם זרם התודעה. ולא להיות מתוסכלים. התודעה שלנו מהירה יותר מהכתיבה. הכול בסדר.
הנחיות כתיבה:
כל ההמצאות הגדולות בהיסטוריה התחילו ממשהו שמישהו דמיין. "דמיון הוא הכול. זו הצצה לאירועי החיים הבאים", אמר אלברט איינשטיין. כוח הדמיון שלנו הוא ענק. אם נדמיין את עצמנו נכשלים – זה מה שיקרה. "אם אתה יכול לחלום את זה - אתה יכול ליצור את זה", אמר וולט דיסני. עזרו להם לדמיין, לחלום, לראות את הוויז'ן של מה שהם רוצים.
בחרו יום של הצלחה בעתיד – היום שבו הם מקבלים את ציוני הבגרות שלהם עם הממוצע שרצו. היום שבו הם מקימים את הסטארטאפ עליו חלמו. היום שבו הם מסיימים את הלימודים ונוסעים לטיול ארוך. זה יכול להיות גם חלום על איך שאני מרגיש.ה בכיתה – אילו תחושות יש לי? תחושות שמחה או הצלחה או מרגיש.ה מוערכ.ת או חיבור לאנשים או סתם כיף עם חברים. כל אחד בוחר את היעד שלו – ומדמיין את עצמו ביום הזה. ממש נמצא שם. כותב אותו לפרטי-פרטים. זה יכול להיות חלום בכל תחום. המטרה היא להצליח ממש להרגיש שאנחנו שם, כבר חיים את החלום.
הנחיות כתיבה:
חמש דקות בסוף היום או בסוף שבוע לימודים. פשוט להיזכר בשלושה רגעים של הצלחה ביום שלי ולרשום אותם בפירוט. להיות שם לכמה רגעים בנחת. הם חולפים מהר ואנחנו הרבה פעמים בכלל לא שמים לב. אנחנו לא עוצרים שניה ואומרים: הנה, הצלחנו.
יש לנו נטיה לפעמים בסוף היום לאסוף את כל מה שלא הספקנו, את כל מה שלא עבד. גם כאן הסיבות הישרדותיות. אנחנו לא מקולקלים, אבל בשביל להרגיש ההיפך, זה שריר שצריך להתאמן עליו, לפתח אותו. פשוט לאסוף רגעים, אפילו הכי פצפונים, של הצלחה.
יכול להיות שאחרי תקופה שהם יעשו את זה – הם יתחילו לשים לב לרגעים האלה כבר תוך כדי היום שלהם ולסמן אותם לעצמם, להיות שם רגע ולא לתת להם לחמוק.
כמורים ומורות, שרואים אותם כל היום, אתן.ם יכולים גם לעזור להם לאסוף רגעים כאלה. לתת להם פתק קטן עם משהו שהם הצליחו בו היום – שיעזור להם להיזכר בסוף היום, כשכותבים. ברגע שהמונחים הללו יחדרו לכיתה שלכן.ם – כולכן.ם תוכלו להשתמש בהם. הם משנים חיים. באמת.
פשוט לכתוב חמש דקות בתחילת היום – את היום שיהיה לי. לדמיין אותו, לכתוב כאילו אני כבר שם, כאילו זה כבר קרה. כל מה שהצליח, כל הרגעים המעולים שהיו, כל מה שהרגשתי בזמן הלימודים או עם החברות והחברים או מול המורים שלי. כל הדברים שבדרך כלל לא מסתדרים אבל היום הסתדרו מצוין! פשוט לתאר, ממש כמו שעשינו בסעיף 2. לדמיון שלנו יש כוח גדול ליצור מציאות.
התרגיל הבא טיפה יותר מורכב. צריך להשתמש בו בעדינות יותר ובאופן אישי לפי הצורך וההיכרות שלכן.ם עם התלמיד.ה, ועם ליווי והקשבה. הרעיון הוא להתבונן בנרטיב שחוסם את התלמיד. אולי זה עולה באיזו שיחה אישית שלכם כשהוא אומר, "אני גרוע ב..." או "אני יודע שאני לא אצליח ב..." או "ככה אני. זה הטיפוס. תמיד הייתי כזה." כל מיני אמונות מגבילות שדבקו בו.
לפעמים המציאות ממש מוכיחה אחרת ואתן.ם כמורות ומורים רואים את זה. למשל, כשהוא מצליח, אפילו לרגע, במשהו שהוא אמר שהוא גרוע בו. שקפו לו את זה. אספו לו עדויות. זה עוזר, אבל כמובן שבסוף רק הוא יכול לכתוב סיפור חדש. הציעו לו לכתוב את מכתב החזרת הסיפור.
של מי הסיפור שלי? האם הסיפור הוא באמת שלי היום? או שהוא סיפור שאני ממשיכ.ה לספר לעצמי מהעבר? אולי הוא של הילדה בת ה-9 או בת ה-12 שהייתי? אולי זה בכלל סיפור שהשאלתי ממישהו שאמר לי משהו מתישהו וזה חדר?
הזמינו אותו לכתוב סיפור חדש. זה מתחיל ככה, "היי לעידו בן ה-9, אני יודע שהיה לך קשה בחשבון והרגשת שאתה גרוע בזה או שמישהו אמר לך את זה, אבל אני רוצה להחזיר לך את הסיפור הזה, כי עכשיו אני ממש מצליח. הנה, אתמול בשיעור הפרטי הצלחתי לעשות תרגיל ממש מסובך..."
ממש לכתוב, שהוא לא מאמין בסיפור הזה יותר. לכתוב עדויות הפוכות לאותו סיפור. אולי אפילו לא כתיבה ארוכה. אפשר גם פשוט לכתוב רשימה של עדויות הפוכות לסיפור – שהוא יאסוף לאורך השבוע. רגע במבחן. רגע בשיעור. רגע שמורה נותן לו מחמאה. ממש לרשות עדויות ולהתחיל לספר סיפור חדש.
נסו את התרגילים האלה והקדישו להם חמש דקות ביום במסגרת עבודת כיתה, משימת בית וגם על עצמכן.ם!
