נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
היי, נעים מאוד, אני הילה, ואני לגמרי חסרת קוארדינציה ורוקדת גרוע.
שלושים ומשהו שנים לאחור. יום בחטיבת הביניים. אמרו לנו לבחור אם אנחנו רוצות שיעור בלט או ריקודי עם, אבל התברר שהשיעור הראשון בבלט הוא בעצם בחינה. המורה עמדה בפינת הכיתה וביקשה שנרקוד עד אליה והראתה איזה סיבוב שצריך לעשות בדרך. תוך כדי הסיבוב כבר שמעתי אותה צועקת בחדר מול כל בנות השכבה "הילה, צאי, את לגמרי חסרת קוארדינציה. תעברי לריקודי עם."
אז נעים מאוד, זו אני וזה מה שאני יודעת בוודאות על עצמי: אני חסרת קוארדינציה. אני גרועה בחשבון. אני מביכה. אני גבוהה מדי. ויש עוד. מלא סיפורים שאספתי לי עם השנים. וגם אתן.ם. וגם התלמידות והתלמידים שלכן.ם.
בעולם הטיפול הנרטיבי, הנרטיבים שלנו הם שמובילים את חיינו, מגדירים אותנו, בונים את הזהות שלנו, מניעים אותנו ומעצבים את המציאות שלנו. הסיפורים שמסתובבים לנו בראש הם הכול. מאיפה אספנו אותם? מאמא, מאבא, מהמורה לחשבון, מהחברה, מהתרבות, מהמדיה. מישהו אומר משהו אי שם בילדות והופ! זה הופך ל"אני". זה חלק ממני. ואני שומרת על הסיפור הזה מכל משמר לאורך שנים ארוכות, גם כשהוא בכלל-בכלל כבר לא נכון.
למה אני שומרת עליו כל כך? תכף נסביר. לפני זה נגיד שהטיפול הנרטיבי הוא שיטה שפותחה ונחקרה על ידי שני עובדים סוציאלים, מייקל וייט מאוסטרליה ודייוויד אפסטון מניו זילנד. לפי השיטה אנחנו אוספות ואוספים לאורך חיינו סיפורים רבים בתחומים שונים. הם מגיעים עם אירועי החיים שלנו ודרך האנשים הסובבים אותנו, החברה והתרבות. אלו דברים שאנחנו פשוט יודעים. אנחנו מפסיקים לבדוק אותם. הם פשוט הופכים לעובדות חיים. אמונות.
אנחנו נאחזים בהם ומוצאים בחיים כל הזמן עדויות שתומכות בנכונות שלהם. הסיבות הישרדותיות. המוח שלנו באינסטינקט הבסיסי שלו לא אוהב שינויים כאלה משלוש סיבות.
אז מה אנחנו עושים פה בכתבה הזו ובכלל, בטיפול הנרטיבי? אם המוח לא אוהב שינויים בשביל מה להתאמץ? הסיבה היא שלמוח שלנו יש גם תכונה אחרת חשובה: נוירופלסטיות. המוח שלנו גמיש. אתן.ם הרי מצליחים ללמד את התלמידות והתלמידים שלכם כל הזמן דברים חדשים. אנחנו הרי כן מצליחים לשנות הרגלים. זה פחות אינסטינקטיבי כי המוח הוא קודם כל הישרדותי, אבל זה כן שריר שאפשר לפתח. פשוט צריך לבקר בצורה מסודרת בחדר הכושר הנרטיבי.
אני עובדת כבר שנים רבות בשיטת מכתוב עם נערות ונערים, צעירות וצעירים אחרי טראומה, הוצאה מהבית, נטישה ופגיעות. מהניסיון שלי, זו שיטה שבונה מנהיגות אישית בקרב צעירות בסיכון. מכתוב מבוססת על עקרונות הטיפול הנרטיבי ומדע הפסיכולוגיה החיובית. בעזרת הכתיבה, אנחנו עוזרים לתלמידות ותלמידים עם סיפורים קשים לעדכן את הנרטיבים שלהם לנרטיבים שתומכים בהם - מצמיחים - ולהתחיל להיפרד מנרטיבים חוסמי הצלחה. לראות בסיפורים הקשים את הכוחות והחוזקות שלי.
בעבודה שאנחנו עושים עם נוער בסיכון בפנימיות, אנחנו רואים שוב ושוב את הנער הזה או הנערה, שלומדת כל היום למבחן, משקיעה, מתאמצת, נעזרת במורים בשעות נוספות ובכל זאת - לא מצליחה. נכשלת שוב ושוב. הצוות יודע שהיא יכולה, שהיא סופר-חכמה, שהיא מצליחה לפתור תרגילים ממש קשים בתרגולים אחר הצוהריים, שהיא לרגעים ממש מאמינה שזה יקרה, שתהיה לה תעודת בגרות. הצוות יודע גם כמה היא עובדת קשה ורוצה את זה.
ואז היא יוצאת לסוף שבוע אצל המשפחה שממנה הורחקה ושומעת שוב כמה היא לא מספיק טובה, כמה היא כישלון. היא חוזרת לפנימיה ביום ראשון ויודעת שהיא תיכשל. כמה שהיא תלמד, כמה שתשתדל – הסיפור הזה הוא מה שיקבע בסוף את הציון שלה. עד שהיא תחליט לשנות אותו, לכתוב לעצמה סיפור חדש.
והבשורות הטובות - שהן עושות את זה. שהם עושים את זה. שנרטיבים נדבקים אלינו ולא רוצים לעזוב, אבל כן אפשר להתאמן בנרטיבים חדשים - עד שהמוח יתרגל, עד שייבנו סינפסות חדשות לסיפור חדש, טוב יותר. סיפור שמצליח במקום סיפור שחוסם.
אנחנו עושים את זה אפילו בפנימיות של חסות הנוער, עם הנערות והנערים שהתייאשו מהחיים, אבל זו תפיסה שרלוונטית לכל בית ספר ולא רק למקרי קצה. תחשבו על זה: לפעמים כלי ממש פשוט, שנראה הכי בסיסי וקל – יכול לשנות להם את כל היום ולהוביל אותם ליום מוצלח בלימודים או למבחן מוצלח יותר.
רוצים ורוצות לעזור לתלמידות ולתלמידים שלכן.ם לפתח נרטיב של הצלחה בלימודים? במאמר הבא שיעלה כאן בקרוב אציע חמישה כלים לכתיבה מעודדת מצוינות שתוכלו ליישם בכיתה, כמשימת בית ואפילו על עצמכן.ם!
