נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
כשמדברים על פלטפורמת הפודקאסטים, יכולים לטעות שמדובר בכלי חדשני שנוצר יש מאין. אבל האמת ששורשיו נטועים באב הרוחני, הרדיו, ובמדיות אודיופוניות כמו תקליטי סיפורים לילדים, קלטות של הרצאות מומחים ועוד.
הבסיס של פודקאסטים נבע מהמקום של הביטוי האישי ליוצרי התקשורת הפרטיים שלא הגיעו לתקשורת המסורתית ורצו להביע משהו פנימי, אנושי ופרטי, לא כזה שתמיד זורם בזרם המרכזי של התקשורת הממוסדת או מתאים לאופן הצריכה של המדיה הקיימת.
כשמסתכלים על התחום בצורה כזאת, אין קשר בין פודקאסטים לחינוך. אנחנו יודעים שרוב תוכניות הלימוד מיועדות לכל התלמידים באשר הם, ללא התייחסות לפרט, יכולותיו, רצונותיו וכישוריו. תוכנית לימודים צונחת מלמעלה על המורים והם כמתווכי ביניים מעבירים אותה הלאה לתלמידים.
אבל בשינוי שעוברת מערכת החינוך, כשברור שתוכניות הלימודים צריכות לעבור טלטלה גם בצורה, גם בתוכן וגם באופן ההעברה, נראה פתאום שפודקאסטים בכיתה זה פתרון מוצלח למדי.
היזכרו בשנותינו הראשונות בבית הספר. זכורים לנו שיעורי השפה למשל, כשינון של א' ב', ושיעורי החשבון היו עם בדידים צבעוניים שהמחישו את המספר השלם וחלקיו. העתקנו שורות שורות של אותיות ומספרים כדי שנדע קודם איך הם צריכים להיראות, ואחר כך התקדמנו להבין מילה-משפט-סיפור או סיפרה-מספר-תרגיל חשבוני.
מדוע התעכבנו על אלו שוב ושוב? כי יסודות אלו בנו את השפה של היומיום, של חיינו כילדים, מתבגרים ובוגרים. בעזרת היסודות הללו יכולנו להבין את העולם סביבנו ולהעשיר אותו בתחומים נוספים.
אלא שמאז השפה שאנו משתמשים בה התפתחה למגוון ערוצי תקשורת נוספים שמחייבים את הרחבת הבסיס האורייני במסגרת ההוראה. אין מדובר יותר רק בדיבור וקריאת טקסטים או מספרים, אלא גם ובעיקר התנהלות יומיומית מול אמצעי תקשורת בפלטפורמות שונות, החל מהשכמת הבוקר עם הטלפון החכם שיש בו קריאה, צפייה, האזנה, דרך שלטי חוצות שנקרים בדרכנו, מסך הטלוויזיה שמלווה את שעותינו בבית גם אם לא בצפייה רצופה, מסך המחשב שמולנו בחלק נכבד מהיום ועוד ועוד.
24 שעות אנו מוקפים במסרים תקשורתיים מרצון ולא מרצון. מהם אנו שואבים מידע, לומדים על חיינו, מקבעים ידע ומקבלים החלטות. אם לא נדע לצרוך את אלו בצורה ראויה – ישתווה הדבר לחוסר יכולתו של עולה חדש להסתדר ולתקשר עם המובן לנו מאליו, בעיקר בגלל מחסום השפה – בקריאה, כתיבה, הבנת הנשמע ודיבור.
במשך שנים שלטה הגישה שאומרת שללמד "צריכה נכונה" או "צריכה נבונה" דורשת ביקורתיות שמזהירה את הילדים והוריהם מהסכנות שבתקשורת. אלא שהערוצים צמחו מעבר ליכולת של שומרי הסף. בכל פעם שנבנתה סוללת הגנה מתופעה או סיכון, קמה תופעה חדשה שעקפה את קודמתה והשאירה את השומרים מופתעים ומנסים להדביק אותה, יחד עם הבנה שעד שיטפלו בחדשה, אחרת תבוא והפער ישאר תמיד לרעת המגינים.
עוד חסרון ניכר בגישה זאת היא יצירת פחד מיותר מהתקשורת וחוסר הצגת הדברים החיוביים בה. לאורך זמן, נוצרת תמונה מעוותת שלה בעיני הצרכנים החדשים והם מאבדים בה אמון. נוסיף שמובילי הגישה הזאת תמיד ישארו מאחורי הצרכנים כשמדובר בחידושי תקשורת (פלטפורמות, סוגי מסרים) ובבואם להזהיר מהתקשורת המוכרת, הם דוחפים את הצעירים להשתמש בערוצים חלופיים שאינם מוכרים לדור המלמד. כך נוצר פער דורי במוטיבציה ללמוד את התחום ויותר מכך – להבין אותו.
חשוב להבין: כשם שמיומנות הקריאה אינה רק למי שלומד ספרות, לימודי אוריינות מדיה אינה רק לתלמידי מדיה. כך גם לימוד פודקאסטים אינם רק לתלמידי תקשורת.
מול הגישה הביקורתית, צמחה גישה שנוגעת במצב לא ממקום של בעיה אלא ממקום של אתגר היענות להתפתחות טכנולוגית שמשפיעה על התוכן וגם על החינוך – זאת "אוריינות מדיה". היא מבקשת ללמד את התלמידים את השפה התקשורתית כדי שיוכלו לדעת לגשת אליה, להבין אותה, לנתחה, להעריכה, להשתמש בה בתבונה וגם ליצור איתה, מתוך הבנה עמוקה של היסודות שמרכיבים אותה, וזאת כדי לבנות מסר נכון ותקשורת טובה עם העולם.
בניית מגדל השפה הזאת דרך פודקאסטים היא דרך קלה למימוש הלימוד. בהכנה מסוג זה הדגש הוא על המילה והמסר כבסיס לסיפור טוב, לא נדרשים אמצעים יקרים ולא טכנולוגיה מסובכת. כל תלמיד ותלמידה יכולים ליצור פודקאסט בכל נושא ולהביא את העניין האישי לביטוי קולי בחשיבה ביקורתית על המקורות, הדרך, התוצר, וגם ביקורתיות עצמית של היוצרים על עצמם.
שימוש בכלי אודיופוני אינו חדש בנוף החינוך, אבל פריצתו מחדש וצמיחתו לזרם בולט בהוראה בימים אלו מוכיח שהערוץ השמיעתי נותר מוזנח בפינה זמן רב מדי – ואיתו גם הורדמה החשיבות בחינוך החדש שמעביר את האחריות של הלמידה לתלמידים.
הפודקאסטים מאפשרים לשפר את שיטות ההוראה, מנגישים חומר בצורה שונה, מלמדים מיומנויות רבות בדרך אל הפודקאסט ומעמיקים את השילוב בין סגנונות למידה. התלמידות והתלמידים מקבלים אחריות לתהליך ומגדל מוטיבציה פנימית ללמוד ולהצליח.
חוויית הלמידה עוברת מהכיתה החוצה – בכל מקום ובכל זמן. מגוון אפשרויות ונושאים עוברים תהליך פירוק תוכן בשפה, במשלב, בפרקי זמן ועוד. הכול פשוט יותר, רלוונטי יותר ונגיש.
המיומנות הדיגיטלית של יוצרי הפודקאסטים מתעצמת פלאים: ההבנה של תהליך הניווט ברשת, מציאת חומרים ראויים (גם שימוש בפרומפטים טובים במנוע חיפוש או בינה מלאכותית היא מיומנות), הקלטה, עריכה והפצה – כולם חומרי עבודה יומיומיים למשתמש הדיגיטלי.
פודקאסט מחייב אותם לקרוא, לסנן, לתמצת, לעבד את המשפטים מחדש כדי ליצור סיפור לאוזן בצורה יצירתית ומשכנעת, משייף את היכולות לצריכה נבונה של מסרים, של מיון מסיחי דעת ויצרני חדשות כזב וגם מסייע להם בבניית תקשורת טובה יותר עם הסביבה ומפחית פחד קהל.
מחקרים שנעשו על משתתפים בגילים שונים הוכיחו את יעילות הכלי בשיפור השפה, בניית ראייה הוליסטית, שיפור מיומנויות לימוד, העצמה עצמית ופיתוח ביקורתיות לצד אזרחות טובה יותר.
כשהתלמידים יבנו את התוצרים שלהם, הם יגעו במיומנויות אישיות וחברתיות שתורמות לעיצובם כבוגרים וגם ישפקו את דרכי הלמידה עוד בבית הספר. ניסוח מחשבות וארגון מידע נדרש בכל תחום, גם האישי וגם המקצועי. סיעור מוחות כיתתי על הפודקאסטים ישלב עבודת צוות וקבלת ביקורת. ניסיון לא לחזור על מה שכבר יש בתחום יפתח יצירתיות. דיבור בתוצר תקשורתי יגדל אותם לדיבור בציבור. שימוש בטכנולוגיה זמינה בחיפוש, עריכת מלל, הקלטה ועריכה טכנית, ישדרג את האוריינות הדיגיטלית ועוד.
גם לבית הספר יקרו כמה דברים טובים: הנגשת מגוון מקצועות בערוץ שמיעתי תשפר הישגים. שימוש בפודקאסטים יקרב תלמידים לעשייה מוטיבציונית. פרסום הפודקאסטים יהדהד בקרב הורים, צוותי חינוך וסביבת העיר, תוך קידום המוניטין של בית הספר.
לא נשארו פינות שיעכבו אתכן.ם להצטרף. אז תתקדמו לאוריינות מדיה ותתחילו להכין פודקאסטים עם התלמידות והתלמידים.
