לא רק בט"ו בשבט: תוכניות לימוד מומלצות על בעלי חיים

בעלי-חיים תופסים מקום מרכזי בחייהם של ילדים, ויש להם מקום משמעותי גם במערכת החינוך. ברוב הלימודים העיוניים מופיעים בעלי-חיים בתדירות גבוהה, אם כי במקרים רבים מתייחסים אליהם כאל משאבים כגון "סוס עבודה", כמרכיבים חסרי דעת של הסביבה או כסמלים כגון "ציפור הנפש". לכן קל שלא לשים לב שמדובר בהוראה על בעלי-חיים.

חוסר תשומת-לב כזה פחות ופחות הולם ערכים חברתיים חדשים. בשני הדורות האחרונים עובר היחס הציבורי לבעלי-חיים שינויים הניכרים למשל בהתפשטות הטבעונות מטעמי מוסר. ותיקי מערכת החינוך צפויים למצוא עניין מועט בבעלי-חיים לעומת סגל ההוראה הצעיר, ואילו בדור התלמידים עשוי הנושא להיתפס כבוער ממש.

המגמה ברורה: בעלי-חיים מקבלים הכרה כ"מישהו" ולא רק כ"משהו", ומתחדדת ההבנה שהרגלים שאנו מנחילים ביחס לבעלי-חיים הם בסיס לעמדותיהם של התלמידים כלפי אחרים בכלל: התעלמות או התייחסות? זלזול או אכפתיות? נצלנות או כבוד? כדאי אפוא לבחון את הדרכים המרכזיות להוראה על בעלי-חיים – בכל מקצועות הלימוד העיוניים.

אם בעבר היה נהוג ללמד על החיה כמשאב גופני, למשל למודל ומחקר, או כסמל וכקישוט – ובמקרה הטוב כסובייקט הנתון במצוקה, שמעצב את בעלי החיים כיצורים נזקקים תלויים וסבילים – כיום ההמלצה הגורפת היא ללמד על החיה בפני עצמה. את זאת אי אפשר לעשות באמצעות מפגש עם חיות בשבי, ונחוצה אפוא התמקדות בבעלי החיים חופשיים.

כיצד ניתן לעשות זאת בבית הספר? ארבע עצות מעשיות

בלי ניצול ישיר: חשוב להימנע מפעילות הכוללת שימוש ישיר בחיות – למטרות ייצור, עבודה, בידור, מחקר וכן הלאה. מבחינתך, המורה, האתגר עשוי להתחיל בהחרמת פינת החי או חדר החיות בבית-הספר שלך והחרמת ביקורים במקומות כאלה מחוץ לבית-הספר. (כדאי להזכיר כאן שניסויים בבעלי-חיים בבית-הספר אסורים מתוקף חוזר המנכ"ל "בעלי-חיים במוסד החינוכי").

ביקורת על ניצול בעקיפין: כשמלמדים על פריטי אומנות, ספרות, פולקלור והיסטוריה הכוללים דמויות בעלי-חיים, לעיתים קרובות תיאור החיה מעודד התעלמות ממצוקתן של חיות ממשיות סביבנו, ולכן תפקיד המורה הוא לבחון בביקורתיות את החיה הסמלית או הקישוטית לעומת חיות ממשיות כאן ועכשיו. ראו לדוגמה את סיפור עקדת יצחק: תכני ההוראה המקובלים בנושא זה עוסקים בקורבן אדם ובצייתנות דתית – ללא עניין בהרג האיל. כך מעניקים דרך אגב לגיטימציה גורפת לשימוש אלים בבעלי-חיים (עמדה דומה חוזרת באינספור סיפורים, שירים וציורים המציגים קורבן מתון יותר מצד חיות המשרתות אדם "מרצון"). סיפור העקדה הוא אפוא הזדמנות להתמקד בדמות הנשכחת – האיל – ולבחון את עידוד האלימות דווקא מנקודת המבט הזו. דיון כזה עשוי להוביל לוויכוח סוער על צמחונות וטבעונות – וכדאי לברך על האתגר הזה ולא להתחמק ממנו.

זואולוגיה – עם שיפורים בלבד: כדאי לחפש הזדמנויות ודרכים ללמד על בעלי-חיים כנזקקים לעזרתנו, בשילוב עם הוראה עליהם כישויות עצמאיות. התחום המתבקש ללימודים כאלה הוא "מדעים" (טבע, ביולוגיה), אך בתחום זה מקובל להתעלם ממה שבעלי-חיים רוצים ומרגישים, ומקובל להתעלם גם מִקורותיהם כפרטים ייחודיים וכקהילות ייחודיות. לכן המורה למדעים נדרש/ת לעשות מאמץ מיוחד ולשלב בעבודת ההוראה התעניינות אישית בזולת והתחשבות בו – תכנים המשויכים בדרך-כלל ל"כישורי חיים".

לא להמציא את הגלגל מחדש: כמה תוכניות איכותיות על בעלי-חיים פתוחות לשימוש חופשי, וקל להגיע אליהן בחיפוש שם התוכנית באינטרנט. להלן סקירה שלהן.

תוכניות חינוך העומדות לרשותך

בלימודי הביולוגיה יש לא מעט אפשרויות הוראה על בעלי-חיים בטבע (החיה בפני עצמה) בשילוב עם אחריות כלפי חיות הנפגעות מידי אדם. אפשרויות למשל: בתוכנית חקר ציפורים וסביבה של משרד החינוך; בחלקים העוסקים בהשפעת האדם על בעלי-חיים בתוכניות החינוך לקיימות; וביחידת לימוד על התנהגות בעלי-חיים בחטיבה העליונה.

דגשים אחרים מופיעים מחוץ ללימודי הביולוגיה. התוכנית הוותיקה של SOS חיות ומשרד החינוך, "הרוח החיה שבחבורה", זמינה בחלקה באתר המשרד להגנת הסביבה. בשנים האחרונות פרסם השירות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך שיעורים מקוונים (ב"מערכת שידורים לאומית") ומצגות בנושא בעלי-חיים, בעיקר לבית-הספר היסודי.

כל התוכניות האלה ממוקדות בחמלה ובאחריות, והן לא מצטיינות בפיתוח למידה על החיות בפני עצמן. חיסרון זה קיים גם בתוכניות חינוך המוצעות על-ידי מקלטים וחוות להצלת בעלי-חיים, כלומר במצבי שבי. מכון אדם וחיה מציג סקירה של מיטב התוכניות בתחום זה, וכן תוכנית שנועדה לשפר את העבודה החינוכית עם חיות בשבי: "לפגוש חיות במילים".

ויש גם תכנים אחרים: אתר "פעולה חיה" של עמותת אנימלס מציג מאות (!) מערכי שיעור ששלחו מורים בנושא בעלי-חיים, אם כי מטבע הדברים רמת החומר המופיע שם אינה אחידה. תוכנית מדויקת ונוחה לשימוש היא "לחיות בשלום עם סנוניות" מאת מכון אדם וחיה, ותוכנית הלימודים המקיפה ביותר (לבית-הספר היסודי) על בעלי-חיים היא "חיות איתנו" של מכון אדם וחיה ומט"ח שכבר נעשה בה שימוש בלמעלה מ-13,000 כיתות.

לקראת ט"ו בשבט, בואו לא נחמיץ את ההזדמנות ללמד בראייה מכבדת והוגנת על השותפים הבלתי נפרדים של עולם הטבע!