נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
ניצן חזרה אליי מזועזעת אחרי שלקחה חלק בכנס של אחת התוכניות שעוסקות בעידוד תלמידות לבחור במסלולים של STEM. בכנס הסבירו לה, ולאחרות שהיו שם, למה חשוב לבחור במגמות מדעיות טכנולוגיות בבית הספר, ואחרי כן באקדמיה – כדי שתוכל להגיע לתחומי ההייטק.
הזדהיתי לחלוטין עם מטרת הכנס. כאשר שאלתי מה כל כך נורא בזה, ניצן הסבירה לי שהטיעון העיקרי היה המשכורת הגבוהה שתקבל, ואותה זה בכלל לא מעניין. היא בכלל מחפשת תחום שבו תוכל לתרום לאנושות ולהיות משמעותית.
כאשר דיברתי עם קבוצת בנות ממגמת מדעי המחשב בבית ספר באזור המרכז, הן הסבירו את הרתיעה שלהן מהעובדה שמנסים "להסליל" אותן לכיוון של שירות צבאי ב-8200 ואחרי כן להמשיך לעבוד בהייטק ולקבל משכורת גבוהה, כאשר העיסוק במחשבים בכלל לא מעניין אותן כי אין בו מגע אנושי, ונראה שלאנשים שעוסקים בתחום הזה חשוב רק הכסף.
זו אחת הטעויות הנפוצות כאשר מנסים לעודד בנות לבחור במגמות מדעיות טכנולוגיות. בחינה של הנתונים לגבי בנות מראה כי הפער המגדרי גבוה יותר באזורים מבוססים. כלומר, דווקא באזורים חזקים, דוגמת רעננה או הוד השרון, נראה הרבה יותר בנים במגמות דוגמת פיזיקה ומדעי המחשב, אף שהיינו מצפים שבאזורים אלה, המאופיינים באוכלוסיה מבוססת, בעלת תפיסות עולם פמיניסטיות, יהיה יותר איזון מגדרי.
כפי שכבר תיארנו בכתבה אחרת, הבנות באזורים החזקים חוששות ממקצועות אלה, בין היתר, כי הם נתפסים בעיניהן כמקצועות חסרי מגע אנושי, שבהם כל היום נמצאים מול המחשב, ומי שנמצא שם, נמצא שם רק בגלל הכסף ולא בגלל העניין או תחושת המשמעות.
אחת הדרכים הנפוצות והמומלצות להגדיל את מספר התלמידות במקצועות המדעיים טכנולוגיים היא כנסי חשיפה שבהם מסבירים על מסלולים אלה ולמה כדאי לבחור בהם. חלק בלתי נפרד מכנסים אלה היא לצייר את תמונת העתיד, וזאת באמצעות נשים מעוררות השראה שעשו את המסלול שאנחנו מבקשים לשרטט לבנות, ויהוו מודל לחיקוי.
עלינו לשים לב למסרים שאנחנו מעבירים בכנסי חשיפה למגמה ולשנות את המנטרה. גם אם זה נכון, ומקצועות מדעים טכנולוגיים מוכחים ככאלה שיכולים להביא למוביליות חברתית, התגמול הכספי לא תמיד צריך להוות את הסיבה העיקרית לבחירה במגמות אלו, גם אם חשוב לדבר עם נשים על נושאים כלכליים ולהבין שנשים צריכות לעסוק בנושאים כאלה, לא פחות מגברים.
אז מה כן?
את מוריה רויז פגשתי בכנס "תתארו לכם" האחרון שנערך בשותפות תשע קרנות פילנתרופיות מובילות בתחום החינוך. מוריה עובדת כמפתחת בגוגל ובימים אלה עוסקת בפיתוח אלגוריתם שמסייע לחזות שטפונות באמצעות בינה מלאכותית. הצוות שבו מוריה לוקחת חלק פיתח אפליקציה שמסייעת לכל אחת ואחד להשתמש בה ולבדוק מה הצפי לשיטפון באזור בו הוא נמצא.
מוריה לא הסתפקה בזאת, אלא נוסעת גם ברחבי העולם כדי לסייע לאנשים שגרים באזורים המועדים לשטפונות, במיוחד במדינות עולם שלישי. אפשר למצוא את מוריה מלמדת נשים בכפר נידח במוזמביק או בהודו כיצד להשתמש באפליקציה, ומה צריך לעשות כאשר יש התרעה על שיטפון קרוב. כך גם בהודו ובעוד מקומות מוכי אסונות וחסרי אמצעים. סיפורה של מוריה הוא רק דוגמה אחת כיצד עבודה של מפתחת בגוגל מצילה חיים, עובדת עם אנשים, ובעלת משמעות חשובה לאנושות.
זו דוגמה למודל להשראה שיכול להוות דוגמה מצוינת לבנות מאוכלוסיה מבוססת שנרתעות ממדע וטכנולוגיה. חשוב להדגיש את המסר ש"מדע וטכנולוגיה מציל את העולם" וזה נכון מדי יום ומדי רגע. בזכות המדע והטכנולוגיה פיתחנו את כיפת ברזל, שורה של אמצעים רפואיים שמסייעים לאנשים ומצילים חיים, טכנולוגיות חקלאיות שמסייעות לגדל ולהאכיל מיליארדי אנשים שבעבר היו עלולים למות מרעב, חוקרים את החלל, ועוד ועוד. זה כל כך טריויאלי, שלפעמים אנחנו שוכחים לומר זאת. ודווקא בגלל זה חשוב להזכיר זאת. יש מדעניות, מהנדסות, חוקרות, מתכנתות, שעובדות עם אנשים ומצילות את העולם בעבודתם, ואת אלו צריך להציג לבנות כאשר אנחנו מבקשים לעודד אותן לבחור במגמות אלו, במיוחד באוכלוסיות המבוססות.
טעות נפוצה נוספת באירועי חשיפה למגמות מדעיות טכנולוגיות ותוכניות מצויינות היא הדמויות הנבחרות להציג כמודלים מעוררי השראה. פעמים רבות אנחנו בוחרים לכנסים כאלה נשים מצליחות במיוחד, כאלה שיוכלו להוות מודל להשראה ולחיקוי עבור הבנות הצעירות ויראו שגם הן יכולות להיות כמוהן. הן מנהלות בכירות באיזושהי חברה מצליחה, הן חוקרות מרשימות שקיבלו כבר כמה פרסים על המחקר שלהן, הן בעלות השפעה, כריזמה, וברור שהיינו שמחות להיות כמוהן.
מחקרים מראים שלעיתים דווקא הדמויות האלה גורמות לרתיעה ולא להשראה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהאישה המרשימה כל כך, נראית לתלמידה בכיתה ט' כל כך רחוקה, בכל כך הרבה מובנים, שאין סיכוי שיום אחד תהיה כמוה. היא גדולה בגיל, במספר התארים שצברה, מספר האנשים שהיא מנהלת, היא מדברת בצורה כל כך מרשימה שגם בעוד חמישים שנה לא תוכל להידמות לה, כך לפחות חושבת אותה תלמידה.
אז מה כן?
במיוחד באוכלוסיות פריפריאליות, ממעמד סוציו אקונומי נמוך, חשוב להביא דוגמאות הרבה יותר קרובות לעולמה של התלמידה. רצוי בוגרות של המגמה או התוכנית מהשנים האחרונות, או אפילו תלמידות נוכחיות בשנים יותר מתקדמות מאותו בית ספר או אזור גאוגרפי, כאלו שנראות כמו השכנה ממול, האחות של החברה, או מישהי מהשכונה, כזאת, שכשאני רואה אותה והיא שם, אולי גם אני יכולה להיות שם.
זאת הסיבה שבכנסי חשיפה שארגנו למגמת הפיזיקה הקפדנו להביא פאנל של תלמידות נוכחיות, או כאלו שסיימו לאחרונה, שמספרות על עצמן ועל הדרך שעברו, וכיצד הלימודים במגמה סייעו להן להגיע לאן שהגיעו.
לאחר אחד מכנסי החשיפה שארגנו לעידוד בנות לפיזיקה, פנתה אליי אחת המשתתפות ואמרה לי שכדאי לשים לב שגם בחירת הבנות בפאנל תהיה מספיק מגוונת. כדאי לשים לב לא רק להביא בנות "מוצלחות" שעשו זאת בקלות, אלא גם כאלה שהיו להן אתגרים והיה להן קשה, והן אפילו שקלו לעזוב, ולבקש מהן לספר מה עזר להן "לשרוד" ובסופו של דבר להישאר. כאלה שההורים או המשפחה או המורים התנגדו כי חשבו שלא מתאים להן להיות במגמה, ולמרות זאת בחרו ונשארו, ומי עזר להן בדרך הקשה שעברו והאמין בהן.
בסופו של דבר, אנחנו מעוניינים, בכנסי החשיפה, להגיע לאותן בנות שלא חושבות שזה המקום הנכון להן. אני נוהגת להבחין בין "מעגל ראשון" ובין "מעגל שני" : מעגל ראשון – אלו שיהיו שם איתנו או בלעדינו. הן לא באמת צריכות אותנו וכנסי החשיפה מיותרים עבורן, או ליתר דיוק, לא ישפיעו הרבה.
המעגל המעניין יותר הוא "המעגל השני" – אותן אלו שיכולות להיות שם, אבל לא חושבות שזה המקום הנכון להן, שהן יכולות או צריכות להיות שם, ובעזרת דחיפה או עזרה קטנה מצידנו הן יכולות להיות שם.
הגדלת המספרים של הבנות במקצועות המדעיים טכנולוגיים תצליח אם נצליח להביא לשם את הבנות שיושבות במעגל השני. חוששות לעשות את הצעד. בחירה נבונה של הצעדים שנעשה, של המסרים שנעביר, של הדמויות שנבחר, תסייע להן "לחצות את הקווים" ולבחור גם הן במקצועות המדעיים טכנולוגיים.
