נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
נולדתי עם נטייה חזקה לרדיפת צדק. מאוהבת בשיעורי האזרחות בתיכון, נרשמתי אחרי הצבא ללימודי משפטים. התחלתי כשכירה במשרד גדול ובהמשך פתחתי משרד עורכי דין משלי. היו רגעים בהם חשתי סיפוק מעבודתי, אך רוב הזמן מצאתי את עצמי מתבוססת באנרגיה שלילית, שאינה שלי.
במקביל התחולל שינוי גדול בחיים הפרטיים שלי, כשהאמצעי שלי נכנס לכיתה א'. הבן המתוק שלי, שנחשב עד אז למנהיג הכריזמטי והשובב של הגן, התפרק לרסיסים. הוא לא הצליח להכיל את כיתה א' ולא יכול היה לעמוד ולו בדרישה הכי בסיסית לכאורה, של לשבת רגע בשקט בכיתה.
התנהגויות שהתקבלו עד כיתה א' בחיוך, הפכו לבלתי מתקבלות על הדעת ומכעיסות. מצאתי את עצמי מזומנת שוב ושוב לבית הספר, לפגישות נזיפה עם המורה, הרכזת, המנהל, במסגרתן נבחנו טבלאות התנהגות של בני, שהיה במעקב וניטור בכל שיעור במשך השבוע. בסופו של דבר אובחן בני עם הפרעת קשב וריכוז, וכשלמדתי להבין מה זה, לאט לאט הבנתי גם מה יוכל לעזור לו.
בתקופה ההיא קיימתי שיחות רבות וכואבות עם חברה טובה, עורכת דין שבדיוק אז השלימה הסבה להוראה, ובנה היה במצב דומה. בשיחות הארוכות פנטזנו יחד להקים בית ספר שמבין ילדים כמו הבנים שלנו, ויודע להגיע אליהם ולהציע להם מענה הגיוני.
אבל אני עדיין הייתי עורכת דין שכירה, מפרנסת יחידה, שלא מסוגלת לוותר על המשכורת או לקחת פסק זמן לצורך הסבה. זו הייתה סתם פנטזיה.
ואז הגיעה הקורונה. בפסטורליה המוגנת שבביתי, נזכרתי בפנטזיה שלי, ותהיתי האם זה הזמן הנכון לגשת להסבה להוראה.
במקביל התחלתי להתעסק בהכנת טרריומים כדי להעביר את הזמן בסגר. בן זוגי ואני פתחנו משתלה אורבנית בעירנו. ההסבה נדחתה לעת עתה.
כעבור שנתיים סגרנו את המשתלה, ובשלב זה כבר היה לי ברור: הגיע הזמן שלי להביא שינוי, להביא קול אחר לילדים שקשה להם, לחבק אותם, להבין אותם ולאהוב אותם. וכך, שמחה וטובת לבב נרשמתי ללימודי הסבה להוראה בסמינר הקיבוצים. התרגשתי כמו ילדה קטנה ומלאת סקרנות.
לאחר ריאיון הקבלה, כשמילאתי את הטפסים המקוונים לרישום עצמו, היה עליי לבחור את מסלול הלימודים. או אז, בעודי לוחצת על הכפתור, נפרסו לפניי המסלולים השונים וביניהם 'מסלול הסבה לחינוך יער'.
אני בשוק, ומתגנבת לי הרגשה מוזרה לגוף, יכול להיות שיש על פני כדור הארץ מקצוע שמשלב את שתי האהבות שלי – ילדים וטבע? הרגשתי שזכיתי בפרס הראשון בפיס. וכאן התחיל בעצם הפרק החדש בחיי, המרגש ביותר עד כה.
בלי לדעת כלל מה עומד להתרחש, מצוידת אך ורק באינטואיציה שמבטיחה לי שטבע וילדים יהיה שילוב שמימי, נכנסתי ללימודי חינוך יער עם לב פתוח ונפש חפצה, וגם מיובשת וצמאה עד בלי די.
ומה פגשתי? פגשתי טבע, פגשתי מורים נפלאים ופגשתי אנשים שאוהבים טבע. פגשתי אנשי חינוך שחושבים חינוך בדרך כל כך טבעית, אינטואיטיבית והגיונית. גיליתי עד כמה ניתן להגיע ללב של ילד אם מאפשרים לו להתחבר לאדמה. חוויתי ילדים עם קשיים דומים לאלו של ילדיי, וגם קשיים אחרים, וראיתי כמה טוב עושה להם השהות ביער. התפעלתי לגלות אנשי חינוך שעובדים בזרימה, בנוכחות ובחיבור לילדים, לצוות ולטבע.
עוד לפני השינוי המקצועי, הלימודים במסלול היער של סמינר הקיבוצים בשיתוף מנהל החינוך בעיריית ירושלים הם המתנה הגדולה ביותר שיכולתי להעניק לעצמי. לקחת שנה של אושר, של שהייה קבועה בטבע, התבוננות, פשטות, תשומת לב פנימה והחוצה, חברות חדשה ומעניינת עם אנשים מדהימים מכל מיני סוגים – שותפים למסלול, שכולם פשוט מאמינים בחינוך טוב יותר.
יצאתי מהלימודים בצד השני, אדם שמחובר לעצמו בצורה ברורה הרבה יותר, שלווה יותר, מאושרת יותר, ובעלת פרספקטיבה מחודשת על העולם.
קשה להגדיר תפיסת עולם שלמה בכמה מילים בודדות. חינוך יער מוציא את הילדים מהמבנה המסורתי ומהלימוד הפרונטלי אל הטבע ואל לימוד חווייתי. הילדים נחשפים ומתרגלים אחריות אישית וקבוצתית, כבוד, עזרה לזולת, אורך רוח, חיבור, תשומת לב, הכרת תודה, שיתוף פעולה – הכול באמצעות ובעקבות השהייה בטבע, והשימוש בו.
הילדים עוסקים במלאכות, בהקמת המחנה ושימורו, הדלקת אש ובישול, וכן – גם בלימודי ליבה. הילדים לומדים עם היער, ולא רק ביער. כמורה לחשבון, אני משתמשת בעצים ובאצטרובלים לחישובים, למדידה, להצגת מבנה עשרוני ועוד.
ולא רק הילדים יוצאים נשכרים. דמיינו שבמשך עשרות שנים אתן.ם מתבקשים לנעול נעליים לוחצות ולא מתאימות, ואז, בבת אחת מגלים שכל מה שהייתן.ם צריכים לעשות כדי להרגיש טוב יותר היה להוריד את הנעליים ולהתחבר להרגשה של כף הרגל על העשב או החול. איזו הקלה! חינוך יער חלץ לי את הנעליים הלוחצות. פתאום אפשר לנשום.
השהייה בטבע כשלעצמה, בוודאי במדינה כמו שלנו, מורידה את סף החרדה והסטרס בכמה דרגות. בהמשך, היא מאלצת אותך לחוש ענווה ופליאה. הראו לי מישהו שלא מתרגש משקיעה יפה, למשל. במשך היום, בטבע נוצרות אינסוף הזדמנויות לראות תופעות יפות ומרגשות לפחות כמו שקיעה.
השהייה בטבע, אם כן, מעניקה גם זכות נעימה להכרת תודה, וכמו כן, מעניקה הזדמנויות רבות לשתף פעולה, עם הטבע ועם בני אדם אחרים. לא חייבים להיות מורים בבית ספר יער כדי לחוות את תחושות האלה ולהעביר אותן לילדים. מספיק לשים לב למה שקורה מסביבנו, ואז למשוך לשם גם את תשומת הלב של הילדים. אניח כאן כמה רעיונות בודדים רק כדי להצית את הדמיון...
בשפה – הכי קל. אפשר פשוט לשייך את הטקסטים למה שרואים בסביבה הקרובה: צמחים, אצטרובלים, עונות, כל מה שעובר דרך החושים שלנו ולוח השנה הטבעי. צרו עם הילדים יומני מעקב אחר פינות מסוימות בחצר, אותן יוכלו לבקר לאורך השנה ולהתרשם מהשינויים שחלים בהן.
בחשבון – חישבו על שיעור בנושא סימטריה. צאו למרחב שמחוץ למבנה, חפשו סימטריה בטבע, בעלים, בפרחים; למדו את הילדים למדוד, אורך היקף, שטח – מדדו את הגובה של הצל של ילדים בשעות שונות (ובדקו את היחס לגובהם הממשי). למדו היקף על ידי מדידת העצים בחצר, למדו מרחקים בין עצמים בטבע; למדו את המבנה העשרוני באמצעות איסוף עלים, מקלות ואצטרובלים כמייצגי ספרות, להבדיל מאיורים של 'קרטוני ביצים' בספר חשבון. צרו שעון שמש ובדקו מה השעה. תוכלו לשלב זאת גם עם לימוד מערכת השמש.
במדעים – למדו על עננים כשאתן.ם שוכבים על הדשא בחצר ומתבוננים בשמים, ולא על ידי הקרנת סרטונים על הלוח. צרו עננים בצנצנת, עם מים רותחים וקיסם בוער. עקבו אחרי נביטה בטבע, למדו על חלקי הצמח בהסתכלות בלתי אמצעית עליו. בדקו תכונות של סלעים על ידי איסוף אבנים בחוץ, ואל תסתפקו בתמונות שבספר. למדו על האבקה ועל הפצת זרעים כשאתן.ם בוחנים את הצמחים השונים – אני מרשה לעצמי להניח שבכל בית ספר, עירוני ככל שיהיה, ניתן למצוא פינה שצומחים בה מעט עשבים שוטים וצמחי בר שאפשר לעקוב אחריהם.
בגאוגרפיה – למדו את הילדים על מיפוי. צרו מפה טופוגרפית על ידי ציור המפה על האדמה באמצעות אבנים קטנות. השתמשו באבנים גדולות יותר לתאר הרים, הביאו חול למדבר, הביאו מים לימים ולאגמים.
חדדו את תשומת הלב, פתחו את הקולטנים וראו מה הטבע מציע לכן.ם באותו היום. אם למשל בדיוק ירד גשם וכל החלזונות התעוררו, צאו לחקור אותם. תוכלו להתאים את מה שפגשתם לכל נושא באשר הוא – חשבון: מניה, מדידה, פיבונאצ'י, שפה: בקשו מהילדים לכתוב סיפור על קורותיו של השבלול שפגשו, מדעים – דברו על מחזור חייו של השבלול, על תרדמת הקיץ שלו ועוד.
אוסיף גם שכל שהייה בחוץ הינה הזדמנות מרעישה לשחק ולהשתובב עם הילדים. זכיתי להצטרף לשיעור מקסים שבו המורה ניצלה את ההזדמנות של הפוגת גשם בבוקר רענן ויצאה עם הילדים לחצר, מצוידים בשמרדפים כדי שיוכלו להסתכל על חלזונות מלמטה. אחרי החקר שערכו, הכריזה על משחק, והתאימה את כללי משחק "תופסת" כדי ליצור "תופסת חלזונות".
תמיד אפשר להמציא משחקים הקשורים למה שאנחנו פוגשים. הילדים אוהבים כל כך לשחק, והחיבור שנוצר עם המורה כשהוא משתתף במשחק הוא משמעותי כל כך.
היום, כשאני כבר מחנכת יער בעצמי, אני משתדלת לא להסתכל לאחור, אלא רק קדימה. לראות את כל הטוב שצומח מחינוך היער, ולהודות על הזכות הזו שנפלה בחלקי להיות יום יום בחוץ – כאדם ולא רק כמורה, עם ילדים סקרנים ומדהימים, ולהיות מוקפת בשדות של אנרגיה חיובית.
