הגיבורות הצעירות של חג שמחת תורה

"אמא אמרה לי: דני!
ילדי הוא גיבור ונבון
ילדי לא יבכה אף פעם
כפתי קטון..."

דני, גיבור ילדותי, לא בכה. הוא היה גיבור. גיבור הוא אולי הביטוי הכי שחוק בשנה האחרונה – אך למען האמת, כל מי ששרדו את השנה הזו הם גיבורים. במעמד זה אני מבקשת להכיר לכן.ם שתי גיבורות: שתי בנות נוער שמוכנות לשתף בסיפורן האישי מזוועות ה-7.10.

הן לא רואות עצמן כגיבורות, הן לא חושבות שעשו משהו יוצא דופן. הן פשוט שתי נערות שהמציאות כפתה עליהן לקבל החלטות, להתמודד.

שתיהן נערות, שתיהן ישנו אצל סבתא שלהן בכפר עזה בשמחת תורה 7.10.23 והתעוררו מאזעקות "צבע אדום". בשנה האחרונה התלמידים שלנו למדו להכיר היטב את האזעקות, אבל רובם הגדול לא מכיר אותן בתכיפות שהן חלק מהחיים בכפר עזה. בכפר עזה "צבע אדום" משמעו שתוך עשר עד חמש עשרה שניות צריך להיות במרחב מוגן. נסו לספור בהזדמנות עד עשר...

נערות גיבורות

נחזור לנערות שלנו. הראשונה היא נעמה יושע. נעמה גרה בכוכב יאיר צור יגאל, אבל אבא שלה הוא בן כפר עזה. בחג השני של סוכות נסעה נעמה עם אביה ועם שני אחיה הצעירים לבלות בחג אצל סבתא אפרת. התוכנית הייתה להעיף עפיפונים בשבת ב"עפיפוניאדה" המסורתית.

בשבת בבוקר בשעה 6:29 התעוררו כולם מ"צבע אדום", ומיד הסתגרו בממ"ד בדירתה של סבתא. מכאן, לאורך יותר משלושים שעות, ישבו נעמה, אחיה הצעירים, אביה וסבתה יחד בממ"ד.

בבית, בכוכב יאיר, אימה של נעמה לא ידעה אם תראה עוד את משפחתה בחיים. כמעט באורח פלא, כולם נותרו בחיים, כשמסביבם שורפים בית עם שני שכנים בפנים, פורצים לבית הסמוך ורוצחים את השכנה ואת בנה. בבית הצמוד נהרג אבי המשפחה, כשבדירה אחרת בקיבוץ נרצח גם בנו.

הסיפור של נעמה מסופר בפשטות, לעיתים אפילו בחיוך. נעמה מתארת את הפחד, את האחריות לאחים הצעירים ולסבתא, את הדאגה לאמא שדואגת... את כל הפרטים הקטנים, בעדות של נערה נבונה ופקוחת עיניים.

כאן - קטע קצר של כמה דקות מעדותה של נעמה.

ופה - העדות כולה (מעט פחות משעה).

איך להציג את העדות בכיתה?

הייתי מתחילה בהשמעת הקטע הקצר בכיתה ואחריו מספרת את הפרטים הביוגרפיים. לאחר מכן הייתי מסבירה מהי "עדות 7.10", וכמורה להיסטוריה מסבירה מדוע איסוף העדויות האלה חשוב במיוחד.

בהמשך הייתי משתפת במידע על גורלם של השכנים ומזמינה שני תלמידים מתנדבים שיקיימו דיון סביב השאלה: האם זו גבורה? מה אנחנו מדמיינים כשמדברים על גבורה/גיבור/גיבורה? האם יש סוגים שונים של גבורה?

לאחר השיעור ולהרחבת הדיון, הייתי שולחת לתלמידים שמתעניינים את העדות כולה. שם נמצאים כל הפרטים הקטנים כגדולים: איך מתקשרים, איך מעבירים את הזמן, מה הכי מפחיד ואפילו – איך עושים פיפי בממ"ד.

הגיבורה השניה היא גלי איילון.

גלי, נולדה וגדלה בכפר עזה, כמוהה כאביה, טל. היא חיה עם הוריה בכפר עזה, אבל בחג התארחה ללינה אצל סבתה ליאורה כי שני דודיה הגיעו לבקר, ועימם בת דודתה וחברתה האהובה.

כאן אני מבקשת לשתף במשהו אישי שלי – לפני יותר מעשר שנים עזבתי עם משפחתי את ביתי בכפר עזה. בשבת של השבעה באוקטובר, העירו אותי התראות "צבע אדום" מהטלפון. מהר מאוד הבנו שמדובר ביותר ממטח של מספר רקטות. נכנסתי לקבוצת "יד שתיים" של הקיבוץ והתחלתי לקרוא את ההודעות שם. הודעות קורעות לב של אנשים שמבקשים לדעת איפה הצבא, למה לא מגיעים לחלץ אותם ושל אלה שדואגים לשכנים, לחבר המוגבל בהליכה אחרי תאונה שאינו עונה, לתינוקות ששומעים את בכיים מאחד הבתים ועוד. פתאום נכנס לקבוצה מישהו המזדהה כלוחם, ומבקש מיקומים של בתים שבהם המצב קשה. מיד שאלו אותו: "מי אתה?" "מי הכניס אותך לקבוצה?" ואז מגיעה התשובה: "אני הכנסתי אותו, גלי איילון."

גלי, סגורה בממ"ד עם סבתה, בת דודתה ושני דודיה, פחדה. אמא שלה, עם אחיה הצעירים סגורה בממ"ד בבית אחר. אבא שלה, חבר כיתת הכוננות, יצא להילחם, וגלי דואגת לכולם וחוששת גם לעצמה. אבל אז נכנסים לבית חיילים, והם צריכים סיוע בהכרת הקיבוץ, בהכוונה, בהתמצאות – איפה יש מחבלים, איפה יש אנשים שזקוקים לסיוע מיידי.

גלי נכנסת לפעולה – קצינת מבצעים צעירה שמכוונת את הכוחות, מתקשרת, מגדירה איפה צריך עזרה דחופה ואיפה אפשר לחכות (כולל הבית של סבתא שלה, מבחינתה – מצבם לא דחוף). תוכלו לצפות בכתבה עליה במסגרת הסדרה "גיבורים" עם נסלי ברדה, ערוץ 12.

איך להציג את העדות בכיתה?

האם הייתי מקדישה שיעור שלם לצפייה משותפת בכתבה? בהחלט כן, אבל הייתי מציעה לתלמידות ולתלמידים לבחור – האם הם לוקחים על עצמם להשלים נושא בעצמם כדי לצפות יחד. אני בטוחה בתשובה ואני בטוחה עוד יותר בחשיבות – בת 15, פוחדת בבירור, קמה ועושה, כי צריך.

אבא של גלי הוא אחד משבעת חברי כיתת הכוננות שנהרגו בכפר עזה, בשבעה באוקטובר. אחד משישים וארבעה חללי הקיבוץ.

גלי, אימה מזי ואחיה הצעירים - חוזרים לכפר עזה.

גבורה איננה חוסר פחד, היא ההתגברות על הפחד – כי צריך.

נוכל לעבור על העדויות הללו בשיעורי חינוך, כישורי חיים, היסטוריה, אזרחות – וגם במסגרת פעילויות ייעודיות שמטרתן להתמודד ולעבד את אירועי השבעה באוקטובר. סיפורן של הנערות "הרגילות" הללו, שהתמודדו אסון בלתי רגיל, יכול להוות השראה לתלמידות ולתלמידים רבים – וגם למורות ולמורים.