נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
בספטמבר 2021, במהלך מגפת הקורנה, פתח תיכון עמל "החממה" את שעריו. תיכון ללומדים עצמאיים. במסגרת תפקידי כמנטור לקבוצת לומדים וכרכז פדגוגי של התיכון המיוחד הזה, כל יום היה חוויה של ניסוי, טעייה, תהייה, רפלקציה וגיבוש של תובנות. פיתחנו פרקטיקות והרהרנו הרהורים פילוסופיים על חינוך, למידה, הוראה וכל הסובב אותם. לצד העבודה בשטח, עסקנו גם בהעמקה של ההבנות שלנו על ידי לימוד של תיאוריה ומחקר וגם על ידי עריכת "ניסויים" ומחקרי פעולה, בין אם בעצמנו או על ידי חוקרים חיצוניים.
כדי להצליח להעביר את המסקנות והתובנות שלנו בצורה בהירה לכלל הצוות, ללומדים ולאורחים מבחוץ, מצאנו שמטאפורות, על החסרונות והמגבלות שלהן, הן כלי מרכזי וחשוב. באופן אישי, הדימוי של הלמידה לאוכל משרת אותי נאמנה ובאופן דו כיווני - אני משתמש במטאפורה של הלמידה כאוכל כדי להסביר רעיונות על למידה, אך גם משתמש בתובנות על מזון – איסוף, ייצור, צריכה ועיבוד שלו – כדי לגבש תובנות על למידה.
המשגה אחת ששרתה אותי בצורה נהדרת הגיעה בסיומו של מחקר פעולה כאשר עשינו ניסיון לזהות סוגים שונים של לומדים ולומדות. מטרת המחקר היתה לאפיין סגנונות למידה ודרכי פעולה אופייניות לכל סגנון במטרה ליצור תנאים מיטבים לקבוצות שונות של לומדים ולומדות:
לקטים – תלמידים שיוצאים לשוטט, עם שאלה גדולה. אם מוצאים משהו שמוצא חן בעיניהם מתעכבים קצת. ממשיכים הלאה. אולי יחזרו לשם ואולי לא. לרוב מוצאים משהו לטעמם, לאו דווקא מה שחיפשו.
ציידים – ממוקדי מטרה. יוצאים כדי למצוא משהו ספציפי, לעיתים קרובות אחרי עבודת הכנה (איפה אמצא אותו? אילו כלים אצטרך כדי להתמודד איתו?). הלמידה בדרך כלל לינארית. לא תמיד חוזרים עם תוצאות והצלחה. דורש תכנון מסוים אבל עדיין גמיש לשינויים והתאמות.
חקלאים – כמו הציידים, גם החקלאים ממוקדי מטרה. ברור להם מה הם מעוניינים להשיג ואיך יעשו את זה. ההבדל הוא שהחקלאים יודעים שהם מתחילים תהליך ארוך ומייגע. הם פחות ממוקדי הישג ויותר ממוקדי תהליך. ברור עוד מתחילת הדרך שהלמידה תהיה מתמשכת ולא חד פעמית. הרבה תכנון והכנות, השקעה לטווח ארוך. תהליך אמין - אפשר לצפות מה יהיו התוצאות. לרוב לא ניתן לשנות את התהליך באמצע ועדיין לקבל תוצאות משביעות רצון.
כמובן שרצוי לא "להתאהב במטאפורה" ולכפות אותה על המציאות, אך השימוש בה גרם לי לחשוב על שאלה מרכזית בתחום הלמידה העצמאית (ובוודאי תהיה מוכרת לכל מי שליוו תלמידים בעבודות חקר ובפרויקטים).
למה כל כך קשה ונדיר לפגוש "חקלאים"? תלמידים שמוכנים להשקיע זמן ומרץ, להתחייב לתהליך ולראות תוצאות עמוקות ומשמעותיות?
הרבה התייחסויות לשאלה הזו בספרות מדברות על המוטביציה וקושרות את השאלה הזו לחופש הבחירה של התלמידים ולרלוונטיות של הנושא לחייהם. כמובן שיש לאלמנטים האלו חלק משמעותי בלמידה, אבל לאחר כמה שנים בליווי לומדים עצמאיים, שלהם חופש מוחלט לבחור בנושא או עשייה בעצמם, ועם ליווי של מערך ייעוצי שמטרתו לסייע במציאת עשייה שהיא מעניינת עבור הלומדים ורלוונטית לחייהם, אני יכול לטעון שלטעמי זהו תנאי הכרחי, אך לא מספיק. למעשה, הרבה מהגורמים שתוארו בספרות כ"גורמי מוטיבציה", על פי התצפית שלי הם "הסרת חסמי מוטיבציה". דהיינו, אלו לא גורמים שמעוררים מוטיבציה אלא גורמים שהעדרם מדכא מוטיבציה. איך לעורר את התלמידים ללמידה לאחר שהוסרו? זו שאלה אחרת לגמרי.
פינת התכל'ס: שתפו את התלמידים עוד בשלב התכנון והצבת המטרות. זה יוצר תחושת שותפות ומחוייבות. לדוגמה, לפני טקס יום הזיכרון ערכנו שיח בכיתה על השאלה אם קיום של טקס הוא חשוב. התלמידים העלו תשובה מורכבת: הם לא אוהבים את הטקס, משתעממים, אבל חושבים שחשוב לקיים אותו ושלהם יש תפקיד שכולל לשמוע את הדברים הנאמרים. התוצאה של השיח הייתה יום זיכרון שהורכב ממרחבים שונים – מרחב ידע בו למדנו על מלחמות ישראל, מרחב יצירה בו השתמשנו באומנות לבטא תחושות ורגשות, מרחב הנצחה בו הדלקנו נרות, קראנו סיפורי נופלים ועוד. התקיים טקס קצר שכלל קטעי קריאה ושירים. החיבור והמוטיבציה לעשייה וללמידה היו לתחושתי גדולים מהרגיל. התלמידים (כיתות ט' וי') גם ציינו שמעולם לא נשאלו בעבר "האם חשוב לכם שיתקיים טקס?"
אחרים מתייחסים למאפייני גיל ההתבגרות ולמאפייני הדור הנוכחי (פרופיל קשב, רשתות חברתיות). התשובה הבסיסית של "ככה זה" בנוגע למתבגרי הדור הנוכחי לא מספקת אותי. אלו הלומדים ואיתם נעבוד. האמונה שלי ביכולות שלהם היא לא רק אמפירית, היא גם הכרעה ערכית.
פינת התכל'ס: אל תפחדו לאתגר את התלמידים עם מקורות, הרצאות וחומרים. זה שריר שמתפתח עם הזמן. אישית לא מצאתי גיבוי לאמירות ש"הדור הזה" צריך רק מקורות קצרים ופעילויות תזזיתיות. החוויה שלי היא יותר של קבוצות שמגיבות למה שמצופה ונדרש מהן. מצד שני, גם להנחה ש"הדור הזה" יודעים להשתמש בכלים דיגטליים ללא הדרכה לא מצאתי גיבוי. תכננו זמן הדגמה והדרכה לכלים כמו למידת קורס מקוון, למידה עם סרטון, שימוש ב-AI.
בשלב זה בחרתי להפוך את כיוון המטאפורה. למעשה אני שואל את עצמי:
מה התנאים הדרושים כדי להביא לבית ספר של ציידים ולקטים את המהפכה החקלאית?
קריאה קצרה על המהפכה החקלאית הראשונה (הנאוליתית) מגלה שלפי התפיסה המקובלת כיום - חברות הציידים והלקטים חיו חיים טובים יותר ובריאים יותר מראשוני החקלאים. לא התקיים מעבר מאסיבי לחלקאות באקלים נוח ובסביבה שופעת. המעבר הגיע בעקבות שינויי אקלים ומחסור. באופן ספציפי, עונות חמות ויבשות הכריחו את האנשים להתקבץ סביב מקורות מים, שמשכו חיות ואפשרו לצמחים לגדול גם במהלך הקיץ השחון. במילים פשוטות - אף אחד לא מתחיל לעבוד קשה כשיש שפע של אוכל ומים מסביב.
האבחנה הפשוטה הזו מעלה שאלות גדולות. גדולות מאוד. מה היא למידה בעידן המידע? האם השפע הפדגוגי שסביבנו מאפשר, אפילו מכוון, לחזור לאופן למידה של צייד וליקוט? האם אנחנו מתנוונים ומאבדים יכולות קריטיות, מאפשרים ללומדים להיות שטחיים, או מסתגלים לאט לעולם חדש שדורש מיומנויות למידה אחרות לגמרי מזה הישן?
אנחנו מתקדמים קדימה, חוזרים אחורה או אולי נעים בכלל במעגל?
השיח על השאלות האלו וההכרעות הפדגוגיות הנובעות ממנו צריך, לדעתי, לעמוד בבסיס העשייה של כל בית ספר ומוסד לימודי. ההמלצה היא להשתמש בהכרעות ובהמשגות ככלי עבודה פרקטי. עצבו את סביבת הלמידה, אופי המשימות ודרך הליווי בהתאם לתשובות שלכן.ם.
שאלות נוספות שעולות מההשוואה:
פינת התכל'ס: תכננו את הזמן שלכן.ם. הקצו פרק זמן לשוטטות, חיפוש, התלבטות והחלפת נושא לפרויקט. אל תתחילו ישר מעבודה על הנושא הנבחר. אפשרו לתלמידים לראות דוגמאות מוצלחות – תערוכת בוגרים, הגשות במכללות לעיצוב/אומנות, כנס מדעי שבו מוצגים פוסטרים – בהתאם לתחום הדעת ולנושא. אם הזמן המוקצה ללמידה הוא קצר או שההישג הנדרש הוא מוגדר וספציפי, בדקו אם מידה רבה של עצמאות באמת משרתת את המטרות שהצבתן.ם.
פינת התכל'ס: למידה עצמאית היא מחזורית וספירלית. שלבים של חקר וביצוע, שלב הכנות להגשה, הצגת התוצרים, משוב, מקצה שיפורים, יציאה לדרך חדשה. ודאות לגבי מספר המחזורים מאפשרת ללומדים להתייחס למשוב כחלק מהספירלה ולא כנקודת סיום. בין פרויקט לפרויקט רצוי לאפשר מרווח ופעילויות שונות. זה נותן לתלמידים זמן למחשבה, חידוש משאבים ומאפשר לצאת שוב לדרך בהתלהבות ומרץ. ההבנה שיהיו עוד פרויקטים מפחיתה לחץ ועוזרת להתייחס לפרויקט כתהליך של צמיחה ולא כמבחן חד פעמי. הקצאה של זמן למשוב אמצע ולשיפור לאחר משוב הסיום מחזק את המשוב ככלי הערכה מעצבת. התייחסו גם לעונות השנה (הפיזיות) וללוח השנה: תחילה וסיום של שנת לימודים עמוסות באירועים ובהתמקמות חברתית. הזמן בין סוכות לפסח הוא מגרש המשחקים המיטבי לעבודה תהליכית רציפה.
פינת התכל'ס: קחו את התלמידים לראות עבודות של כיתות אחרות, מחזורים אחרים. הציגו תוצרים בחלל בית הספר. תעדו למידה שלכן.ם ושתפו עם המורים האחרים. ערכו תערוכות סיום, חגיגות פומביות של הצלחות (וגם של כישלונות! חגיגת כישלונות היא מוסד מכובד ומפואר). אפשרו לעצמכן.ם ולתלמידים זמן של תצפית עמיתים הכוללת שיח מקדים ועיבוד של הצפייה. הקדישו זמן בישיבות צוות ומחנכים לשיתוף ותעדו כמה שיותר מהעשייה שלכן.ם, תוכניות, עזרים ותמונות באחסון שיתופי מנוהל ומאורגן בצורה שקופה וברורה.
פינת התכל'ס: לעיתים קרובות אנחנו משווים את כמות ה"חומר" הנלמד בלמידה עצמאית לקורס או שיעור ומוצאים שההספקים המדידים נמוכים יותר. מכסים פחות פרקים בספר, יודעים לפתור פחות תרגילים בפרק זמן קצוב. התאימו את אופן הלמידה למטרות שלה ומדדו מה שחשוב לכן.ם להשיג. אילו ידע, מיומנויות והרגלים (ימ"ה) אתן.ם רוצות ורוצים לחזק. למידה עצמאית אינה טובה יותר או נכונה יותר מכל אופן למי אחר, "טוב" ו"נכון" מוגדרים ביחס לשאלה - מה אנחנו רוצות ורוצים להשיג?
כמו כל שאלה חינוכית/לימודית, ההכרעה בדילמות השונות היא לא הכרעה הנוגעת ליעילות בלבד. זו הכרעה ערכית הנשענת על אידאולוגיה ופילוסופיית חיים, על עמדות ביחס לטבע האדם, היחס בינו לבין החברה ועוד. מטאפורת המזון מלווה אותי ואת בית הספר במקומות נוספים כגון סדנת "ניקוי רעלים פדגוגיים" המתבצעת בתחילת השנה. השם הפרובוקטיבי מסייע לעורר דיון ומחשבה. מה הן קלוריות ריקות של ידע? האם בית הספר צריך להיות מסעדה עם תפריט? מזנון חופשי? או ג'ונגל פראי שלצד אפשרויות קולינריות מזמן לך גם את האפשרות ללכת לאיבוד וגם, רחמנא לצלן, להישאר רעב?
