מטרה מרכזית של החינוך בימינו היא להקנות לתלמידות ותלמידים כלים לניהול עצמי שיאפשרו להם לפעול באופן עצמאי ולנווט את דרכם בעולם מורכב ומשתנה. כדי להשיג זאת יש להפוך את הכיתה לסביבה המאפשרת לתלמידים לבחור אתגרים וליזום פעולות חברתיות. אפשר לעשות זאת בין היתר בעזרת למידת חקר או למידת PBL – למידה מבוססת פרויקט או בעיה.
במקביל, יש להקנות לתלמידים אסטרטגיות של ניהול עצמי, כלומר לתת בידיהם כלים להצבת מטרות, לבניית תוכנית עבודה, לפיקוח על התקדמות ולהערכת תוצרים.
להלן כמה דרכים פשוטות יחסית שמורות ומורים יכולים להנהיג בכיתה כדי לעודד את התלמידות והתלמידים לנהל את עצמם.
סדר יום. בתחילת היום המורה כותבת על הלוח את סדר היום הצפוי לכיתה ועוברת עליו עם התלמידים. גם תלמידים בחטיבת הביניים ובתיכון, לא רק ביסודי, זקוקים להכוונה כזו; היא מסייעת להם להתארגן פיזית ומנטלית לקראת היום, מחזקת את תחושת המסוגלות שלהם ומגייסת אותם להתנהלות עצמאית.
סדר שיעור. בתחילת כל שיעור המורה מגדירה בבירור את מטרות השיעור וכותבת על הלוח את סדר הפעולות והנושאים שיעלו בו. במהלך השיעור היא או אחד התלמידים מסמנים ב-V את יעדי השיעור שהושגו, מה שמאפשר לתלמידים לעקוב אחרי התהליכים שמתרחשים בשיעור ולמקד את עצמם. בסוף השיעור מתבצעת הערכה משותפת קצרה שבה התלמידים בוחנים מה למדו וכיצד פעלו.
שימוש קבוע ב"סדר שיעור" משנה את אופיים של השיעורים. הוא מאפשר לתלמידים לכוון את עצמם לנושאים שעולים בשיעור ושומר על הקשב שלהם. בנוסף, השיעור הופך לתהליך משותף שבו התלמידים מקבלים על עצמם את האחריות על מהלכו ומפתחים הנעה לעמוד באתגריו.
מפת חומר. מפת חומר היא ייצוג גרפי היררכי של תכני הלמידה במקצועות השונים. המפה כוללת את התכנים שיילמדו במהלך תקופה – שליש, מחצית השנה או שנה שלמה. המורה מציגה אותה על שקף או על פלקט בתחילת כל שיעור, ובוחנת יחד עם התלמידים את המקום שבו נמצאת הכיתה ואת התקדמותה.
המפה מאפשרת לתלמידים להבין ולזכור את המבנה הנושאי של השיעור ואת הקשרים בין חלקיו; היא מקלה עליהם לקשר בין תכנים שנלמדו בעבר לתכנים שהם לומדים בהווה וילמדו בעתיד.
מעקב אחר התקדמות הלמידה בעזרת מפת חומר מחזק את תחושת המסוגלות של התלמידים ואת חווית הלמידה המשותפת. מומלץ לשתף את התלמידים גם ביצירת מפת חומר ובאחריות עליה.
במקביל ליצירת סביבה המעודדת ניהול עצמי, על המורים להקנות לתלמידים אסטרטגיות של הצבת מטרות, תכנון, פיקוח והערכה, ולדאוג ליישום שוטף שלהן עד שיהפכו לחלק משגרת חייהם בכיתה.
הצבת מטרות. טקסים של הצבת מטרות יכולים להתקיים בתחילתה של תקופה – תחילת שנה או מחצית, תחילתו של שבוע או בתחילת הלימוד של נושא חדש, לפני יציאה לטיול או בתחילת הכנות למסיבה. המטרות יכולות להיות לטווח קצר או ארוך, אישיות ו/או כיתתיות.
הצבת מטרות קבועה ומתמשכת מאפשרת לתלמידים להבין מה מניע אותם ולפעול באופן מודע ותכליתי. במקביל להצבת המטרות, המורה תעזור לתלמידים לבנות תוכנית עבודה התומכת בהשגתן.
כלֵי תכנון, פיקוח והערכה. הקניית כלים לניהול עצמי כרוכה בהמשגה מדויקת שלהם, בהדגמה רציפה של השימוש בהם (מודלינג), וביישום שוטף שלהם בלמידה. לדוגמה, לפני בחינה המורה אומרת לתלמידים: "בואו נתכנן כיצד נלמד לבחינה", ולפני טיול: "בואו נעשה תוכנית עבודה לקראת הטיול".
לאחר התנסויות בתכנון משותף, התלמידים עוברים לתכנון אישי. המורה מחלקת לתלמידים לוח זמנים של שבועיים שבעזרתו הם יתכננו פרויקט כלשהו, לימודי או חברתי. כל תלמיד.ה יציינו בו דברים שחשוב להם לעשות באותו פרק זמן. לאחר מכן התלמידים יתכננו באופן אישי או בקבוצות קטנות מתי ואיך הם מתכוננים לבצע את משימותיהם.
במקביל, המורה מקנה לתלמידים כלֵי פיקוח. היא מלמדת אותם כיצד לעקוב אחר התקדמותם לפי לוחות הזמנים ולפי מדדי איכות שהגדירו, ולסמן ב-V כל שלב שביצעו. בסיום הפרויקט, המורה והתלמידים מנהלים שיחות הערכה. התלמידים בהנחיית המורה מדווחים על קשיים והצלחות ומפיקים לקחים לעתיד.
המטרה היא שהכנת תוכניות עבודה ותהליכי הפיקוח והערכה שלהן יהפכו לחלק משגרת החיים של הכיתה, והתלמידים ירכשו תוך כדי כך כלים שיסייעו להם בהקשרים שונים בבית הספר ומחוצה לו.
לסיכום, תהליכים של ניהול עצמי מתהווים בסביבות למידה המעודדות שותפות ומעורבות של התלמידים, ומקנות באופן ישיר כלים לניהול עצמי. הכלים ישמשו את התלמידים בהווה ובעתיד ויסייעו להם להתמודד עם האתגרים הצפויים להם.
מאמר זה הוא גרסה מקוצרת של המאמר המקורי בספר להציל את חטיבת הביניים.
