איקיגאי: המודל היפני שישנה לכן.ם את חופשת הקיץ (ואת החיים)

הפעולה הראשונה שאני עושה ביום האחרון ללימודים היא לכבות את השעון המעורר ולמחוק את מערכת השעות מהיומן. 

אני מחכה לבוקר הראשון, מתעוררת כרגיל בחמש וחצי בלי שעון מעורר, אבל נהנית מהשקט ומברכת עליו. עם כל לגימה מהקפה מברכת גם על הרגע ונהנית מזמן איכות עם עצמי. 

השבוע הראשון של החופשה מוקדש לבית – סוג של ניקיונות פסח ביולי – כי תמיד יש לי תחושה בסוף שנה של הזנחת הבית לטובת בית הספר והתלמידים.

אחרי שאני נרגעת אני נפגשת עם חברות, יוצאת להליכות, קובעת זמן איכות עם המשפחה ונהנית מעצם העובדה שאין לי לאן למהר.

יחד עם זאת, ברגעי השקט תמיד אני חושבת על מה אעשה בשנה הבאה… איך אקשט את הלוחות, חופרת באינטרנט בחיפוש אחר רעיונות ונערכת לשנה הבאה. 

הסכם לכבוד החופשה

אני מהמשוגעות האלה שאחרי שבוע בלי עבודה מתחילה ״להתגרד״…

בשנים הראשונות, כבר ביום הראשון לחופש התחלתי לעבוד, כי אני אוהבת להיות מוכנה, להרגיש בשליטה – וכן, אני חולת עבודה.

עם השנים למדתי להרפות ולאפשר לעצמי להתנתק. זה חשוב לנפש, למשפחה שלי ויותר מהכול, זה הכרחי! 

למדתי שניתוק מוחלט מאפשר לי להקשיב לעצמי ולצרכים שלי. מגיע לנו אנשי החינוך לשים את עצמנו במרכז, להפסיק להגדיר את עצמנו לתקופת החופש במושגים של הוראה/למידה/יעדים מקצועיים ולתת דרור לצרכים ולרצונות האישיים שלנו – מגיעה לנו חופשה אמיתית.

יחד עם זאת, הרי שדיבורים לחוד ומעשים לחוד… וכמי שמכירה את עצמי מספיק זמן ומודה: ״אני שרית ואני וורקוהולית.״

לכן עשיתי עם עצמי הסכם.

בשל היותי סגנית וגם מחנכת, אני משלבת בשבוע הראשון זמן לעצמי וקצת עבודה עם המנהלת על מערכות ועניינים שלא יכולים לחכות, אבל לא עוסקת בניהול הכיתה כלל.

במהלך החופשה אני קובעת לעצמי ביומן חודש ימים (לא חייב ברציפות) שבהם אני לא עוסקת כלל בעבודה, ואם עולה מחשבה בנושא אני מיד מנטרלת אותה באמירה: "עכשיו זה הזמן שלי.׳׳

בתוך היומן אני גם קובעת ימים לעבודה על פי נושאים ספציפיים שחשוב לי להגיע איתם מוכנה לשנה החדשה. לדוגמה: הנושאים בלוח הכיתה, עיצוב הלוחות, הכנת החודש הראשון ללמידה ואפילו קובעת שתי פגישות עם המקבילות שלי, אחת לנפש ואחת לתכנון השבוע הראשון ללימודים.

מכאן שהטיפ הכי חשוב שיש לי אליכן.ם בחופשה הזו היא לשמור על איזונים.

איזון זה שם המשחק

קל לשקוע בעבודה – מי כמוני תבין – אבל חשוב שבחופשה הארוכה תשימו את עצמכן.ם במרכז. תשאלו את עצמכן.ם מה יעשה אתכן.ם מאושרים? מה בעשייה שלכן.ם יביא לידי ביטוי את החלומות החלומות, הכישרונות והחוזקות שלכן.ם, ואיך זה יבוא לידי ביטוי בתכנון העבודה שלכן.ם. 

משם כבר תראו שהאנרגיה עולה, היצירתיות מתפרצת והלמידה הופכת להיות חווייתית ונעימה לנו ולתלמידים שלנו. 

איך עושים את זה?

יש מודלים רבים שניתן להשתמש בהם. אני אוהבת את מודל IKIGAI המחבר בין היעדים ההתפתחותיים לבין המטרות הבית ספריות. את המודל הזה הכרתי במסגרת השתלמות של ניהול ההון האנושי של מכון מופת (תודה לד"ר גדי ביאליק ואירה לפרדין על ההדרכה וההכרות עם המודל).

איקיגאי הוא מושג יפני שמשמעותו – הסיבה להיות ולחיות. הרעיון הוא למצוא את השילוב המיטבי בין ארבעה תנאים המתייחסים לתחום העיסוק שלנו: מה אנחנו אוהבים לעשות? במה אנחנו טובים? מה העולם צריך? על מה יתגמלו/יוקירו אותי? ככל שיש חפיפה בין יותר אזורים, כך גם גדל הסיכוי להגיע לתחושת מימוש וחיי תכלית.

בתקופה הקשה בה אנו חיים, כשהמלחמה מתדפקת על דלתנו, מאוד לא פשוט להניע את עצמנו לעשייה. בעודנו מייחלים לימים טובים ורגועים ולחזרתם של כל הלוחמים והחטופים הביתה, כל שנשאר לנו הוא לעשות את מה שבשליטתנו.

כשהכרתי את המודל הבנתי שפעלתי על פיו מבלי להכירו. שאלתי את עצמי מה אני אוהבת לעשות – לעבוד עם אנשים, במה אני טובה – בהדרכה וליווי, מה העולם צריך – חוסן, הקשבה, פתיחות ואהבה. כך פתחתי קורס אימון (COACHING) להורי בית הספר. על מה יוקירו אותי – על החיבור בין קהילת ההורים לבית הספר, על הכלים שהם קיבלו בתקופה קשה זו ועל רגעים של מפלט, הנאה ולמידה משמעותית.

כך פעלתי גם בכיתה כשבחרתי למסיבת סוף השנה ליצור יחד עם התלמידים מחזמר: החיבור למה שאני אוהבת לעשות, החוזקות שלי, הצורך שלהם וההוקרה שתמיד מגיעה כשעובדים עם הלב.

מודל איקיגאי: הלכה למעשה

אז איך עובדים עם המודל בחופשה? (אבל רק בזמן שהוגדר כזמן עבודה)

שלב ראשון

1. אני שואלת את עצמי את השאלות הבאות תחת הקטגוריה של מה אני אוהבת?

• מה אני אוהבת לעשות?
• מה אני נהנית לעשות?
• מה גורם לי אושר?
• מה היה מרתק מבחינתי כשהייתי ילדה?
• מה הייתי רוצה ללמוד לעשות?
• מה אני אוהבת לעשות בזמני הפנוי?

שלב שני

2. במה אני טובה?

• מה אני עושה בצורה טובה?
• באילו פעילויות אני מומחית?
• מה אני יודעת לבצע היטב?
• מה היכולות שלי?
• מה החוזקות שלי?

שלב שלישי

3. מה העולם צריך?

• מה בית הספר/הצוות/התלמידים שלי צריכים?
• מה הצורך של משרד החינוך בעת הנוכחית?
• מה הייתי רוצה שיתנהל אחרת במשרד החינוך/בבית הספר שלי?
• אילו בעיות שקיימות במשרד החינוך/בבית הספר אני יכולה לפתור?

שלב רביעי

4. על מה אני יכולה להיות מתוגמלת?

• אילו משימות/פרוייקטים יקדמו אותי ויזכו להערכה?
• לאיזה תחום/סוגי תפקידים כדאי לי להתקדם מבחינה כלכלית? 

הנה טבלה לדוגמה (מוזמנות ומוזמנים למלא טבלה משלכן.ם):

שלב חמישי

אבדוק מול עצמי אילו תפקידים/מקצועות יוכלו לתת את המענה המיטבי למציאת האיקיגאי שלי מתוך נקודות ההשקה עם שאר התחומים.

• אני אוהבת לאמן. 
• אני טובה בהדרכה וליווי.
• העולם צריך חוסן, אמון ומשמעות.
• כמנהלת התגמול שלי יהיה צוות מועצם, הפועל מתוך חיבור, מוטיבציה ושיתוף פעולה.

• אני אוהבת לחנך.
• אני טובה בתכנון וחידוש דרכי למידה, פתוחה וקשובה.
• הילדים זקוקים לאהבת חינם, משמעות ויצירתיות.
• לכן אשתמש בכוחות שלי ליצירת מפגשים/שיעורים מעניינים ומעוררי השראה.
• אני אתוגמל על ליווי והדרכה של תלמידים, למידה רלוונטית , תפקיד ריכוזי.

כשיש איזון בין מה שאני אוהבת לבין הצורך הקיים (שלי ושל המערכת), חדוות היצירה והעבודה הופכות להיות המנוע להגשמה ולתחושת סיפוק בעבודה ובחיים בכלל.

בהצלחה!