פתיחת השנה לתלמידי כיתה ז' בחטיבת הביניים היא אירוע מכונן. חלק מבוגרי בית הספר היסודי מייחלים להצטרף למועדון של הגדולים, וחלקם שרויים בחרדת מעבר. הם מודאגים: איך יתמצאו בקמפוס הגדול? מי ישמור עליהם מפגיעה מצד "הגדולים"? כיצד ירכשו חברים, יתמודדו עם עומס המטלות ויסתגלו לנהלים החדשים?
עם תום הלימודים בכיתה ו' התלמידים נפרדים מבית הספר היסודי: מהחצר הקטנה והמלבבת, מהכיתה המוכרת, מסדר היום הבטוח, מהמנהלת המכילה שקידמה את פניהם בכל בוקר, ומההורים שבאו לאסוף אותם בסוף היום – קיצן של התנסות מצמיחה, של חוויות מעצבות ושל ילדות על סף התבגרות. ילדים רבים סרים לגן הילדים לחבק את הגננת, ורבים ישובו לבקר גם בבית הספר היסודי "הישן והטוב".
רוב המחקרים על המעבר לחטיבת הביניים עוסקים בקבוצות גדולות של תלמידים, אך כדאי גם להכיר סיפורים אישיים של תלמידי כיתות ו' ולראות כיצד ילדותם ולימודיהם בבית הספר היסודי עיצבו את מוכנותם ללימודים בחטיבת הביניים. הנה סיפור אחד כזה:
רותם, תלמיד כיתה ו', הוא נער רגיש ועדין. הוא אוהב משחקי מחשב, בעלי חיים ואומנות. היכולות הלימודיות שלו טובות אך הן לא ניכרות בשיעורים. כשצריך לקרוא את שיעורי בית בכיתה או להציג מצגת הוא נלחץ ומסרב. רותם גם חושש להשתתף באירועים קבוצתיים ונזהר לא "לעשות שטויות" כדי שלא יצחקו עליו. הוא ממעט לצאת להפסקות. המורה מוטרדת מכך שלאחרונה חלה ירידה בהישגיו בלימודים. רותם מוטרד מאוד מהמעבר הצפוי לחטיבת הביניים.
בגן הילדים ובכיתה א' רותם היה ילד חברותי ששיחק עם ילדים, הוזמן להתארח בבתיהם והזמין אותם לביתו. הקשיים התעוררו כשהמשפחה עברה לעיר אחרת ורותם החל ללמוד בכיתה ב' בבית ספר חדש. מטבעו רותם הוא ילד ביישן ושקט. כדי לעזור לו להיקלט, המורה יזמה מפגשים שבהם ילדים מארחים בביתם ילדים מכיתתם. האם נענתה מיד ליוזמה ורותם שמח. הוא הוזמן לחברים הביתה והזמין אותם אליו. נראה היה שהוא משתלב יפה בכיתה.
אך באמצע השנה הוריו של רותם נעדרו מהבית עקב אשפוז של אחד מבני המשפחה. באותה תקופה ילדים מכיתתו החלו לקלל אותו ואף להכות אותו מדי פעם בפעם. בעקבות כך חלה ירידה בלימודיו והוא איבד את ביטחונו העצמי והסתגר. בכיתה ג' הגיעה לכיתה מחנכת חדשה והקשר הטוב איתה חיזק אותו. בכיתה ד' ילדים החלו להציק לו. הוריו פנו למחנכת, למנהלת ולהורי אותם ילדים. הטיפול שלהם שם קץ לכך. בתחילת כיתה ה' רותם התקשה להיפרד מהמחנכת הקודמת. הוא הלך ונסגר וסירב לצאת להפסקות בחצר בית הספר. הוא גם סירב להשתתף במפגשים קבוצתיים שערכה היועצת בטענה ש"אני לא מרגיש נוח לדבר מול כולם, וחוץ מזה יש שם ילדים עם בעיות יותר קשות משלי."
גם היחסים עם חברו הקרוב היחיד נחלשו. רותם החל להסתגר בהפסקות בכיתה. הוא התבייש לחשוף את קשייו החברתיים וסירב להשתתף בקבוצת הווטסאפ הכיתתית מחשש שאחרים יצחקו על דברים שיכתוב. הוא גם חדל להשתתף במפגשים כיתתיים אחר הצהריים. גם הצעקות, הקללות ו"ההתנהגות המזויפת" של בני כיתתו הפריעו לו.
תקופת ההתבגרות היא עתירת שינויים. חלק מהמתבגרים מתמודדים איתם בהצלחה, וחלקם חסרים את החוסן הנפשי הנדרש לכך. אחד השינויים הוא שרירותי וחיצוני – המעבר לחטיבת הביניים. המעבר לחטיבת הביניים כרוך בחוויה של אובדן שליטה – על המעבר, על ההתאקלמות במסגרת החדשה, על מי יהיו המורים והתלמידים החדשים, ועוד. היעדר השליטה מגביר את החרדות. ואולם, התמודדות פעילה – איסוף מידע על המסגרת החדשה, צירוף חברים טובים למעבר, לקיחת שיעורים פרטיים, התיידדות עם תלמידים בחטיבה ועוד, מקלים מאוד על המעבר. התמודדות סבילה מקשה עליו.
בתפריט של היועצות בבתי הספר היסודיים נכללות פעולות שגרתיות להכנת תלמידי כיתה ו' למעבר לחטיבה, ובהן שיעורי הסבר על המעבר וביקור בחטיבת הביניים. אך הניסיון והמחקר מלמדים שקליטה מוצלחת בחטיבת הביניים מחייבת תוכנית מקיפה שמכינה לא רק את התלמידים, אלא גם את ההורים והמורים בבית הספר הקולט. הנה שתי דוגמאות לתוכניות המקדמות קליטה מוצלחת בחטיבת הביניים:
תוכניות פרטניות הן נדירות יחסית שכן תלמידים חזקים אינם זקוקים להן, ותלמידים מתקשים לימודית וחברתית חוששים לחשוף את קשייהם ואת חרדותיהם, ולכן קשה לאתר אותם ולשכנעם לקבל עזרה. אך תוכניות פרטניות הן לרוב יעילות מאוד. הן משפרות את המוכנות הלימודית, מקנות מיומנויות תקשורת, מגבירות את הביטחון העצמי ומגדילות את הסיכוי להסתגלות "חלקה" לחטיבה.
מעטפ"ת, "מערך טיפול תומך", היא תוכנית התערבות פרטנית שבנויה על שיתוף פעולה בין המורה לפסיכולוגית חינוכית (או ליועצת) בסיוע לתלמיד השרוי במצוקה חברתית רגשית. במסגרת התוכנית שפיתח אליעזר יריב, המורה מקנה לתלמיד.ה מיומנויות חברתיות רגשיות. סטודנטיות שלמדו בתוכנית – גננות ומורות ותיקות – התבקשו לבחור תלמיד שהן רוצות לעזור לו. רונית, מורה לאנגלית בבית ספר יסודי, שמה לב למצבו הרגיש של רותם ובחרה לסייע לו. היא ביקשה וקיבלה את הסכמתם של רותם והוריו. רונית ורותם נפגשו על ספסל בחורשת בית הספר, מה שעשה את הפגישות לזורמות ונעימות יותר. רונית התרכזה בהקניית מיומנויות של מודעות עצמית וניהול עצמי כדי לעזור לרותם להאמין בעצמו וביכולתו להסתגל לחטיבת הביניים.
בפגישה הראשונה רונית הציעה לרותם לשוחח על דברים שהוא אוהב ומצליח בהם, וגם על מחשבות שמטרידות אותו. "כל דבר שנעשה יהיה בהסכמה שלך ותוכל להציע רעיונות משלך," הבהירה. רותם סיפר שהוא חושש מהמעבר לחטיבת הביניים, שהלימודים יהיו קשים, שהמורים ידרשו הרבה ולא יהיו נחמדים וקשובים. הוא גם חושש שיהיה לו קשה להתיידד עם ילדים בכיתתו. רונית הציעה לו לערוך רשימה באנגלית של חמישה דברים שהוא טוב בהם ומשמחים אותו. היא נתנה לו פנקס ועזרה לו לנסח את דבריו באנגלית.
רותם נהנה לכתוב באנגלית ובסוף הפעילות הוסיף איור אופטימי לפנקס. הוא ציין שבהתחלה לקח לו זמן לחשוב במה הוא טוב, אבל כשסיים לכתוב את הנקודה הראשונה, “I like to draw, and I am good in art”, הוא הרגיש ש"היה כיף לגלות על עצמי דברים טובים." רונית הציעה לו לשמור את הפנקס בילקוט ולהציץ בחמש החוזקות שציין כאשר הוא זקוק לעידוד. בסיום הפגישה הראשונה רונית אמרה לו שהיא מאמינה ביכולותיו. רותם אמר: "איתך נוח לי לדבר כי את מלמדת אותי כבר הרבה זמן. אני אוהב ללמוד אנגלית ורוצה לדעת טוב יותר אנגלית לקראת החטיבה."
מעודדת משיתוף הפעולה של רותם הציעה רונית בפגישתם השנייה לכתוב יחד "מדריך לקליטה מוצלחת בחטיבת הביניים". רותם סיפר על כמה תלמידים שהוא מכיר ולומדים השנה בכיתה ז'. רונית הציעה לשוחח עם אחד מהם. רותם הציע לערוך איתו ריאיון שיעזור לו לכתוב את "המדריך". רונית הציעה לחלק את הריאיון לשני תחומים: חברתי ולימודי. הם ניסחו יחד את השאלות. רותם כתב את רובן עם עזרה מעטה של רונית.
לפגישה השלישית הזמינה רונית את רועי, תלמיד שלה מהשנה שעברה, שלומד עתה בכיתה ז' בחטיבה. היא ערכה היכרות בין שני התלמידים ושאלה, כדי לעודד את רוחם, על דברים שהם אוהבים לעשות בשעות הפנאי. לאחר מכן ביקש רותם רשות לשאול את רועי כמה שאלות על המעבר לחטיבה ועל הלימודים בה. רועי סיפר בין היתר שבתקופת החופש הגדול יש מפגשי היכרות וגיבוש חברתי עם המחנכת לעתיד ועם היועצת ורכזי השכבה. הוא אמר שהיכרות עם חבר אחד תעזור לרותם להכיר עוד תלמידים. "לא צריך מלא חברים. עדיף שניים או שלושה. אנחנו מבלים יחד, עושים שיעורים ועבודות ולומדים יחד למבחנים." המורה הודתה לרועי על הצעותיו והביעה תקווה שהוא ורותם יהיו חברים בשנה הבאה.
בפגישה הרביעית רונית ורותם שוחחו על התשובות של רועי. רותם ציין שהוא היה לחוץ, חשש מכך שהשאלות שהכין יישמעו לרועי מטופשות. "הייתי סקרן והיו לי פחדים כי לא ידעתי למה לצפות; האם רועי יהיה נחמד ותהיה לו סבלנות אליי. אבל תוך כדי השיחה הרגשתי שהוא באמת סבלני ורוצה לעזור לי. עכשיו אני יודע למה לצפות. אני גם שמח שרועי ביקש את הפלאפון שלי ונוכל להיות בקשר. עכשיו יש לי חבר חדש בחטיבה."
בפגישה החמישית הציעה רונית לרותם לכתוב בפנקסו את "המדריך". היא תעזור לו אם צריך. כשרותם סיים טיוטה ראשונה הוא הודיע שהפנקס יישמר בילקוטו ובכוונתו להוסיף לו עוד תובנות, כולל תובנות מהלימודים בחטיבה. הוא גם אמר שיתגעגע לבית הספר והבטיח לבקר בשנה הבאה. "אתה תמיד מוזמן לבקר ואני אשמח לשמוע איך הולך לך," אמרה רונית. בתום ההתערבות – חמש פגישות קצרות וממוקדות – רותם אמר שהוא הרבה יותר רגוע, ו"ישתדל לעשות את המקסימום בחטיבה".
להלן עיקרי המדריך של רותם לקליטה מוצלחת בחטיבת הביניים:
המעבר של ילדים מ"חממת" בית הספר היסודי ל"סיר הלחץ" של חטיבת הביניים מגביר התנהגויות לא חברתיות, מייצר הפרעות קשב ומשמעת ופוגע במוטיבציה ללמוד – התנהגויות דומות לאלה שהופיעו במגפת הקורונה. נוסף לכך, חופשת הקיץ משכיחה תכנים שנלמדו בשנות הלימודים הקודמות ויוצרת גירעונות המקשים על השתלבות בשיעורים. מחקרים שנערכו בארצות הברית מצאו שנסיגה זו, המכונה Summer Loss, משתקפת בכל מקצועות הלימוד העיקריים. עוד נמצא שהתופעה פוגעת במיוחד בתלמידים חלשים שגדלים לעיתים קרובות בשכונות מצוקה. על אף שזו הקבוצה הזקוקה ביותר לתגבור ולהכנה, מערכת החינוך אינה בנויה להציע להם תמיכה מאחר שבחודשי יולי-אוגוסט המורים ובתי הספר נמצאים בפגרה.
תוכנית "מעברים" שפיתחה הדס הובר מבקשת לתת מענה מערכתי לתלמידים ממשפחות מוחלשות ולטפח למידה עצמאית. התוכנית נבנתה כקורס הכנה של שמונה ימים, המקנה מיומנויות של הכוונה עצמית בלמידה. ההתנסות בקורס מקדמת חוסן קוגניטיבי ורגשי המקל על המשתתפים להסתגל למסגרת הלימודים החדשה. התוכנית התקיימה בחסותה של עמותה פילנתרופית באחת הערים בצפון הארץ. בעקבות הצלחתה, החליטה מחלקת החינוך העירונית להזמין אליה גם תלמידים ממשפחות מבוססות יותר.
תוכנית "מעברים" מתקיימת בכל קיץ במהלך השבועות השני והשלישי של חודש אוגוסט. בכל מחזור משתתפים בממוצע כמאה תלמידים. מדריכי התוכנית מקנים לתלמידים בתוכנית הרגלי למידה, מלמדים על טבעה של הלמידה ועל תפקודי המוח הלומד, ומנחים את התלמידים לאתר, לחקור ולחזק את דפוסי החשיבה והלמידה שלהם. הלמידה בתוכנית יוצרת קשרים בין התלמידים ומפיגה את החרדות הכרוכות במעבר לחטיבת הביניים.
מיד עם הגעתם לחטיבת הביניים נכנסים המתבגרים למרוץ התאקלמות. לא עוד "הבוגרים" של בית הספר היסודי, אלא טירונים בתחתית הסולם של החטיבה. השאלה כיצד להקל על המעבר לחטיבת הביניים, לשפר את ההישגים ולהקטין את הנשירה מטרידה את אנשי החינוך כבר שנים רבות. אחת התוכניות האפקטיביות מכשירה את המורים כיצד לשפר את היחסים עם התלמידים החדשים.
הכשרה כזו ארגנו יועצות השכבה ופסיכולוג חטיבת ביניים (יריב) למחנכי כיתות ז'. שבועיים לאחר תחילת שנת הלימודים הם קיימו מפגש הכנה שעסק במעבר לחטיבה והשלכותיו. לאחר מכן התבקשו המחנכים להעביר לתלמידיהם שאלון אישי שבדק כיצד הם מתאקלמים ומהם הצרכים שלהם. לאחר ניתוח התשובות, אותרו התלמידים שדיווחו על מצוקה והמחנכים נפגשו איתם לשיחה. המחנכים התמקדו במיוחד בתמיכה בתלמידים שהיו מטרה להצקות ולהתנכלויות.
במסגרת תוכנית כזו מומלץ לנקוט בפעולות האלה:
אף שקיימת מודעות כללית לרגישותו של שלב המעבר לחטיבת הביניים וקיומן של תוכניות שונות המבקשות להקל עליו, מערכות החינוך, המדינתית והמקומית, חייבות עדיין להקדיש לו תשומת לב רבה יותר. אפשר לצמצם את מחיר המעבר וחובה לעשות זאת!
