במהלך שיעורי כישורי חיים אני נוהגת לשחק עם הילדים בכל מיני משחקים חברתיים. משחקים תמיד היו ותמיד יהיו כלי ליצירת קשר עמוק יותר עם התלמידות והתלמידים. לחלקם הרבה יותר נוח להיפתח ולשתף דרך משחק, ועל הדרך כולנו נהנים.
אצלנו בבית הספר אנחנו מקפידים ליצור אווירה טובה של שיתוף ופרגון, ולטפח בקרב התלמידים את היכולת לראות את הטוב. באחד מימי שישי במהלך משחק משותף הציע אחד התלמידים לשחק במעגל המרמורים.
"לשחק במה"? שאלתי.
"במעגל המרמורים," הוא חזר וענה.
הייתי מאוד סקרנית לשמוע מה זה בדיוק "מעגל המרמורים", וכמובן שהסכמתי.
המשחק מתחיל ביצירת קצב בעזרת תיפוף על הרגליים ומחיאת כף. לאחר שהכיתה כולה תופפה בקצב, התלמיד התחיל לשיר: "מעגל המרמורים, מעגל המרמורים, בואו נשחק במעגל המרמורים. שרית," הוא פנה אליי, "שלום שלום, מה המרמור שלך היום?"
אחרי שצחקתי מהרעיון עניתי לו ברצינות, "המרמור שלי היום הוא שלא היה לי כוח לקום מהמיטה הבוקר, אני ממש עייפה." בתגובה הוא המשיך לשיר ואמר, "וואו, כל הכבוד, זה מרמור יפה מאוד..."
כל הילדים צחקו ומייד רצו להשתתף במשחק. המשכנו לשחק ולשתף במרמורים.
חזרתי הביתה ובמהלך השבת לא הפסקתי לחשוב על המשחק הזה. תחשבו רגע ותענו על השאלה עם יד על הלב, מי מאיתנו לא אוהב להתמרמר מדי פעם? יש משהו ממש מנחם בלשתף במרמורים.
אז עלה בראשי רעיון, להפוך את המשחק הזה לכלי בשיח הרגשי שלנו בכיתה.
ביום ראשון הגעתי לכיתה ושיתפתי את הילדים במחשבות שלי על המשחק ופיתוחו ככלי לעבודה:
בשלב ראשון משחקים במעגל המרמורים ורושמים על הלוח את המרמורים ששיתפו הילדים.
בשלב השני עוברים לעבודה בקבוצות. חברי הקבוצה בוחרים מרמורים מהרשימה שעל הלוח ומשתפים בפתרונות שמצאו למרמור. לדוגמה: אחת התלמידות שיתפה שיש לה ציפורים על החלון שמעירות אותה בבוקר. הוצע לה לשים דוקרנים על אדן החלון, לישון עם אטמי אוזניים, או לקנות נשר מפלסטיק ולהציבו ליד החלון.
ילד נוסף שיתף שהוא ממורמר מכיוון שהוא שכח שביקשתי להגיע היום לבושים בחולצת בית ספר לבנה. הילדים הציעו לו להכין בגדים בערב, לשים לעצמו תזכורת בטלפון ואפילו הציעו לו ללכת לישון עם חולצת בית הספר וכך להיות מוכן בלי מאמץ. חשוב לי לציין שמעולם לא הייתי יודעת שזה הפריע לו שהוא שכח. הילד הספציפי הזה לא ממש משתף, ולמדתי מהשיתוף שממש אכפת לו גם כשאינו מראה זאת.
גם המרמור שלי זכה להצעות מקסימות מצד הילדים כמו לעשות מדיטציה בבוקר, לישון מוקדם יותר או לכוון שעון מעורר עשר דקות קודם כדי שאתאושש במיטה לפני ההתארגנות.
שלב השלישי הוא שיתוף במליאה. הילדים שיתפו בפתרונות שמצאו עבור חבריהם על המרמורים שעלו. ההנחיה שלי הייתה שעל הילדים ששיתפו במרמור אסור להגיב, רק להקשיב, לומר תודה ולהפנים. הסברתי לילדים שכדי להגדיל את ארגז הכלים שלהם, הם צריכים להקשיב ולא לאשר או לשלול, רק להפנים ובהמשך לבחור ולהתנסות לפי בחירתם ורצונם בכלים שקיבלו. הומלץ לכולם לרשום לעצמם את הפתרונות שהוצעו מכיוון שייתכן ויהיו רלוונטיים בהמשך גם להם.
מדוע לא לענות ישר? הסברתי לילדים כי השהיית התגובה מאפשרת רגע של עיבוד, הפנמה ובעיקר יציאה מתגובה אוטומטית. השהיית התגובה מאפשרת הקשבה איכותית וכמובן שפע של פתרונות יצירתיים בהם ניתן לבחור בכל רגע נתון בו נבחר ליצור שינוי ולהפוך את המרמור להצלחה.
כששאלתי את הילדים מה דעתם על הכלי שפיתחנו יחד הם אמרו פה אחד שישמחו להמשיך לשחק במשחק הזה כי הוא ממש כיף, מגבש, מצחיק ומאפשר להם למצוא פתרונות בעזרת החברים.
ואני למדתי שלפעמים כל שצריך הוא להקשיב להם, לחשוב בראש פתוח ולהתחבר.
