"לימודי המתמטיקה היו בשבילי מקפצה לתפקידי מנהיגות בתעשיית ההייטק."

הנער שנשר מהלימודים בכיתה יא' הפך למורה שמוביל בה שינוי. איך זה קשור לחוצפה ישראלית? פרויקט "מצוינות בעצמאות" של קרן טראמפ לחינוך וקשת 12 מארח את שי פרח, ראש תוכנית בינה מלאכותית לבגרות במכון ויצמן.

איך הגעת להחלטה להיות מורה? מה גרם לך לרצות להיות מורה? 

"גדלתי כנער סקרן ובעל תעוזה, אך עם בעיות קשב וריכוז, בסביבה מאתגרת ועם נקודת פתיחה קשה. החוויה הבית ספרית שלי הייתה מורכבת, ולמעשה נפלטתי מבית הספר בסוף כיתה י"א. אולם, לאחר השירות הצבאי, הלכתי ללמוד במכינה באוניברסיטת תל אביב, שם התוודעתי ליופי העוצמתי של המתמטיקה, והתאהבתי בה. סיימתי את המכינה וגם את התואר הראשון בהצטיינות, ויצאתי לקריירה מצליחה בהייטק.

"ב-2018, בתקופה מאתגרת ומכוננת בחיי האישיים, שמעתי לראשונה על האפשרות לחקור את נושא החינוך המדעי במכון ויצמן, ועוד לקבל מלגת קיום תוך כדי. זה נשמע לי יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי, אבל החלטתי לתת לזה הזדמנות ולהגיש מועמדות. ברגע שעשיתי זאת, הבנתי עד כמה אני רוצה בכך. כשהתקבלתי, הייתי מלא התרגשות ושמחה, אך גם חששות לגבי עזיבת קריירת ההייטק המצליחה. בסופו של דבר, קפצתי למים והלכתי אחר השליחות שלי.

"אני מאמין בכל ליבי שמקצוע למידת המכונה, אותו אני מלמד ומפתח, הוא המקצוע החשוב ביותר עבור הדור הצעיר כיום. הוא דורש שליטה במגוון רחב של תחומי ידע - מתמטיקה, מדעי המחשב, סטטיסטיקה, אנגלית ועוד, ומאפשר ללמד כמעט כל נושא דרכו. מאחר שזהו תחום כה משמעותי לעתידם של התלמידים, ועדיין אין מקום אחר בעולם שמלמד זאת ברמה כזו בתיכון, אני יודע שלתוכנית הלימודים שאני מפתח תהיה השפעה עצומה על כל מי שילמד אותה.

"אני מקווה להתניע מהפכה במערכת החינוך. הנער שפעם התקשה להשתלב בה הפך כעת למורה שמוביל בה שינוי. אני רואה זאת כזכות עצומה ואחריות להשפיע ולעצב לטובה את דור העתיד."

מה אתה הכי אוהב בלהיות מורה? 

"להיות מורה זו לא רק עבודה, אלא שליחות והזדמנות יוצאת דופן להשפיע על העתיד. כמורים, אנו זוכים לגישה מיוחדת אל ליבם, נפשם ומוחם של תלמידינו בתקופה המעצבת ביותר בחייהם. זוהי אחריות כבדה, אך גם זכות מופלאה המלאה בתקווה ובפוטנציאל אדיר.

"תפקידנו הוא להצמיד את הדור הבא בכלים הקריטיים להצלחה בעולם של ימינו: יכולת למידה עצמאית, חשיבה ביקורתית, יצירתיות ויזמות. עלינו לעודד את תלמידינו לשאול שאלות, לחקור, לאתגר הנחות מוסכמות ולפתח פתרונות חדשניים. ומעל לכול, בעידן זה של שינויים מהירים ואי-ודאות תמידית, עלינו לטפח ולבנות את החוסן הנפשי והיכולת שלהם להסתגל, להתמודד עם קשיים ולצמוח מהם. בסופו של דבר, בין כותלי הכיתה, אנו מציתים את הניצוץ שידריך ויאיר את דרכם של תלמידינו אל עבר עתיד טוב יותר. אנו מעניקים להם לא רק ידע, אלא גם השראה ותקווה. וזו הזכות הגדולה ביותר, והיתרון המשמעותי ביותר, בלהיות מורה."

רגע בלתי נשכח עם תלמיד.ה? 

"אחד הרגעים הבלתי נשכחים ביותר עבורי כמורה הוא כאשר תלמידה שלי משתפת אותי שבזכות ההוראה שלי בתחום למידת מכונה ובינה מלאכותית, היא סוף סוף מבינה ואף אוהבת מתמטיקה הרבה יותר.

"בפעם הראשונה שזה קרה, הייתי מוצף התרגשות ושמחה עמוקה. זו הייתה הוכחה מוחשית שההוראה שלי עושה את ההבדל ופותחת בפני התלמידים שלי צוהר לעולם חדש ומרתק. מאז, אני ממש מכור לתחושה הזו. בכל כיתה שאני מלמד, אני מייחל ועורג לקבל משוב דומה מהתלמידים. אין דבר משמח יותר מלראות את ההתלהבות בעיניהם כשנפל להם האסימון והם קולטים את היופי והעוצמה של המתמטיקה והמדעים דרך למידת המכונה.

"אלו הרגעים שנותנים משמעות אמיתית לעבודתי כמורה, ומזכירים לי בכל יום מחדש למה בחרתי במקצוע הזה. הידיעה שאני מצליח להניע שינוי כל כך חיובי אצל תלמידיי היא המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לבקש."

מה מיוחד בעיניך בלהיות מורה בישראל? 

"כשעבדתי בסביבת ההייטק הבינלאומית, נחשפתי רבות למושג 'החוצפה הישראלית'. לפעמים זה נאמר בנימה שלילית, אבל לרוב דווקא כמחמאה, כביטוי לאסרטיביות, יצירתיות ויזמות שמאפיינות את העובדים הישראלים. אבל האם חשבנו פעם מאיפה מגיעה החוצפה הזו? הרי היא לא צצה יש מאין בגיל 30, נכון? ובכן, כמורה בישראל, אני יכול לומר לכם בוודאות - היא מתחילה כבר בכיתה.

"להיות מורה בישראל זה אומר ללמד כיתה שלמה של בני נוער עם חוצפה ישראלית טיפוסית. זה יכול להיות מתיש ומתסכל לפעמים, אבל גם מרענן ומעורר השראה. הכול עניין של גישה. מה שבטוח, אי אפשר להתעלם מזה או לנסות להעלים את זה.

"בעיניי, החוצפה הישראלית היא נכס. היא מה שהופכת את התלמידים שלנו לסקרנים, אמיצים, ובעלי מוטיבציה. היא הדלק שמניע אותם לאתגר, לשאול, לחקור ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו. ואני מאמין שתפקידנו כמורים הוא לנתב את החוצפה הזו לכיוונים חיוביים ופרודוקטיביים. זה לא תמיד קל, אבל זו המהות האמיתית של ההוראה בישראל. וזה מה שהופך אותה לכל כך מיוחדת, מאתגרת ומספקת."

כיצד אתה מקדם מצוינות בקרב תלמידיך? 

"ראשית, אני משקיע מאמצים רבים בהקניית משמעות והבנת החשיבות של ערך המצוינות. זאת אני עושה דרך שיח פתוח ומעמיק עם התלמידים, ושיתוף בסיפורים אישיים ודוגמאות מעוררות השראה. אני מאמין שמצוינות היא הרבה מעבר לציונים גבוהים – היא מימוש מלוא הפוטנציאל של כל אחד ואחת, תוך הפגנת סקרנות אינטלקטואלית, נחישות, יצירתיות, ומחויבות עמוקה לערכים ולתרומה לסביבה ולחברה.

"שנית, אני משתדל בכל כוחי להוות עבור תלמידיי מודל לחיקוי המגלם בהתנהלותו את ערך המצוינות. למשל, כשאנחנו ניצבים בפני אתגר או בעיה בכיתה, אני מנסה 'לחשוב בקול רם', להחצין את תהליכי החשיבה וההתמודדות שלי, כדי שהתלמידים יוכלו ללמוד מכך.

"ושלישית, אני מייצר עבור תלמידיי הזדמנויות רבות ככל האפשר לתרגל מצוינות הלכה למעשה, בעיקר דרך עבודה על פרויקטים מאתגרים ומעוררי השראה. במקביל, אני דואג לכונן בכיתה סביבה חברתית תומכת ומעצימה, שבה התלמידים חשים בטוחים להעז, לנסות, להיכשל, ללמוד מטעויות, ולנסות שוב.

"אני מאמין שבשילוב של שלושת המהלכים הללו - חיבור למשמעות ולחשיבות של המצוינות, דוגמה אישית, ויצירת במה ליישום מעשי - נוכל לטפח דור של מצוינים אמיתיים, בעלי ערכים, שאיפות ויכולות להשפיע ולשנות את העולם."

צפו בסרטון של שי פרח!