זוכרות וזוכרים את הרגע בו המחנכת העניקה לכן.ם את תעודת סיום השנה? מה היה בו ברגע הזה? מה היו המילים שנצרבו בליבכן.ם? מילים של שיפור? מילים של העצמה? או אולי מילים מקטינות ופוגעניות? האם הייתה זו שיחה שרואה את ההצלחות שלכן.ם? או דווקא כזו המתעכבת על אזורי הצמיחה? ובכלל, איך יצאתם.ם מהשיחה? בהתרוממות רוח ועם מוטיבציה לשיפור או עם תחושת ריקנות?
עבור רבים מעמד קבלת התעודה הוא מעמד פורמלי, כזה שלעיתים אינו משפיע באמת על ההתפתחות ועל הצמיחה שלנו, והוא למעשה "פידבק" המאשר את מה שכבר כתוב בתעודה. זה לא חייב להיות כך. ביכולתנו כמורות ומורים להפוך רגעים אלו של מעמד קבלת התעודה לעוד הזדמנות לשיחה אישית המזמינה את התלמיד.ה לצמיחה והתפתחות – להחליף את ה"פידבק" על מה שהיה, ל"פידפרווד" (Feedforward) – שיחה המזמנת ראיית עתיד והיערכות מיטבית לטוב שעוד יבוא.
אני מציעה לנהל שיחה זו ברוח החשיבה המתפתחת כפי שמציגה קרול דווק, מומחית בפסיכולוגיה של האישיות ושל המוטיבציה האנושית, בספרה "כוחה של נחישות" (2006). שיחה אישית ברוח החשיבה המתפתחת בשיטת המ"מים:
מתכוננים מראש.
מאמץ ולא תוצאה.
משוב עתידי.
מאתגר.
מטרות.
דווק מבחינה בין שני דפוסי חשיבה עיקריים: דפוס חשיבה מקובע ודפוס חשיבה מתפתח. בעלי דפוס חשיבה מקובע מתייחסים להצלחות או לכישלונות כאירוע סופי המעיד על מהותם: "אני אף פעם לא...", "אני תמיד...", "נכשלתי במבחן אז זה סימן שאני כישלון...".
בעלי דפוס חשיבה מתפתח מאמינים שכישרונות ויכולות אפשר לבנות ולפתח עם הזמן באמצעות למידה, דבקות במטרה ועבודה קשה – הם מזהים בהצלחות ובכישלונות הזדמנויות ללמידה ולצמיחה וביכולתם להפוך מפלות לניצחונות מפוארים.
אז איך תוכלו להפוך את רגעי סיכום השנה לרגעים המטפחים צמיחה ומעוררים אמונה ביכולתם של התלמידים לחולל שינוי ולהפוך את החוויה המסכמת לחוויה מעצבת?
דווק שואלת בספרה: "מה הטעם לבטל זמן שוב ושוב בניסיון להוכיח כמה נפלא אתה כשאפשר לנצל את הזמן כדי להשתפר באמת?" כבר לפני חלוקת התעודות תוכלו לסייע לתלמידות ולתלמידים להתמקד בשיפור עצמי, ולא בהוכחה של תכונותיהם הטובות, באמצעות רפלקציה עצמית המתמקדת בסיפורי הצלחה, אתגרים ומה שלמדו מהם על עצמם.
הכינו מראש דף רפלקציה על השנה שחלפה. תוכלו להכניס לדף התייחסות לסיפור הצלחה של התלמיד.ה במשך השנה, הגורמים, מקורות הכוח, אתגרים ויעדים לקראת השנה הבאה. בניסוח שאלות הרפלקציה, התמקדו בכוחות של התלמידות והתלמידים, בחוזקות שלהם, בכל מה שיסייע להם להתפתח בעתיד ולהשתפר, ופחות בגורמים המעכבים, במה שמקבע ומונע התקדמות.
מומלץ להקדיש לכך שיעור ולפתוח אותו בשיח אודות משמעותם של משוב עצמי ורפלקציה: מהי רפלקציה ומהו משוב עצמי? למה חשוב לערוך רפלקציה ומשוב עצמי? מהן המטרות של רפלקציה?
ניתן לאפשר לתלמידים למלא את המשוב באופן עצמאי, אולם חשוב ללוות אותם בתהליך במידת הצורך. זוהי הזדמנות לפתח בקרב התלמידים גם אוצר מילים רגשי שיסייע להם בהווה ובעתיד להביע את עצמם ולבטא את מצבם המנטלי והרגשי.
ישנם תלמידים שיתקשו בתהליכים אלו, הן בגילים הצעירים והן בגילים הבוגרים, וניתן לתמוך בהם באמצעות מתן "פיגומים" – משפטי עזר, למשל: "בתחילת השנה הייתי... ועכשיו אני...", "שינוי משמעותי שעברתי קשור ל...". אפשר לסייע לתלמידים באמצעות מאגר של תכונות ממנו ניתן לבחור או לאפשר מספר שיתופים במליאה מהם יוכלו התלמידים ללמוד ולשאוב השראה.
תוכלו לשלב בדף את השאלות וההיגדים הבאים:
צרפו את הדף לתעודת ההערכה של התלמיד.ה. הוא יסייע לכם לבחון יחד עם התלמיד.ה את תהליך ההתפתחות במהלך השנה מנקודת המבט של החשיבה המתפתחת – ולנהל שיח מצמיח ברוח זו (דוגמה לדף רפלקציה).
התייחסו בדבריכן.ם גם לעת הזו ולשעת המלחמה בה אנו נמצאים על אתגריה, האישיים והלאומיים.
אל תסתפקו בדברי שבח – בספרה, דווק טוענת כי תלמידים רבים (וגם מבוגרים) בהחלט אוהבים דברי שבח וזה אכן נותן להם דחיפה ואף מדליק אור בעיניהם, אבל רק לרגע. כשהם נתקלים בבעיה, הביטחון שלהם לדבריה: "מתעופף דרך החלון והמוטיבציה שלהם צונחת לרצפה." היא טוענת כי הם עשויים לגרום לתלמידים לרצות להוכיח את עצמם ולשמר את הדברים הטובים שאנחנו חושבים עליהם, להימנע מכישלון ולעיתים גם מהתמודדות עם אתגר: "אני לא כל כך חכמה כמו שהמורה חושבת...", "אני לא באמת כזה מוכשר...", "המשימה הזו קשה, אולי אני לא אצליח אותה ואז זה יהיה סימן שאני לא כל כך מבריקה כמו שכולם מאמינים..."
על כן, בעת חלוקת התעודות השתדלו להימנע מדברי שבח העוסקים רק באינטליגנציה או בכישרון – "את כל כך חכמה", "אתה כל כך מוכשר", "את ספורטאית מלידה", "אתה ממש גאון". אמירות אלו עשויות לבסס דפוס חשיבה מקובע ולגרום לתלמיד לרצות להוכיח את נכונותם גם במחיר של הימנעות מאתגר וממאמץ שעשוי, אולי, להיכשל.
במקומם נסו להעביר מסר של צמיחה הנובע מתבנית החשיבה המתפתחת ולומר: "חשוב לי לשמוע מה למדת ואיך זה השפיע עלייך," או "הצמיחה והלמידה שלך מעניינות אותי," "ספרי על אירוע ממנו למדת השנה...", "מהי התובנה הכי משמעותית שתלווה אותך משנה זו אודות עצמך? כיצד למדת אותה?", "כיצד תוכל ליישם אותה במחצית הבאה?"
דווק מדגישה כי למאמץ ישנו ערך רב ועוצמה רבה. יש בכוחו של המאמץ לשנות את יכולותינו ואת מי שאנחנו. תבנית החשיבה המתפתחת מושתתת על האמונה כי יכולות זה משהו שניתן לפתח ועל כן, לעולם אל תפסיקו לעודד את התלמידות והתלמידים לנסות!
לכן אני ממליצה בשיחת סיכום השנה להתייחס לתהליך שעבר.ה התלמיד.ה ולא לתוצאה. התייחסו אל המאמצים שהשקיעו בלמידה – על כל אותם הישגים שאליהם הגיעו עקב תרגול, למידה ואסטרטגיות טובות. בקשו מהם לספר על עבודתם באופן שיביע הוקרה והערכה על מאמציהם ועל בחירותיהם.
בנוסף לפידבק שתתנו לתלמידים על מאמציהם ניתן לבצע גם "פידפרוורד" – ראייה לעתיד, לקראת מה שיעשו טוב יותר במחצית הבאה.
אמרו: "ראית שניסית ל...", "ראיתי שרצית ש...", "אני רוצה לבקש ממך לא להתייאש מ...", "בואי נחשוב ביחד מה עוד אפשר לעשות כדי ש..." "למדת במשך השנה ש...", "פגשתי תלמיד שבתחילת השנה היה... ולאחר מכן למד ש..." "ראיתי שאת יכולה ל... כש..."
שאלו: "מה למדת על עצמך בשנה זו ולא ידעת קודם?", "אילו תכונות גילית בעצמך?", "במה השקעת את המאמץ הרב ביותר השנה?", "באיזה תחום השתפרת במידה הרבה ביותר במשך השנה?", "מה עזר לך להצליח?", "איזו אסטרטגיה סייעה לך להצליח?, "מהי השיטה שסייעה לך להתקדם?"
דווק סוברת כי למידה (גם) מכישלונות מאפיינת אנשים בעלי דפוס חשיבה מתפתח. היא טוענת כי כישלון עשוי להיות חוויה כואבת עבור כל אדם, גם עבור אדם שתבנית החשיבה שלו מתפתחת, אולם עבורו, הכישלון לא מגדיר את המהות שלו. עבורו הכישלון היא בעיה שיש להישיר אליה מבט, להתמודד עימה וללמוד ממנה.
על כן, אני ממליצה להתייחס בשיחת סיכום השנה גם לקשיים. אל תנסו לשכנע את תלמידיכן.ם שהם בסדר בדיוק כמו שהם אלא סייעו להם ללמוד מהכישלון ולצמוח ממנו. הקפידו לומר את האמת במקום להעניק עידוד מזויף, והזדהו עם האכזבה ללא שיפוטיות.
תוכלו לשאול: "האם יש משהו שעדיין לא הצלחת בו והיית רוצה להצליח?", "מהו הכישלון הכי גדול שלך השנה ומה למדת ממנו?", "אילו טעויות עשית? מה למדת מהן?"
כדי לשאול שאלות אלו יש לבנות אקלים בטוח ומכיל הכולל מרחב ללא שיפוטיות וללא ביקורת. עם זאת, ייתכן שחלקם ירגישו נבוכים וחשופים. הקשיבו לשפת הגוף של התלמיד.ה והתבססו על היכרותכם הקודמת איתו/איתה.
זכרו כי ביקורת בונה היא משוב המסייע להבין כיצד אפשר לתקן ולשפר. אין מדובר במשוב המצמיד תווית לילד.ה או מעניק תירוץ כלשהו.
דווק טוענת כי מורים דגולים מאמינים בהתפתחות האינטלקט והכישרון, ותהליך הלמידה מרתק אותם. מורים אלו מאמינים בשיפור ופועלים ליצירתו תוך אווירה תומכת ואוהבת ללא שיפוטיות או ביקורתיות. הם מלמדים את תלמידיהם כיצד להגיע אל אותם סטנדרטים ומלווים אותם בדרך אל השגתם. לדבריה, מורים בעלי תבנית חשיבה מתפתחת עוזרים לתלמידים שלהם להשתפר ולהציב מטרות ותומכים בהם בדרך להשגתן.
התייחסו בתשומת לב למטרות שאתן.ם מציבות ומציבים מציבים בפני הילדים ועודדו אותם להציב מטרות לעצמם, תוכלו למצוא כאן יחידה העוסקת בהצבת מטרות. סייעו להם לקבל את האחריות לתהליך ולהפוך את מיקוד השליטה שלהם לפנימי – "מה תלוי בי?" עזרו לתלמידיכן.ם להציב יעד אישי, חברתי – רגשי או לימודי לקראת השנה הבאה. התייחסו לשאלה: "מה אני יכול.ה לעשות על מנת להשיג את היעד?"
כדי להניע אותם לפעולה, אני מציעה לזהות יחד עם התלמידים כוחות וחוזקות, גורמים מעכבים, מי יכולים לסייע ומה הרווח הצפוי בסוף התהליך.
שיחה אישית בזמן חלוקת התעודות מנקודת המבט של החשיבה המתפתחת, כפי שמציגה דווק, מעלה מסרים ברורים על עוצמתו המתמירה של המאמץ ועל כוחו לשנות את יכולותיו של התלמיד ואת אמונותיו כלפיי עצמו. אני מציעה לכן.ם להשתמש בתבונה בהזדמנות זו ולהיערך לשיחה באמצעות רפלקציה עצמית של התלמיד.ה העוסקת בתהליך ולא רק בתוצאה, להתמקד לא רק בלמידה מהצלחות אלא גם מהכישלונות, ולסייע לתלמיד.ה להציב מטרות.
בהצלחה!
