מה הקשר בין סיום שנה לקוסם מארץ עוץ?

שלושה דברים מהימים האחרונים גרמו לי להתיישב ולכתוב את הכתבה הזו. האחד הוא שיחת קפה עם חברות מחנכות מדהימות, מסורות ומשקיעות, שכמה מהן שיתפו בתשישות המובנת אחרי שנה כזו ואחרי שלוש שנים של חינוך הכיתה ותוך כדי הכנות למסיבת סיום את התהייה למה לקיים אספת הורים אחרונה: "הם ממילא עוזבים לתיכון." "על מה יש לדבר?" "נראה אותם כבר במסיבת הסיום." הדבר השני הוא סמול טוק בעודי צועדת לאספת הורים של בניי בבית הספר היסודי. לידי צעדה אמא עם הבן שלה בכיתה ו' שהתלוננה: "למה יש לי להגיע בשלב הזה? סתם מגיעים כי לא נעים מהמורה." ולבסוף הייתה שאלת התייעצות כללית בקבוצת פייסבוק בה מחנכת ביקשה עצות איך גורמים לילדי חטיבה ותיכון לקחת חלק יותר פעיל באספות הורים, לשתף ולא רק לשבת כצופים מן הצד.

כמחנכות וכהורים, החוויה מאספות הורים פעמים רבות היא שמטרת הפגישה היא ציונים ושיחה על איך מקדמים את הילד.ה. לכן בסוף המסע המשותף, בייחוד שהילד.ה מסיימים את המסגרת החינוכית לקראת הבאה, יש תחושה לפעמים משני הצדדים שאין כבר על מה לדבר כי סיימנו את תפקידנו בתחנה זו.

אני רוצה להציע הסתכלות אחרת שתעניק משמעות גדולה לאספות ההורים ככלל ולאחרונות במסגרת הלימוד בפרט, וכן תיתן כלי ומענה לכיצד התלמידים יכולים להפוך בהם לשחקני משמעות מרכזיים ולשתף.

סיומו של עידן

סוף תקופה (שכאמור יכולה להיות סוף שנת לימודים, סיום מסגרת לימודית, סיום תקופת חינוך עם מחנכת) הוא זמן בו נרצה להתבונן אחורה בלמידה וקדימה בחוויה על המסע שעברנו יחד. נרצה לקחת את כל ההתנסויות, הרגעים והחוויות בזירות השונות – לימודית, חברתית, התנהגותית, רגשית – ולמסגר אותם בסיפור מסע משמעותי שעברנו יחד. לכן יש חשיבות גדולה לתהליכי סיכום שנה. הם לא מיותרים, והם לא סתם כי המנהלת מכריחה או כי כהורה לא נעים מהמחנכת המסורה, אלא הם לב העניין.

בשיחה כזו נתבונן איזו צידה לדרך לקחנו לנו לתרמיל ואיזה ציוד נוסף אנחנו רוצים לאסוף להמשך המסע. אנחנו רוצים להדגיש לכל המשולש החשוב – מורה, ילד.ה והורה – שעברנו כאן תהליך משמעותי בפרק הזמן המשותף הזה יחד. אנו רוצים שכולנו נדע להצביע בתוכו על נקודות ספציפיות ולא לדבר בכלליות. כך נעצים את תלמידינו ונרגיש כמחנכות מועצמות בעצמנו ומלאות כוחות, נדע שיש לנו יכולת השפעה גדולה ונתמלא כוחות לקראת השנה הבאה או המחזור הבא. בנוסף, נעשה מודלינג לתלמידינו ולהוריהם שגם חלקם בעצמם צריכים כלים כיצד לפתוח ולקיים שיח עם ילדיהם המתבגרים. מודלינג בו בסיום כל תקופה, אירוע, מסגרת, חוויה נדע לשאול את עצמנו שאלות ולענות לעצמנו תשובות מה היה כאן, מה לקחנו, במה צמחנו ומה התחנה הבאה.

אספת הורים היא זמן מפגש חשוב שהציונים הם חלק ממנו אבל לא כי הציונים הם חשובים אלא הסיפור שהם מספרים לי על המסע שלי – על כמה אני מבינ.ה מה המטרות שלי, כמה אני מתאמצ.ת עבורן, כמה מיומנויות יש לי לנהל את עצמי והזמן שלי ולהוציא ממנו את המיטב, כמה אני מחובר.ת לחוזקות שלי ויודע.ת להשתמש בהם, כמה אני יודע.ת לעזור ולהיעזר באחרים, כמה אני כבן אדם סקרן ורוצה להתקדם ולרכוש ידע נוסף לחיים בתחומים השונים, כמה אני לומד.ת מהטעויות וההצלחות שלי, מקבל.ת אותן ומאמצ.ת אותן להיות חלק מהמסע שלי.

הסתכלות כזו מביאה מספר יתרונות: אף פעם לא נגמר על מה לדבר כי תמיד יש עוד זוויות ונושאי שיחה. אף פעם לא מיותר לעשות שיחה כזו כי מסע החיים תמיד ממשיך גם אם הוא נגמר במסגרת או עם המורה הנוכחית, אני יכול.ה ללמוד ממנו הלאה להמשך חיי, ויותר מכך הוא הכי משמעותי בסוף תקופה. כמו כן לתלמיד.ה יש מקום מרכזי בו כי התשובות האמיתיות נמצאות אצלם. ההורים והמורה יכולים להציע, לעזור, להאיר ולהעיר, אך הידע המרכזי נמצא אצל התלמיד.ה ולכן הם חייבים להיות שותפים פעילים כדי שהשיח יהיה משמעותי.

לשיחות כאלו כמובן נדרשת הכנה מראש כדי שהן אכן יהיו התבוננות משמעותית ושהתלמיד.ה יוכלו להיות בהן פעילים. זה יכול להיעשות במגוון דרכים המאפשרות לתלמיד.ה עצירה והתבוננות רלפקטיבית על תקופת המסע אותה אנו מסכמים. אציע כאן פורמט שאני יצרתי והשתמשתי בו, אך אפשר ליצור עוד פורמטים רבים ואחרים המבטאים את אותם עקרונות לפי העדפת המורה, אופי וגיל הלומדים.

הקוסם מארץ עוץ

את פורמט "הקוסם מארץ עוץ" יצרתי מתוך אהבה גדולה לסיפור ולמחזמר עוד מהיותי ילדה, ולמשמעויות רבות הגלומות בו שהבנתי כשהפכתי לבוגרת. במרכז הסיפור מצויות חמש דמויות היוצאות למסע אל הקוסם. כל דמות רוצה להשיג מהקוסם דבר אחר שחשוב לה וחסר לה כיום. הדמויות מתגבשות לכדי חבורה – טוטו, הדחליל, דורותי, איש הפח והאריה. בדרך הם עוזרים אחד לשני וכל אחד לעצמו, נתקלים במכשולים, אך בסוף הם מבינים שלא הקוסם ייתן להם את מה שהם רוצים, אלא עצם המסע שהם עברו בדרך אל הקוסם הוא זה שמאפשר להם לגדול ולהשיג את מה שרצו. הקסם הוא מסע הדרך.

את הפעילות הזו העברתי לראשונה בשנת 2009 בהיותי מדריכה בפנימייה שיקומית "בית אפל" לילדי כיתה ו' שזכיתי להדריך במשך שנה. לאחר מכן העברתי אותה עם התאמות לכיתת החינוך שלי שסיימו איתי בשנה שעברה מסע חינוך של שלוש שנים ועלו לתיכון.

בפעילות שמצורפת כאן, כל דמות מייצגת זווית אחרת במסע שעברנו, ולכל אחת חיברתי כעשרה היגדים רפקלטיביים המזמנים התבוננות על תקופת המסע ונוגעים בכיצד הייתי כשהתחלתי את המסע המשותף שלנו בתחום זה, ציוני דרך, הצלחות, כישלונות, רגעים שנצרבו בי, מה השגתי ומה המחשבות והרצונות שלי לעתיד בתחום הזה.

לנוחיותכן.ם ריכזתי את המידע בטבלה:

ההנחייה לתלמידים הייתה לבחור מכל דמות שלושה-ארבעה היגדים שהם רוצים ולהתייחס אליהם בכתיבה. את דפי הכתיבה סגרתי במעטפה והסברתי להם שבפגישת ההורים כל אחד/אחת יחליטו במה לשתף ממה שכתבו, ואם יהיו היגדים נוספים שאני או ההורים נרצה להתייחס אז נוסיף. את הפעילות שלחתי גם להורים כתהליך מקדים לאספה שיוכלו להכיר, לקרוא ולהיות שותפים פעילים בשיחה, וכמובן זה הודפס והונח על השולחן.

הילדים וההורים היו שותפים מלאים, השיחות היו מרגשות ומשמעותיות וארכו הרבה מעבר לרבע שעה. ממצב של אספת הורים אחרונה שכבר אין לכאורה הרבה על מה לדבר הן הפכו לשיחות שאי אפשר להפסיק, כששיתוף אחד מוביל לאחר תוך כדי שצוחקים ובוכים עד שההורים של הפגישה הבאה כבר לוחצים להיכנס. נכתבו דברים שאין לי ספק שאצל רוב התלמידים לא היו זוכים להיאמר ולהיארג ביחד לכזה סיפור עוצמתי ומשמעותי למסע שהם עברו לולא פעילות ההכנה הזו שאפשרה להם להתבונן לחשוב ולכתוב עם עצמם. בונוס נוסף למחנכות שמתקשות לכתוב "ממני" אחרון לתעודה, ובטח בפעם המי יודע כמה לאותו ילד, שהשיחה הזו נותנת המון חומר לכתיבה.

זכרו כי "מַסָּע מֻצְלָח לֹא מִסְתַּיֵּם לְעוֹלָם, הַקִּילוֹמֶטְרִים כֵּן. אַךְ הַזְּמַן נִשְׁאַר חָקוּק בְּתוֹכְךָ הוֹפֵךְ חֵלֶק מִמְּךָ" (אברהם חלפי). אספות הורים של סיכום שנה הן מסגור חשוב בתהליך המסע. כדאי לא לוותר עליהן או לעשות אותן רק מתוך הכרח, אלא להשקיע מחשבה כיצד הן הופכות להיות החותמת שלנו במסע עם התלמידים, שיחת השראה שנחקקת בלב. זו חוויה שקשה להעביר במילים, ואני מזמינה אתכם לחוות אותה עם תלמידיכם.

לסיום מצרפת לכם כאן את מצגת הקוסם בה תוכלו לעשות שימוש או לשאוב השראה לסיפור מסע אחר.