נועה מבלה את ההפסקות בשירותים. כאשר המחנכת שלה מושיבה אותה בכיתה ליד תמר, תמר לא מסכימה בשום אופן לשבת ליד נועה, המתקשה חברתית. המורה "נתקעה" עם הסיטואציה ולא יודעת כיצד לצאת ממנה.
לאפרת חברה "טובה" שהודיעה לה שהיא כבר לא רוצה איתה קשר כי היא רוצה להתפנות להכיר בנות אחרות בכיתה ופשוט "התאדתה" לה. אפרת נשארת לבד וללא עוגנים חברתיים.
איך, כאשר הסוגיות והאתגרים הרגשיים והחברתיים הולכים ומתעצמים (גם בעקבות הקורונה אבל לא רק), אפשר לנהל בכיתה אקלים לימודי-חברתי-רגשי בריא שמאפשר למידה והתפתחות לכל אחת ואחד מהתלמידות והתלמידים?
הדינמיות שקיימת בבית הספר מייצרת צורך יומיומי להביא לעבודה גמישות מחשבתית, גמישות הוראתית, מיומנויות שליטה במציאות הכי לא צפויה שיש – וזה לא פשוט בכלל.
זה להיות מספיק בטוחים בעצמנו לעצור הכול כשיש אירוע פוגעני בכיתה – כמו פגיעה או השפלה של ילד.ה כשטעו בתשובה שנשאלה בכיתה, כשנדבק להם משהו לנעל והם לא שמו לב, כשהקרינו חוסר ביטחון כשהיה צריך להציג משהו מול כל הכיתה – ולתת לזה מקום.
מחנכות ומחנכים צריכים לדעת להגיד, "אני רוצה לחשוב על זה, זה משהו שקשה לי לעבור על זה לסדר היום. בשיעור הבא נקדיש לזה זמן." בעיקר כדי לתת לעצמנו זמן ולעבד את מה שקרה. להתייעץ. לדייק את עצמנו.
באחת מהקבוצות שאני מנחה ישב נער באופן לא יציב על הכיסא, איבד שיווי משקל ונפל. הילדים מסביב צחקו עליו. עצרתי הכול והסטתי את השיח למקור הצחוק. למה בכלל זה קורה, שצוחקים על מישהו אחר שבמצוקה? (כי זה נותן לי להרגיש חזק.ה, כי בדרך כלל זה עליי שצוחקים, כי זאת נורמה חברתית ועוד). ואז, לשאול כיצד ניתן לשנות את זה ומה כל אחת ואחד מאיתנו יכולים לעשות בעניין. לקרוא תיגר על המציאות הכל כך מאתגרת שהתלמידים חווים בבית הספר.
העבודה החינוכית שלנו מחייבת אותנו להקנות מודעות עצמית, מודעות חברתית, יכולת לבנות, לייצר ולתחזק מערכות יחסים, וכמובן יכולת לקבל החלטות באופן אחראי. איך לוקחים את כל זה לעבודה החינוכית?
1. העלאת המודעות ואיכות השיח בכיתה – אנחנו חיים בעולם בו השיח מאוד אלים: "אני שרופה עליו" "היה קטלני" "היה פצצה" "נהניתי רצח" ועוד ועוד. האם אנחנו באמת מודעים לשפה הזאת וכיצד היא משפיעה על החיים היומיומיים שלנו? בואו נדבר על זה.
2. מקרים מכיתות אחרות – לעיתים, משהו שאינו נוגע לנו יותר קל לשיח. אירוע מרוחק יותר, ולא ישיר על הקורה בכיתה, מאפשר שיחה יותר פתוחה ועניינית.
3. שיח מעגלי על חוזקות וכוחות – אפשר לעשות זאת עם משחקי קלפים שונים שמותאמים לשיח כזה או בתרגיל שבו כל אחד רושם לעצמו שני כוחות שיש לו ושני כוחות שהיה רוצה שיהיה לו. אפשר לרשום אותם לעצמי או להכין כרטיסים של הכוחות. ניתן גם להסתובב בכיתה ו"לסחור" עם הכוחות שלי. "לאמץ" כוח של מישהו אחר שהייתי מאוד רוצה שיהיה לי. אחרי התרגיל ניתן לקיים למידת עמיתים שבה ניתן ללמוד האחד מהשני איך בונים ומאמצים כוחות ומה הדרך לשדרג כוח קיים. מתוך חשיפה לכוחות של אחרים, ניתן לשוחח על כוחות שהתחדשו לי ואיך ניתן לפתח אותם באופן אישי.
4. תרגילי הקשבה ואמפתיה – החיים בבית הספר מזמנים אין סוף סיטואציות מאתגרות. מספיק לשבת בהפסקה בחצר ו"לתצפת" על הדינמיקות שקורות בין ילדים או בין כיתות, במגרש או בפינות הישיבה. ילד או ילדה שיושבים לבד ונצבט לי הלב לראות אותם בבדידותם. להגיע לכיתה ממש ספונטנית ולספר על מקרה שראיתי ולשאול אותם מה דעתם, כיצד נכון בעיניהם לנהוג, להציע אלטרנטיבות ועוד.
5. גיבוש הכיתה – יצירת מצבים כיתתיים שבהם נדרשת אינטראקציה בין התלמידים. גם אם היא מלאכותית בהתחלה ונראית מאולצת, לא לחשוש מזה. אם יש צורך, אפשר לגייס תלמידים מסוימים לפני התרגיל ולהעצים אותם דרך נתינת תפקידים, לאפשר להם להוביל את הכיתה למקום טוב יותר.
לדוגמה, שימוש בכלי "רציתי לספר לך ש..." – כלי לעידוד שיתוף ברגשות וחוויות. חלקו לתלמידים דף שבראשו כתוב: "רציתי לספר לך ש..." ובקשו מהם להמשיך את הטקסט. לאחר מכן אפשר לחלק אותם לזוגות או לקבוצות ולתת להם לשתף את שכתבו, או שאפשר לאִסוף מהם את הדפים הכתובים ולהתייחס לחלקם או לכולם. נכון, יהיו תלמידים שיכתבו שאין להם מחדד או מחק, אבל אחרים יכתבו על על ריב שהיה להם עם החבר הכי טוב, על מריבות בלתי פוסקות בין ההורים ועוד ועוד. ככלל אתן.ם צפויות וצפויים להיתקל במגוון של בעיות או סיטואציות חברתיות ואישיות, רגשות ותחושות.
השימוש בכלי ילמד את התלמידות והתלמידים על החשיבות של שיתוף. הם ילמדו שאין צורך לשאת "משקולות" לבד, שהם לא לבד בעולם ושלכולם מסביב יש אתגרים, התלבטויות ובעיות. הם יגלו שעצם השיתוף יכול להקנות תחושה של רוגע, ושלפעמים השיתוף מוביל ליד מושטת שתסיר מכתפיהם את המשקולת הכבדה או תקל עליהם להתמודד איתה.
ועוד דבר קטן: לא חייבים להיצמד לפתיח שהצענו. אפשר לגוון ולהציע פתיחים אחרים, כמו למשל "הלוואי שהחברה הכי טובה שלי הייתה יודעת", "הלוואי שאחי היה יודע", "הלוואי שאבא שלי היה יודע" וכן הלאה.
6. תרגול נתינת משובים חיוביים בכיתה – לדעת לפרגן זאת מיומנות. לדוגמה, שימוש בכלי "מילה טובה": כלי המעודד את ראיית הטוב, העצמת האחר והעצמה עצמית. הכלי שלפנינו מציע משחק שדומה ל"ענק וגמד", אך במקום לתת אחד לשני ממתקים או צ'ופרים אחרים, התלמידים מעניקים זה לזה מחמאות על חוזקות אישיות, תכונות בולטות ומעשים טובים.
בתחילת המשחק נקיים הגרלה ובה ניצור צמדי תלמידים, כאשר התלמיד המוגרל אינו יודע מי הגריל אותו. במהלך השבוע שלאחר מכן, המגריל יצטרך לכתוב למוגרל בכל יום מחמאה אישית על תכונה טובה, מעשה טוב, כישרון וכדומה. כמו במשחק המוכר, התלמידים יצטרכו למצוא דרך להעביר את הפתקים אל חבריהם בלי שזהותם תתגלה. פתקים לדוגמה:
בסוף השבוע כל אחד מהתלמידים יצטרך לנחש מי היה בן הזוג שלו במשחק ומי כתב לו את כל החיזוקים והמילים הטובות במהלך השבוע. לאחר מכן, כל תלמיד יכתוב מכתב תודה לבן/בת הזוג שלו במשחק.
לפני המשחק חשוב לקיים בכיתה דיון שיסביר מהו מסר מחזק ומקדם וכיצד אפשר לאתר אצל החברים לכיתה תכונות חיוביות רבות ככל האפשר. במהלך השבוע נייצר אווירת חגיגה, אווירה של סקרנות מצד התלמידים, הן מבחינת הגילוי של זהות התלמיד שכותב להם, והן מבחינת התכנים המחזקים שבפתקים האישיים.
בסיום המשחק נקיים דיון מסכם שבו נחשוף את שמות התלמידים בצמדים ונשוחח על הפתקים שקיבלנו. הדיון יעסוק בשאלות כגון: האם אני מוכן לשתף את כלל הכיתה בדברים שכתבו לי או שכתבתי? האם הפתקים תואמים את מה שחשבנו על עצמנו? מה הייתה התחושה שלנו בשעה שקראנו את הדברים? האם יש חוזקה שלא צוינה בפתקים שקיבלתי, אך היא חלק מהותי ממני? ועוד.
לסיום, תרגישו שאתן.ם שולטות ושולטים גם בלא מתוכנן. תנהלו את הכיתה על פי קצב הנשימה שלה. הכאן ועכשיו שלה. הצרכים שלה. השיח שמתקיים בה. כמו שאנו רוצים שהם ינהלו את המציאות שלהם.
