מועדון ארוחת הבוקר: מצוינות ישראלית!

לישראל יש שכבה של מצוינות, יזמית, אמיצה ופורצת דרך, ולעיתים גם מאלתרת, חצופה ומקצרת דרך. כעת ייתכן שהמצוינות הישראלית מגיעה לצומת דרכים. שינויים טכנולוגיים מרחיקי לכת, וטלטלת לחימה שמערערת תפיסות עולם, עשויים להשפיע עמוקות גם על המצוינות.

האם החלום הישראלי המביט אל ההייטק כמשאת נפש ישתנה? איזה שינוי יתרחש בהיבטים הקוגניטיביים והאם לצידם יכללו גם היבטים רגשיים, חברתיים וערכיים? האם מצוינות תוכל לשמש כמנוף להזדמנויות וצמצום פערים בחברה ישראלית שסועה?

כדי לעורר חשיבה סביב נושא זה, כינסנו לשיחה קבוצה מצומצמת של א.נשים המייצגים זוויות מבט רלוונטיות מגוונות: מתעמלת אולימפית, פסנתרן קלאסי שהפך ליזם הייטק, מנכ"ל מרכז מדעני העתיד ושתי נשות חינוך מובילות. במועדון ארוחת הבוקר של המצוינות הישראלית, בין המוזיקה למתמטיקה, בין חוסן מנטלי לבינה מלאכותית, אלה סיפורי המצוינות שלהם.  

נטע ריבקין

מתעמלת אולימפית, ייצגה את ישראל בשלוש אולימפיאדות

"מאז שפרשתי מספורט מקצועני, אני עוסקת בפיתוח חוסן מנטלי לצורך שיפור ביצועים. בפרק ב' של חיי, בחרתי בתחום שהייתי זקוקה לו מאוד בפרק א' אבל לא היה לי. כמתעמלת הייתי זקוקה לליווי מנטלי, רציתי את זה בתת מודע שלי, והיום אני יודעת כמה זה היה חסר."

"אני רוצה להגיד שחוסן מנטלי הוא חיוני למי שנדרש.ת להגיע לביצועים בלתי אפשריים, מי שאמור.ה לאתגר את עצמו/עצמה אל מעבר לסף היכולת. לאו דווקא למי שחי חיים רגילים, כדי לנהל משימות יומיומיות, אבל אני משוכנעת שאלו מיומנויות שצריך לרכוש במערכת החינוך.

"גם במגמות המצוינות בבתי הספר, תלמידות ותלמידים צריכים להתמודד עם קושי וכישלון – והם צריכים גם להתמודד עם הצלחה. הסביבה כולה משדרת להם את התרבות שבתוכה הם לומדים. התרבות מקדשת ניצחון ולא התמודדות, היא מהללת התמחות ומפספסת שמדובר בגישה, גישה של מצוינות, ולא הישג כזה או אחר. אני חושבת שהטכנולוגיה שעושה יותר ויותר במקום בני האדם, מחדדת את החשיבות של הקשר האישי שמוביל להעצמה."

מיכאל פרידמן

לשעבר פנסתרן קלאסי ויזם ביוטק, פילנתרופ ואיש חינוך

"עליתי לארץ בגיל 17 מברה"מ לשעבר. לאחר שזכיתי כפסנתרן בתחרות 'האומן הצעיר' היוקרתית והופעתי עם התזמורת הסימפונית בירושלים, הוזמנתי להופיע בארה״ב ולהשלים את לימודי הדוקטורט שלי באוניברסיטת ניו יורק. לאחר קריירה באקדמיה ובתחום העסקי כמנכ״ל מייסד של חברת ביוטכנולוגיה, הגשמתי חלום וחזרתי עם משפחתי הביתה, לישראל.

"ילדיי למדו במערכת החינוך המצוינת בבוסטון, והרגשתי שהבאתי אותם ארצה כקורבן על מזבח הציונות שלי. לא הייתי מוכן להשלים עם זה. חזרתי ארצה כדי להניע רפורמה לאומית בחינוך. מה שמניע אותי זה פחד לעתידנו כאן בארץ, כי היתרון האיכותי של ישראל נמצא בהידרדרות קטסטרופלית. בעם שלנו יש המון כישרון, כוחות ויזמות, אבל המונופול של החינוך הציבורי שלנו מדכא אותם.

"כמי שגדל במדינה שאין בה חופש, אני יודע להעריך את החופש, ולכן מאמין שהדרך הנכונה לשפר את החינוך הלאומי היא במתן חופש בחירה בחינוך לכל משפחה ישראלית. במילים אחרות, הפתרון טמון בפתיחת תחום החינוך לגיוון, בחירה ויצירה פדגוגית, כאשר לצד מערכת החינוך הציבורית, הפועלת היום כמונופול, קמות מערכות חינוך שונות המאתגרות ומפרות זו את זו."

"העם שלנו ידוע בכך שהוא 'מתאבד' על החינוך של הילדים שלו. החתירה למצוינות היא הסממן המאפיין של העם היהודי בכל העולם – חוץ ממדינה אחת שבה אנחנו מתפשרים על בינוניות: מדינת ישראל. העלבון הכי גדול, לדעתי, שניתן להרעיף על ילדי ישראלי הוא עלבון של לא לצפות ולא לדרוש מהם הרבה. זה מנוגד להיסטוריה ולאופי הלאומי שלנו, וחייב להשתנות כאן בישראל. אחרת לא נשרוד כאן במזרח התיכון.

"מחוץ לישראל, הורים יהודיים יודעים שהילדים שלהם חייבים ללמוד מוזיקה ומתמטיקה, שחמט ופיזיקה, לעסוק בספורט, בבלט ובתיאטרון, כי כל אלה ביחד מרכיבים את המצוינות. בבית הספר 'זרקור' שהקמתי, הפועל ברוח זו, לומדים בתור לימודי חובה מוזיקה ושחמט, מרחב יוצר ויהדות, ספורט וציור. זרקור נגיש לכל ילד ישראלי (ללא קשר ליכולת כלכלית של משפחתו) ורואה את עצמו כחממה לדור העתיד של מנהיגי ישראל."

אלה ליבשיץ

מנהלת המרכז לחינוך מדעי בתל אביב (חמד"ע)

"אני 'קורבן' של הורים כאלה, שחינכו אותי למצוינות, ללמוד פיזיקה וכימיה וגם ריקוד ומוזיקה. הם גם אמרו לי שאני חייבת מקצוע אמיתי לחיים, אז עשיתי דוקטורט בכימיה. אני רוצה להגיד לכם מהזווית שלי כמנהלת חמד"ע, שרואה את שכבת המצוינות של תל אביב: ראשית, יש פערים גדולים גם במצטיינים בין שכבות סוציו-אקונומיות שונות בעיר. שנית, לילדים אין חוסן, והמצב מחמיד בשנים האחרונות. דווקא במשפחות המבוססות שמים דגש רק על ציונים ומבחנים, רבים עסוקים כל הזמן בקיצורי דרך ולא בהעמקה ובתהליך של מצוינות."

"אחד ממקורות הבעיה נעוץ עוד בחטיבת הביניים. בחטיבה, כל הילדים מצטיינים לכאורה, רבים משובצים לכיתות מצוינות ומקבלים 100 גם בלי עבודה אמיתית. ואז, כשהם מגיעים למגמה בתיכון, בייחוד מגמה מדעית כמו אצלנו, הם באים נטולי חוסן ורבים מהם מתמוטטים מול הקושי ומוותרים מיד. כשיש להם הורי הליקופטר שמגנים על הילד מפני מאמץ, אז אין שיעורי בית, אין עבודה בבית, וכשטיל נופל למרות שיש לנו ממ"דים, הם סוגרים את הילדים בבית." 

מיכל בלר

לשעבר מנכ"לית ראמ"ה ונשיאת מכללת לוינסקי

"בקרב צעירים בארץ ובעולם מסתמנת מגמה של הימנעות מהרשמה להשכלה גבוהה. הצעירים שואלים את עצמם אם זה רלוונטי ושווה עבורם, או שאפשר לקחת כתחליף קורסים מעשיים קצרים. הכול נעשה מאוד תכליתי. לדוגמה, בבית הספר של נכדי נפתחת השנה מגמת כטב"מ. במקום קידום מצוינות כללית ורחבה – התמחות פרקטית.

"אני רואה ערך רב בקידום מצוינות ויזמות, אך חשוב להבין שככל שהמצוינות עולה מדרגה, כך גם גדלים הפערים. האם המצוינות נועדה לקדם בסיס רחב או קבוצה קטנה? נשאלת השאלה אם בהכרח קידום מצוינות צריך להביא להרחבת הפערים? התשובה לכך טמונה במידה רבה באיכות המורים וההוראה שהמערכת מספקת לכולם."

"המורות והמורים הם מרכיב מהותי בפתרון. צריך לשפר את שכרם, זה הכרחי אך לא מספיק. צריך להעלות את מעמד המורה. אפשר גם להיות יצירתיים בישום של 'בינה מלאכותית' וליצור מערכות לומדות ומלמדות שמתאימות את עצמן ללומד.ת – פרסונליזציה של ההוראה והלמידה. אולי באמצעות טכנולוגיה נוכל להתגבר על המחסום הגבוה של מחסור במורים איכותיים."

אלי פריד

מנכ"ל מרכז מדעני העתיד של קרן מיימונידס

"מרכז מדעני העתיד פועל מזה עשר שנים, ובכל שנה משתתפים כ-2000 תלמידים מחוננים ומצטיינים בתוכניות השונות. האם החלום שלהם משתנה בעקבות המלחמה? חשבנו כך בתחילה, אבל מהר מאוד גילינו שהם חדורי מוטיבציה לחזור לאתגר הלימודי שנותן להם כוח ומחזיר להם 'שפיות'. נתנו תמיכה רגשית מתחילת הדרך כדי לחזק את החוסן, אבל גם כשהלימודים חזרו בצורה מקוונת, התלמידים דרשו לחזור לקמפוס, למעבדות, למנחים שלהם ולחברים שלהם.

"סיימנו לאחרונה את תקופת ההרשמה לתוכניות המרכז. חששנו שהביקוש להירשם יפחת בגלל המלחמה, אך גילינו שלא כך, ואנחנו אפילו בשנת שיא. אנחנו עובדים עם היחידות הכי מתקדמות של צה"ל, וגם אליהן הביקוש בשיאו."

"תמיד שילבנו לצד ההיבט הקוגניטיבי גם מיומנויות רכות, רגשיות וחברתיות וחשוב לנו להעניק לתלמידות ותלמידים את הכלים והמיומנויות הרלוונטיים להצלחתם בעתיד. אנחנו מזהים את הכניסה של הבינה המלאכותית כגורם משמעותי בעולם התעסוקה והאקדמיה, ואנחנו בוחנים כיצד נכון לשלב זאת בתוכניות שלנו.

"בתוכניות מצוינות ניתן לראות תת ייצוג של אוכלוסיות מסוימות. כדי להגביר השתתפות, פתחנו תוכניות 'הזנק מדעי' לתלמידי ותלמידות כיתה ז' לפני תחילת המיונים לתוכניות המרכזיות ונבחרות ישראל במדעים: תוכנית ״מצוינות למדע״ לבנות ותוכנית ״עתיד למדע״ לתלמידים דוברי ערבית."