פני הפדגוגיה בראי הבינה המלאכותית

כבר מאות שנים שמוסדות החינוך פועלים באותה מתכונת: ילדים מגיעים לבתי ספר, שם הם "מוטענים" בידע וחוזרים לביתם מדי יום. העקרונות נשארים זהים למדי:

• תפקיד המבוגרים להעביר מידע, והתפקיד של התלמידים הוא בדרך כלל לקבל מידע בצורה פסיבית.
• המבוגרים הם בעלי המידע והידע.
• המבוגרים קובעים את התוכן, הזמן ודרך הלמידה.
• הלמידה מתבצעת על פי רוב בקבוצות המחולקות על פי גילים.
• המטרה הבסיסית היא הענקת ידע בתחומי דעת מוגדרים – ישנו סל מקצועות המוגדר על ידי המערכת.
• הלמידה מתבצעת על פי רוב בשעות הבוקר (שעות בהם הורי הילדים עסוקים).
• הלמידה מתבצעת במבנה פיזי מוגדר (ומגודר) בו חללי למידה לקבוצות הלומדים.
• במועדים קבועים בשנה מתבצעת הערכה המבוססת על מתן ציון מספרי על רמת הידע של הלומד.ת.

העידן הטכנולוגי שהולך ומתעצם ברוחבו, בעומקו ובמהירות התפתחותו דורש ממערכת החינוך לבחון מחדש את העקרונות המסורתיים הללו. יותר מכך, עם התפתחותה הדרמטית של הבינה המלאכותית הגנרטיבית, בשלו התנאים לשינוי דרמטי של עולם הלמידה במוסדות החינוך.

דווקא מבט לעבר ההיסטוריה הרחוקה של עולם החינוך עשוי להוות את המגדלור המכווין ללמידה מודרנית. כך למשל הבחירה במילה "פדגוגיה", שמקורה בשפה היוונית העתיקה ופירושה המילולי הוא "להוביל ילד", אינה מקרית בעיניי. ביוון העתיקה, ה"פדגוג" היה לרוב אדם שליווה את הילד לגימנסיון, פיקח על לימודיו עבור ההורה ודאג לצרכיו של התלמיד. בהסתכלות עכשווית ובסיועה של הבינה המלאכותית ניתן כיום לחדש תפיסה חינוכית זו ולתת פירוש עדכני לתפקיד ה"פדגוג.ית" בבתי הספר. לא עוד מבוגר שמקנה ידע, אלא מבוגר שמלווה לומדים ומקנה להם כשירויות רלוונטיות לחיים בעולם בו המציאות משתנה באופן תכוף.

מה השתנה ?

הערעור הבסיסי החל כאשר הטכנולוגיה אפשרה לנו לעשות פעולות שקודם לכן רק המוח האנושי ידע לבצע. בתחילה בית הספר ניצב מול אתגר שילוב המחשבונים שהלכו והתפתחו ביכולותיהם לבצע תרגילים מתמטיים. לאחר מכן נוסף אתגר שילוב טכנולוגיה בהוראה ובניהול הלמידה. אך נדמה כי ההשפעה הגדולה על בית הספר החלה דווקא עם התפתחות היכולת להסתייע במחשב לאתר מידע ממאגרי מידע אינסופיים. לכך התווספה הנגישות הבלתי אמצעית למחשבים בכף היד שהתפתחה בעיקרה עם מהפכת הטלפונים הניידים. כך ממצב בו הלומדים היו תלוי באופן כמעט מוחלט במבוגר.ת בעל הידע הבלעדי, עברנו למצב בו הידע הפך נחלת הכלל ובנגישות בלתי אמצעית בכל מקום זמן ומרחב.

עם זאת, לאורך תקופה מסוימת הנגישות למידע הייתה בעיקרה נגישות למידע גולמי שעדיין הצריך מהלומדים לעבדו לכדי ידע. פריצת הדרך בכל הנוגע לבינה המלאכותית הגנרטיבית שינתה את המצב כך שהלומד יכול לשאול ולהסתייע ב"מכונה" ליצירת ידע/תוצר חדש. לא עוד מכונה שרק שולפת מידע ממאגרים קיימים, אלא "מכונה" שניתן להסתייע בה בכל זמן ומקום – באופן המחליף את תפקידם של המורים כספקי המידע וכמנחי תהליך עיבודו של המידע לידע. כעת "המכונה" מבצעת עבור הלומדים את תהליך העיבוד לידע אותו נדרשו בעבר לבצע בעצמם. ה"מכונה" החדשה, הנמצאת בכף ידו של האדם, יודעת לעשות זאת היום עבור בן האנוש ואף מהר וטוב יותר.

מהי למידה בעת הנוכחית?

אם למידה כבר אינה שינון של מידע ואינה גם היכולת לעבד מידע לידע, אז מהי כן? קשה לומר כיצד תתעצב הלמידה בעת הנוכחית אל מול ההשפעות הטכנולוגיות הקיימות כיום ואל מול טכנולוגיה עתידית, אך ניתן לציין כמה נקודות מהותיות בתשובה לשאלה מהי למידה כיום:

• בבסיס הדברים פיתוח סתגלנות/גמישות – יכולת הסתגלות לשינויים ולמידה לאורך החיים.
• רכישת מיומנויות קוגניטיביות גבוהות ומטה-קוגניטיביות.
• רכישת מיומנויות רגשיות-חברתיות – תוך אישי ובין אישי.
• רכישת כשירויות טרנספורמטיביות כאלה שמאפשרות לאדם לשגשג במציאות המשתנה באופן תכוף.

במציאות בכיתה זה נראה כך:

• תלמידים פותרים בעיות.
• תלמידים משוחחים על החומר בזוגות או בקבוצות.
• למידה מתוך תקשורת ולמידה שיתופית.
• האווירה בכיתה צריכה להיות לא שיפוטית.
• הלמידה מבוססת חשיבה עצמאית.
• לחומר הנלמד מוקנית משמעות.

דרכי הלמידה צריכות להיות מבוססות חיים:

• תרגול בסביבת אמת.
• התמודדות עם בעיות מורכבות.
• התנסות בתפקידים ובמקצועות.
• לימוד בקבוצות עבודה.
• לימוד עצמאי מוכוון לפי דמות הלומד.ת הספציפי.ת.
• לימוד בסביבה טכנולוגית אישית.
• לימוד במרחבים פיזיים ווירטואליים מגוונים.
• לימוד עם אנשים השונים ממך.
• לימוד במגוון שעות על פי העדפות הלומד.
• לימוד מוכוון תוצר.
• התנסות בהבעת דעה עצמית.

תפקיד הפדגוג.ית בעת הנוכחית

במציאות המשתנה באופן תכוף, בעיקר על רקע התפתחות הטכנולוגיה, עומד בפני אנשי החינוך ובתי הספר האתגר להמציא את עצמם מחדש. נשאלת השאלה היכן נדרש עוד בן האנוש בתהליך הלמידה? היכן נכון ונדרשת נוכחותו של אדם בתהליך הלמידה לצידו של הלומד.ת? כאן אני ממליץ, כפי שכתבתי בתחילה, לחזור לשורשי המונח פדגוגיה.

בעידן בו נכון להקנות כישורים ומיומנויות ללומדים עת דרכי הלמידה עוברות שינוי מהותי, בעידן בו אדם כבר לא נדרש לשינון מידע ובחלק גובר מהמקרים לא נדרש אף לעבדו לכדי ידע בעצמו, תפקיד האדם המבוגר, "המורה", אינו כבר להורות – אלא כמו הפדגוג.ית ללוות את הלומדים במסע לימודיהם. "הפדגוג.ית" צריכים לסייע ללומדים לבחון, לתכנן ולממש את "הלמידה" שלהם.

מקבץ עצות למורות ומורים כיצד לנקוט בגישה יותר "פדגוגית" עם הלומדים כבר כעת:

• נתחו אנליטיקות מבוססות AI בנוגע לתלמיד.ה.
• בחנו יחד עם הלומד.ת את תחומי העניין והחוזקה שלו/שלה.
• עצבו את מטרות הלמידה של הלומד.ת יחד עם מטרות מערכת החינוך בהיבטים מקצועיים וערכיים.
• עצבו תהליכי למידה המתאימים ללומד.ת – אלו שיהפכו את הלמידה לאפקטיבית ויעילה עבורו/עבורה.
• הקנו את האלמנט הערכי האנושי בלמידה בהיבטים של השתלבות בחיי חברה בעולם טכנולוגי.
• כוונו את הלמידה כך שתשלב הקנייתם של כישורים קוגניטיביים ורגשיים ללומדים.
• עקבו אחר התפתחות הכישורים והמיומנויות של הלומד.ת וכוונו את המשך הלמידה לפי סטטוס עדכני.
• אכפתיות – פשוט תהיו שם לתמיכה עבור הלומד.ת בשעת קושי/משבר/התמודדות במגוון היבטים.
• זמנו התנסויות לימודיות עבור הלומד.ת.
• למדו את הלומד.ת טכניקות חשיבה.

מוסדות חינוך אשר יבצעו תהליך התאמה ויעצבו מחדש את תפקיד הפדגוג.ית ממעבירי ידע למלווים תלמידים במסע למידה יוכלו לעבור למודל למידה רלוונטי ויעיל יותר עבור הלומדים בהם.