מהפכה דיגיטלית: 11 צעדים להגנה על הקשב של התלמידים

השנים האחרונות הביאו לפתח הכיתה משבר אקלים, מגפה עולמית, קיטוב חברתי-פוליטי ומלחמה ללא סיום נראה לעין. הקושי המתבקש של מבוגרים ומורים לתווך את המציאות המשתנה או לצפות את אתגרי העתיד מגביר את רמות החרדה והבדידות, הגבוהות גם כך אצל צעירים, ושולחת אותם (ואותנו!) לחפש תשובות במרחב הדיגיטלי.

המהפכה הדיגיטלית חושפת אותנו למרחב של מידע אינסופי ונגיש וכלים דיגיטליים המאפשרים לנו לנהל את חיינו בביטחון וביעילות גם בשעות חירום. כלים טכנולוגיים מאפשרים לנו ללמד מרחוק, לנהל קשרים בין אישיים ולייצר רשתות תמיכה ועזרה הדדית גם כשאנו לבד פיזית.

ואולם, חלקו של המרחב הדיגיטלי, ובפרט הרשתות החברתיות, יוצר מלכודת תשומת לב המשפיעה על התפקוד הרגשי שלנו – על אחת כמה וכמה בעידן של חוסר ודאות מתמשך. המרחב הדיגיטלי מספק הקלה רגעית בתחושת אי הוודאות תוך שהוא גם לוכד במהירות וביעילות את תשומת הלב. מכיוון שהרשתות החברתיות לא מייצגות את המציאות כפי שהיא אלא באמצעות מידע המנוהל על ידי אלגוריתמים כלכליים, המחיר הוא עיוות התפיסה של תלמידות ותלמידים ביחס לעולם שבו אנו חיים.

לצד היתרונות הגדולים: חלקו של המרחב הדיגיטלי, ובפרט הרשתות החברתיות, יוצר מלכודת תשומת לב.  

מלכודת הקשב

כאמור, מידע דיגיטלי שלילי המעורר תחושות סכנה ואיום מקבל 'תיעדוף דיגיטלי' מכיוון שהוא מושך ביעילות את תשומת הלב – הקשב – שלנו ומשאיר אותנו מחוברים זמן רב יותר למסך. הגלילה האינסופית, המספקת תחושה מתגמלת של 'חשיפת האמת', מרחיקה את התלמידים עוד מן המציאות ולא מאפשרת את העיבוד הרגשי הנחוץ לכל מה שבאמת מתרחש או חשוב לדעת. בזמנים של אי ודאות, זו מלכודת קשב דיגיטלית שקשה מאוד להיחלץ ממנה.

אובדן הבעלות על הקשב משמעותו חוסר יכולת להתגונן מפני השפעתם של תכנים לא מותאמים על התודעה, התגברות החרדה ואובדן תחושת המוגנות והביטחון. דווקא בתקופה של חוסר ודאות, הקשב של התלמידים שלנו חייב להיות מוגן מפני כל אלה. אחד מתפקידיהם של אנשי החינוך כיום הוא לאפשר לתלמידות ולתלמידים להכיר ולזהות את המלכודת הדיגיטלית וללמוד איך להחזיר לעצמם את הבעלות על הקשב שלהם. מה מורות ומורים יכולים לעשות?

11 צעדים להגנה על קשב במרחב הכיתתי:

1. מלמדים את התלמידות והתלמידים לעקוב אחרי הרגלי השימוש הדיגיטליים שלהם. אפשר לעשות זאת באמצעות כלים דיגיטליים כמו Digital wellbeing או ספירת זמן מסך – נתונים הנאספים בכל מכשיר באופן אוטומטי וניתנים לבדיקה. אפשר גם להוריד אפליקציות חינמיות למעקב שימוש אישי כמו ActionDash. לאחר מכן מזהים דפוסי שימוש דיגיטלי אישיים ומפרידים בין שימוש מיטיב לכזה שהתלמידים היו רוצים לשנות. עוזרים להם להגדיר יעדים אישיים לשינוי.
2. מגדירים יחד אתגרים דיגיטליים כיתתיים רצויים, כאלה שיכולים להשפיע לטובה על הרווחה הרגשית: מכריזים על 'הדממת ווטסאפ כיתתית' לשעה מוגדרת מראש, מורידים אפליקציה מיותרת או מבצעים שימוש כיתתי באפליקציות הרגלים טובים כמו Fabulous או Positvt.
3. עוקבים אחרי ההצלחה הכיתתית ועורכים 'ניסויים דיגיטליים' - מה עזר לנו להרגיש יותר טוב, מה כדאי לאמץ, מה נכשל, מה עוזר לנו ככיתה להצליח.
4. מקדישים זמן כיתתי לשיתוף ושיחה על הרגלים דיגיטליים טובים, כאלה שעוזרים לנו לחיות יותר טוב או שומרים על הקשב או הרווחה הרגשית שלנו. שיתוף כיתתי קבוע בפודקאסטים משפרי תודעה חיובית, אפליקציות הרגלים טובים, מעקב כושר או קהילות רשת חיוביות. 
5. יוצרים הקשרים חברתיים לא דיגיטליים: יוזמים, מבצעים ומלווים מפגשים חברתיים לא-דיגיטליים מחוץ לשעות בית הספר. דרך ספורט, התנדבות, מוזיקה, טיול או מפגש. עוזרים לתלמידים להעריך את האיכות של מפגשים כאלה וליזום אותם בעצמם. 
   עודדו את התלמידים ליצור מפגשים חברתיים לא-דיגיטליים מחוץ לשעות בית הספר. דרך ספורט, התנדבות, מוזיקה, טיול או מפגש.
6. מלמדים את התלמידות והתלמידים על קשב ומוח: מהו התפקיד של הקשב, תשומת הלב שלנו (לזהות סכנה אבל גם ללמוד משהו חדש או להנות מיופי של נוף), איך המוח מפקח או בוחר לאן להקשיב (האם החרדה מנהלת את הקשב שלנו או שאנחנו עכשיו בוחרים לאן להפנות אותו) ואיך כל זה משפיע על מי שאנחנו ואיך שאנחנו חווים את העולם. אוספים מן היומיום של תלמידים חוויות של איכות קשב שונות (קשב דרוך, קשב רחב ורגוע, קשב קצר או קשב עמוק) כדי לחקור ביחד את הקשב האישי והכיתתי.
7. 'מתחקרים' אירועי תקשורת דיגיטליים ולומדים על פייק ניוז. מתרגלים בקביעות התבוננות כיתתית על שיבושי תקשורת חברתיים-דיגיטליים. מנסים לגלות כיצד התקשורת הדיגיטלית שיבשה מסר, יצרה עמימות או הביאה לתוקפנות, עלבון או חוסר הבנה. מייצרים נורמות כיתתיות ביחס לתקשורת טובה יותר, גם בדיגיטל.
8. משתפים חוויות מהמרחב הדיגיטלי: מייצרים הרגלים כיתתיים קבועים של שיתוף חשיפה למידע מעורר חרדה, מידע כוזב או חוויות רגשיות-דיגיטליות לא נעימות. מייצרים הקשר רגשי בטוח ושיח בין-אישי קרוב לשיתוף בחוויות דיגיטליות מערערות או מורכבות.
9. מדברים על הזהות הדיגיטלית: בוחנים בכיתה את הזהות הדיגיטלית האישית שלנו. מה נוכח בזהות הדיגיטלי שאנחנו מייצרים עבור עצמנו? אילו חלקים שלנו לא נמצאים שם שהיינו רוצים להבליט? מה נמצא שם שלא בהכרח מאפיין אותנו באמת? מה יכול לעזור לנו להרגיש בטוחים ואמיתיים יותר בזהות הדיגיטלית שלנו?
10. לומדים יחד לזהות איכויות שונות של מידע דיגיטלי: מידע אמין, ממומן, מגמתי או מקטב. מביאים לכיתה דוגמאות כדי לחקור אותן יחד. לומדים כללי אצבע לזיהוי איכות מידע דיגיטלי.
11.  מתרגלים בכיתה 'זימון קשב'. מזהים איפה הקשב הכיתתי נמצא, לאן נמשכת תשומת הלב ומה מושך אותה דווקא לשם. מתרגלים יחד החזרה של הקשב לכיתה, דרך תרגול אישי-כיתתי של שקט מזמן קשב, תשומת לב לגוף או בעזרת מוזיקה. לומדים איך לזמן את הקשב ולא מניחים שהוא שם באופן טבעי. 

ידע על האופן שבו הקשב שלנו מגיב למידע דיגיטלי מאפשר לנו ולתלמידים להבין טוב יותר את המשיכה למרחב הדיגיטלי. מודעות כזו יכולה לסייע לתלמידות ולתלמידים לקחת חזרה את השליטה על הקשב. בשעה זו, לא מספיק להגיד לתלמידים 'להקשיב!' – צריך לעזור להם ללמוד איפה, למה ובעיקר איך להקשיב.