נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
בעת הזו, אל מול מצב החירום והצרכים המשתנים של בני הנוער והחברה, אנו שוב נוכחים ונוכחות כי בתי הספר שלנו ניצבים על פרשת דרכים. בתי הספר שוב נסגרו ונפתחו, וכנראה זו לא תהיה הפעם האחרונה. נראה לפעמים שהם נותנים מענה לצרכים שכבר אינם קיימים יותר וקצב השינויים רק הולך וגובר. משבר הקורונה סיפק הצצה לעולם שבו מתערערות כל הנחות היסוד, ומאז אנחנו בסחרור של מהפכות: מהפכת הבינה המלאכותית שמטלטלת את עולם הידע, הרשתות החברתיות שבני הנוער מוצאים בהן מקור ללמידה ומשמעות, השינויים החברתיים והפוליטיים, שינויי האקלים שמחייבים אותנו להיישיר מבט לאחריות שלנו ביחס לסביבה וכמובן המשבר הנורא שנחת על כולנו בשבעה באוקטובר. כל אלה ועוד הם קריאת השכמה למחנכים ומחנכות לשאול: למה בעצם נועד בית הספר?
במקרים רבים, הרצון בשינוי מביא בתי ספר לחפש את הבשורה בשדות זרים: ללמוד כיצד לנהל מבעלי עסקים או ללמוד כיצד לתחקר שיעורים מאנשי חיל האוויר. אך כל אלו הם שכנים זרים לארגון החינוכי. המורות והמורים עומדים נבוכים מול שלל העצות שנוחתות בחדר המורים אך לקוחות מתחומים חיצוניים למערכת. בשורות הבאות אבקש להציע שלושה מקורות השראה לבית הספר, שכולם "קרובי משפחה" במובן מסוים: גני הילדים, החינוך המיוחד והחינוך הבלתי פורמלי.
בתי הספר עוברים סחרור של מהפכות: האם הם עדיין נותנים מענה רלוונטי?
כשהחורף מגיע לגן הילדים, חשים את הקור שבחוץ והחום שבפנים, נרטבים מהשלוליות, מתבוננים במה שצומח בעונה, שומעים את הגשם וגם לומדים כיצד נוצרים ברק ורעם וקשת בענן. טמונה כאן גישה חינוכית לפיה הלמידה מערבת את כל החושים ומתבצעת סביב נושא מתחלף בהתאם לתקופה. אין קטיעה שרירותית של הפעילות בכל 45 דקות ואין התמקדות דיסציפלינרית במדעים, ספרות או חשבון.
חשבו על זה: ככל שעולים בגיל, כך יורדים מספר החושים השותפים לחוויית הלמידה, אבל זה לא חייב להיות כך. אפשר גם בבתי הספר וגם באקדמיה ללמוד באופן הוליסטי, רב תחומי, חווייתי ומותאם לרמת הקשב של הלומדים.
ובבית הספר? שילוב שני המהלכים של למידה רב-תחומית סביב נושאים גדולים ושל לימוד חושי-חווייתי יכולים להיות רלוונטיים מאוד. למידה רב-תחומית היא אתגר פדגוגי לא פשוט, אך ראוי ביותר ושווה להקדיש לו זמן ומשאבים נוספים לצורך בנייה משותפת של המורים. למידה חושית המשלבת תנועה, טיול או בישול במרחב; האזנה משותפת לפודקאסטים או יצירתם; מדיטציה ודמיון מודרך או פעילות קבוצתית של ODT (Outdoor Training) – כל אלו, גם אם הם דורשים מחשבה והתאמה לתכני הלימוד, שווים את ההשקעה. חשבו כיצד ניתן לעסוק בנושאים כמו חוסן או קהילה – אלו הם מושגים רב תחומיים באופן מובהק.
החורף בגן הילדים מערב את כל החושים ומספק מרחב חדש ללמידה – אמצו גישה הוליסטית זו גם בבית הספר.
מי שהזדמנו לכיתת חינוך מיוחד, לא יכולים היו שלא לעמוד נפעמים מול היכולת של מורה וסייעות לנהל תהליך לימודי מול כיתה קטנה שבה לכל אחד ואחת צרכים שונים מאוד משל חבריהם. אחד עם חוברת, השנייה עם אייפד, השלישי באמצעות משחק בקלפים, הרביעית בתנועה וכן הלאה. מובן שבכיתה רגילה עם 35 תלמידים אין אפשרות לרמה כזו של דיפרנציאליות – אבל אפשר לשאוף לכך. מורה המעוניינת ללמד באופן שונה צריכה להשקיע מאמצים רבים, ובמידה רבה לפעול כנגד דרישות המערכת "להספיק את החומר". אך ישנם כיום כבר בתי ספר רבים ששינו מן היסוד את יעדי ודרכי ההערכה ומתייחסים בצורה שונה לדרישה מכל הילדים לעמוד באותם הסטנדרטים.
מהחינוך המיוחד אפשר ללמוד את תפיסת העולם של ההתאמה האישית וליישם אותה גם בחינוך הרגיל – עם ההתאמות הנדרשות. בתי הספר למפונים שהוקמו בתקופת "חרבות ברזל" נדרשו, וחלקם אף הצליחו, ליישם התאמות כאלה. דרך אחידה לא עבדה יותר. בתי ספר שקלטו ילדי מפונים מהקהילות השונות נדרשו לפרסונליזציה עמוקה אף יותר בין הילדים הקולטים לבין הילדים שנעקרו מהבית ונדרשו להיקלט במקום זר.
ובבית הספר? ישנם יותר ויותר כלים המאפשרים למידה דיפרנציאלית. כלים דיגיטליים רבים, הנמצאים ברשות בתי הספר, מאפשרים עבודה עצמאית מותאמת והערכה מעצבת על ידי המורה. חשבו על כל סביבה דיגיטלית שנמצאת במאגרי התוכן של משרד החינוך ותמצאו בה את היכולות הללו. אפשרויות המשחוק השונות גם הן תורמות ללמידה דיפרנציאלית – באפליקציה, במשחקי לוח וקופסה או במשחקים בחצר. עבודות חקר בהן כל תלמיד.ה בוחרים תחום העמקה ולאחר מכן משתפים ומלמדים את עמיתיהם – כולן שיטות המקדמות דיפרנציאציה ופרסונליזציה.
החינוך הבלתי פורמלי, שנולד לפני כמאה שנה כביקורת וכמענה לבית הספר התעשייתי, הציב גם הוא אלטרנטיבה רדיקלית למדי ביחסו ללמידה והתפתחות: אל מול האינדיבידואליזם של בית הספר – קבוצה. אל מול תוכנית הלימודים הקבועה מלמעלה – נוער מחנך ומדריך נוער. אל מול ההישגים הלימודיים – הישגים חברתיים. אל מול החובה – בחירה.
כל מי שלקחו חלק במסגרת בלתי פורמלית חשו את הרלוונטיות שלה לחייהם ולהתפתחותם. מאחר שצריך לבחור בכל פעם מחדש להגיע לפעילות, נדרשים המדריכ.ה והמסגרת החינוכית לספק תחושת משמעות וערך, וכיף לבד אינו מספיק. בתי הספר אינם תנועות נוער וחשובה ההפרדה. אך גם בתי הספר יכולים לפנות הרבה יותר לקהילה, לחברה, למדינה ולהפנות משאבים לתרומה לאחר ולדיון על זהות, ערכים ומטרות גדולים.
ובבית הספר? למידה המבוססת על המקום בו נמצא בית הספר יכולה לספק רשימה מכובדת של משימות חברתיות שניתן להציב בפני התלמידות והתלמידים. התלמידים יכולים לבצע מיפוי צרכים קהילתי ולבחור – במשותף או בצוותי עבודה נפרדים – פרויקט שבו יתרמו לקהילה. פרויקט כזה יכול להיות מנוהל על ידי בני ובנות הנוער, ובדרך זו לתרגל אחריות, קבלת החלטות, התמדה, למידה מהצלחות ועוד. הגישה המכונה SPBL (Social Project Based Learning) מחברת בין משימה חברתית לעבודה פרויקטלית והוליסטית. חשבו על בני נוער אשר ממפים את הצרכים החברתיים בסביבתם, מזהים קבוצה מוחלשת, בעיה סביבתית, חסם של נגישות או כל צורך אחר ולומדים באמצעות הסביבה האמיתית כיצד הם יכולים בפועל לשנות זאת – ותקבלו בני נוער בעלי תחושת מסוגלות, מחויבות, שליחות ואף גאווה. בתי ספר שגייסו בראשית המלחמה את הילדים, הנוער והקהילה למשימות לאומיות של תמיכה בחיילים, מפונים, חקלאים ועוד – ראו את התוצאות הטובות הללו. זו הייתה הזדמנות לעשייה קהילתית כחלק משגרת הלימודים.
יתרונות חינוכיים של תנועת הצופים: תרומה לקהילה, שיתוף פעולה קבוצתי וערכים חברתיים.
כבר עשרות שנים שאנשי חינוך עסוקים בשאלה מדוע קשה כל כך ליישם תפיסות חדשות של הוראה, למידה והערכה. מדוע בית הספר חסין כל כך בפני שינויים מבחוץ? ייתכן שהתבוננות ולמידה ממסגרות חינוכיות קרובות יוכלו לפתוח את בית הספר בקלות רבה יותר אל שינויים. המסגרות הללו מאיימות פחות, דומות יותר ומאפשרות תנועה. ניתן לראות היום מורים צעירים שהגיעו מתוך המסגרות הבלתי פורמליות ואף ממשיכים לעבוד בהן תוך כדי עבודת ההוראה. לא נדיר גם למצוא מורות שיש להן התנסות בעבודה עם הגיל הרך, גם אם כעבודה זמנית או התנדבות, והן מכירות את מכלול היתרונות שיש בעבודה חינוכית בגיל הזה.
הכשרת המורים היום כבר נמצאת כמה צעדים בכיוונים הללו. תוכנית ההכשרה לבתי הספר הרגילים הופכת דומה יותר ויותר להכשרה לחינוך המיוחד. בנוסף לכך, סטודנטים להוראה לומדים כיום יחד עם סטודנטים לחינוך בלתי פורמלי ונחשפים לעקרונות ולשיטות הפעולה הללו. הגישה הרב תחומית – זו מגן הילדים – גם היא נכנסת להכשרה בדמות קורסים רב תחומיים ועבודה במרחבי מייקרים ופדגוגיה מתבוננת המפעילה חושים רבים שאינם ראייה, שמיעה ודיבור. זו העת לעשות את השינוי.
