מה יותר מרעיש: אכילת ביסלי או במבה?

בימים כל כך מורכבים של ימי מלחמה, עבודת המורה נעשית קשה יותר. אם עד עכשיו תלמידים לא אהבו מתמטיקה כי זה קשה או מתסכל לעיתים, אז עכשיו המלחמה מהדהדת בראשם בכל רגע ורגע ולא נותנת להם מנוח. אנחנו המורים צריכים "לטפס על הר" כדי להביא למעט עניין בנושאי הלימוד. אחד מהם הוא קריאת גרפים ודיאגרמות, נושא הנלמד בחטיבת הביניים ואף כחלק מבגרות במתמטיקה שלוש יחידות לימוד בכיתה י'.  

גם אני מודה בזה: קריאת גרפים ודיאגרמות היא אחד הנושאים המשמימים בהוראת המתמטיקה. כל תלמיד.ה שתשאלו, יאמרו: "בשביל מה אני צריכ.ה גרף שיתאר לי כמה מים יש בבריכה?" האמת? הם צודקים. הרוב המכריע של התלמידים בבית הספר לא ימלא בריכות במהלך חייו למעט שכשוכיות לילדים קטנים. אז אני עובר לשאלה הבאה, ותרשו לי לצטט: "נהג אוטובוס נוסע מדי יום מטבריה לבאר שבע. הגרף שלפניכם מתאר את מרחקו של האוטובוס מטבריה לפי זמן." מרגש ממש. אני באופן אישי לא זוכר נסיעה מטבריה לבאר שבע. ננסה שאלה אחרת, אולי ממנה תגיע הישועה: "הגרף הבא מתאר את גובה הדשא בגינה בשנת 2016 לפי הזמן שחלף מתחילת השנה..."

"המורה, אפשר שאלה לא קשורה?" שאלה אחת התלמידות שלי.

"כן אין בעיה, תשאלי."

"למה נראה לך שגובה הדשא בגינה זה משהו שיכול לעניין אותנו?"

לא הייתה לי תשובה.

המשכתי ללמד, אולם בתוך תוכי הרהרתי בדברי התלמידה. גובה הדשא בגינה? איזה ילד שפוי בדעתו מתעניין בגובה הדשא בגינה? האם זה הדבר הכי מוצלח שאנחנו יכולים להביא לשיעור?

החלטתי לבנות גרפים ודיאגרמות מעניינים ככל האפשר. לעשות את זה אחרת. לבנות גרפים משעשעים, חביבים ומלאי הומור וצחוק. גרפים המאפשרים למידה מהנה והנאה מהלמידה.

גרף כשעשוע

דיאגרמה לא חייבת להיות "רצינית" כל כך. להפך, ניתן להשתמש בדיאגרמה כדי להציג נתונים "משעשעים" שיתרמו ללמידה בכיתה. כששאלתי את השאלה, "מה אכילת ביסלי עושה לי?" התלמידות והתלמידים הופתעו. הם לא תיארו לעצמם שזו השאלה שאני מתכוון לשאול. הציפייה שלהם לשאלה בנוסח, "שני ברזים מילאו בריכה..." הופרה. יתרה מכך, השאלה מכוונת אליהם, והדבר הראשון שעלה להם לראש קשור בהם. וכך שאלה שלכאורה חסרת משמעות אמיתית הובילה ללמידה משמעותית – הנחוצה כל כך בימים אלו.

דיאגרמה על ההשפעות של אכילת ביסלי - ומה עם במבה?

אבל פה לא סיימתי. החלטתי להציג בפני התלמידות והתלמידים דיאגרמה ריקה. ריקה לגמרי!

"מה זה, עמרי, אין פה כלום," הם אמרו.

"נכון, אין פה כלום."

"אז איך נענה על השאלות, אתה עושה צחוק"? הם התעקשו לקבל גרף, דיאגרמה, תרשים. התעקשו לקבל תשובות.

"הגרף הוא עליכם, אתם מעניינים אותי. אני רוצה שאתם תענו על השאלה, ויחד נבנה את הגרף. לאחר מכן, ננתח יחדיו את התשובות שאתם סיפקתם בדיוק כמו בשאלה הקודמת."

וכך עשינו. התלמידים הרגישו שמתעניינים בהם, בתשובות שלהם, אפילו כשמדובר בשאלה "מטופשת". הם ענו על השאלה ממקום של מוטיבציה פנימית, כי השאלה נגעה בהם, ועבורם היא הייתה לשאלה משמעותית.

לא הסתפקתי במשימה עצמה. רציתי לדעת מה התלמידות והתלמידים חושבים על המשימה. אז הכנתי שאלון וביקשתי מהתלמידים לענות על התשובות בכנות ובאנונימיות. היה לי חשוב לקבל תשובות אותנטיות ככל האפשר. הדגשתי שחשוב לי לשמוע את האמת לגבי המשימה. התוצאות דיברו בעד עצמן. ניכר כי תחושות התלמידות והתלמידים לגבי המשימה היו טובות יותר משיעור רגיל. והאמת? אני יכול להבין אותם. במקום להתעסק במילוי בריכות, תנועת רכבות או גובה הדשא, הם התעסקו בשאלה "מיותרת" מסוג אחר – אבל לפחות זו הייתה השאלה שלהם.

בימים טרופים אלו של מלחמה, קשה להביא את הילדים ללמידה. גם בימים "רגילים" קשה. חשבו על תלמידה היושבת בכיתה, אבל הראש לא שם. הראש במצב המורכב בו אנחנו נמצאים או בדאגה לאח הגדול או להורה הנמצאים בצבא. איך אפשר לצפות מהתלמידה לדון בשאלה כמו "רכבת יצאה מחיפה... רכבת יצאה מתל אביב...מתי הן תפגשנה?"

במקום זה, אפשר לקחת שאלות מצחיקות, עתירות עניין או כאלה הנוגעות בהם ו"להלביש" עליהן את חומר הלימוד. באופן הזה ניתן לשאול את התלמידות והתלמידים שאלות מגוונות הנוגעות בהם ולייצר גרפים, דיאגרמות, אחוזים ומה לא בלי צורך בספרי לימוד או בשאלות מדפי עבודה. להציג לתלמידים גרף המתאר את גובה הדשא לפני ואחרי שקיצצו אותו זו שאלה תלושה מהחיים שלהם, בפרט עכשיו.

מורות ומורים למתמטיקה, תשאלו את התלמידות והתלמידים מהי חיית המחמד האהובה עליהם? כלב, חתול, דגים, אוגר, תוכי.... בנו איתם את הגרפים ועיבוד הנתונים, צרו איתם דיאגרמה בנושא החטיף האהוב על ילדי הכיתה: במבה, ביסלי, תפוצ'יפס, צ'יטוס, בייגלה או אפרופו? ספקו להם רגע של הסחת דעת ממה שקורה סביבם ותהנו משיעור נפלא ועתיר תובנות.