נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
בימים קשים אלה שאנו עוברים כבר יותר מחודש, מערכת החינוך ובראשה הצוות החינוכי המקבל מדי בוקר את הילדים שלנו מהווים את העוגן המרכזי של העורף. ילדים וילדות שחווים צוות חינוכי מסור, מלא בתקווה וברגישות, מפתחים חוסן ומתמודדים עם קשיי התקופה. הצוות החינוכי שלנו מתמודד בעצמו עם אתגרים אישיים ומקצועיים, והשאלה הגדולה היא איך מכשירים אותו להצליח להיות מודל ליציבות, שפיות ותקווה?
כולנו יודעות ויודעים שמה שלא למדנו על עצמנו לא נוכל ללמד אחרים. קשה מאד ללמד אחרים משהו אם אין לנו את הידע או המיומנויות שנרצה להעביר הלאה. בשנים האחרונות, עם מהפכת הידע ובמיוחד סביב שנות הקורונה, מערכת החינוך בעולם ובישראל הבינה כי למידת מיומנויות רגשיות חברתיות היא קריטית להתפתחות אנושית תקינה, כדי להתמודד בהצלחה עם אתגרי העולם ולפתח יכולת לצמוח מהאתגרים הללו. מיומנויות רגשיות חברתיות אלה הן כמו שריר שצריך לפתח, וככל שנתאמן בהן יותר כך נהיה מוכשרים יותר.
סטודנטים להוראה וחינוך שעוברים הכשרה לקראת היותם מורים ומורות וגננות בישראל צריכים להתאמן במיומנויות אלה במיוחד בעת הזו, כאשר מדינת ישראל נמצאת במצב קיצון של מלחמה קשה. המורים החדשים צריכים להיות חזקים במיוחד לאור דור שלם של ילדים ונוער שגדל תוך שהוא עובר תקופות מורכבות וקשות אחת אחרי השנייה – החל מכמעט שנתיים של קורונה ועכשיו תקופה ארוכה של מלחמה. בימים אלה, סטודנטים רבים להוראה מתנדבים ומלמדים בבתי הספר למפונים ונדרשים לתפקוד גבוה, גמישות, אמפתיה ובעיקר יכולת הכלה כדי לתת מענה רגשי, חברתי ולימודי לתלמידות ותלמידים אלה.
אז איך עושים זאת? איך מכשירים סטודנטים להוראה להיות אנשי מקצוע המומחים בהקניית מיומנויות רגשיות חברתיות? מה המרצות והמרצים לחינוך צריכים לעשות במכללות ובאוניברסיטאות על מנת להכשיר את הסטודנטים?
הנחת היסוד הראשונה היא מודלינג. כאמור, סטודנטים צריכים לחוות תהליך בו הם עצמם מתפתחים במיומנויות אלה. מודלינג משמעו נאה דורש נאה מקיים. הדגמה בהירה ומתווכת איך מיישמים את העקרונות והתיאוריות הנלמדות.
היכרות מעמיקה עם הסטודנטים – להקדיש זמן להכיר כל אחת ואחד בשיחות אישיות. איך ועם מה הם מתמודדים בימים אלה? היכרות עם השמות שלהם, מהלך החיים שלהם, הציפיות מהלמידה, מהתפקיד, חששות, רקע אישי שהיו רוצים לשתף. יש לתת לזה חלק נכבד בלמידה. על אף שההיכרות צורכת זמן יקר, היא שווה את זה.
מרחב בטוח – כל אדם זקוק להרגיש שהוא נמצא במרחב בטוח בו לא יפגעו בו פיזית ורגשית. מרחב בו היא או הוא יכולים להגיד את אשר על ליבו.ה ואת מחשבותיו.ה ודעותיו.ה. כדי שהסטודנטים ירגישו כך יש צורך להגדיר את המרחב, את גבולותיו ואת הנורמות שלו על ידי תיאום ציפיות של מה מקובל ומה לא מקובל במרחב. בהתחלה צריך לשמור היטב על המרחב ולהיות קשובים למתרחש בו גם תחת פני השטח.
סטינג – המדיום הוא המסר. כיתה של סטודנטיות וסטודנטים להוראה צריכה להיראות כמו כיתה בבית ספר. יש לשבת במעגל, לאפשר שיח, שכולן.ם יכולים לראות את כולן.ם, לעודד שותפות בין הלומדות והלומדים, ליצור כיתה נעימה, נקייה, אסתטית ולשים על זה דגש. הכיתה צריכה להוות מקום נעים ורגוע, במיוחד כשבחוץ לחוץ, מפחיד ומדאיג.
זמינות ונגישות – אחד מהדברים שסטודנטים מציינים כמשמעותי ביותר הוא הזמינות והנגישות של המרצים או אנשי החינוך שמלווים אותם. מי שמרגישים עטופים, שיש סביבם מערכת תמיכה זמינה שבה ניתן לשאול או להתייעץ ולקבל מענה, מכירים בחשיבות של מרכיב זה ובוודאי ירצו לאמץ אותו כמורות ומורים לעתיד. זה בדיוק האקסטרה שאנשי החינוך עושים להיות גם מעבר למה שמצופה מהם, בשעות פחות שגרתיות, בדברים הקטנים שנזכרים כגדולים, גם בעניינים שלא קשורים בהכרח לשיעור עצמו.
ודאות בתוך העמימות – כל מורה מנוסה יודעת שאת נכנסת לכיתה ולא יודעת איך תצאי ממנה ועם מה תצטרכי להתמודד. עולם החינוך הוא עולם דינמי ומפתיע, ויש בו בכל שנייה הרבה מאוד התרחשויות. אף על פי כן, ראוי מאד לנסות ולייצר סביבת למידה שיש בה ודאות ויודעים מראש מהן מטרות הלמידה, כיצד נלמד ואיך נעריך את הלמידה. סטודנטים, כמו תלמידים, זקוקים לוודאות מסוימת שנותנת להן.ם מסגרת ומאפשרת יציבות. גם ודאות קטנה מפחיתה לחץ ומתח ומאפשרת פניות גבוהה יותר ללמידה.
הכיתה צריכה להוות מקום נעים ורגוע, במיוחד כשבחוץ לחוץ, מפחיד ומדאיג.
בחירה – אחד מהעקרונות החשובים ביותר, הן בעת שגרה והן בעת חירום, היא החירות לבחור. הבחירה בהוראה מהווה בסיס לחיבור של התלמידים ללמידה. סטודנטים שניתנת להם החירות לבחור מה ללמוד, איך ללמוד, איפה לשבת, איך מעריכים אותי ועל מה מעריכים – תוך כמובן תיווך ודיאלוג – מפתחים מיומנויות רגשיות חברתיות רבות. מודעות עצמית מה אני רוצה ללמוד ואיך נוח לי ללמוד ומה מפריע לי ומה עוזר לי ומה מעניין אותי, מה מרגש אותי ומלהיב אותי ומה לא מתחבר אליי. כל אלה מיומנויות שיעזרו לשלמות הסטודנטים. סטודנטיות וסטודנטים להוראה שחווים כזו למידה בוודאי וירצו לאמץ אותה לתלמידיהן.ם.
קהילה לומדת – במיוחד במצבי חירום וכאוס, קהילה היא מנגנון היוצר מערכת תמיכה סולידרית של נתינה, עזרה הדדית, יחסי חברות וקרבה. היכולת ליצור מהשיעורים ומהמפגשים עם הסטודנטים מפגשי קהילה לומדת ומתפתחת היא אחד מהמפתחות להצלחה ביצירת פדגוגיה של חוסן ותקווה.
משימות משותפות – סטודנטים שמקבלים משימות משותפות הדורשות מיומנויות של עבודת צוות, תוך פיתוח מודעות חברתית, חווים את היופי והאתגר במשימות משותפות. הם מבינים את הצורך בהנחיות ברורות, בחלוקת תפקידים וביצירת מערכות יחסים. כמו כן, איך מעריכים את עבודת הצוות ואיך מתמודדים עם תופעת ה"טרמפיסטים". המשימות צריכות להתרחש בשיעורים עצמם ולא רק כמטלות בית.
גמישות – מציאות אי-ודאית מחייבת גמישות. מציאות המלחמה מייצרת אי ודאות באופן קיצוני, אבל מי שמכירים את מערכת החינוך היטב יודעים שיש בה אי ודאות גם בשגרה. לכן נדרשת גמישות גבוהה בהכשרת המורים וזאת כדי ללמד את הסטודנטים להיות מורים גמישים. הגמישות יכולה לבוא לידי ביטוי באורך השיעור, בתכנים, במיקום, באופן הלמידה, בהערכה ועוד.
רפלקציה ומודעות עצמית – אחת המיומנויות החשובות ביותר לאדם היא היכולת להכיר את עצמו/עצמה ובכך להיות אדם שלם. ילדים מגיל צעיר מסוגלים להיות רפלקטיביים. חינוך לרפלקטיביות בקרב סטודנטים להוראה הוא קריטי כדי שהם יוכלו להוביל תהליך כזה עם תלמידיהם. רפלקציה במצב חירום היא חיונית עוד יותר כדי להבין כיצד נכון עבורי להתמודד עם אתגרים יוצאי דופן וחדשים שלא נתקלתי בהם בעבר. סדירות קבועה של תהליכים רפלקטיביים הממשיגים ומשיימים תהליכים פנימיים עם הסטודנטים בהכרח תאמן אותם להיות מורות מורים טובים יותר.
כמובן שניתן להעתיק את הסעיפים הללו ישירות לכיתת הלימוד שלכן.ם. בתקווה לימים טובים של שגרה נינוחה שמפתחת מיומנויות רגשיות חברתיות לדור העתיד.
