אנשי חינוך, שמרו על עצמכן.ם

התקופה האחרונה, שנכפתה עלינו בפתאומיות, היא מטלטלת וקשה עבור כולן.ם. כל אחד ואחת מאיתנו חוו זעזוע במקום בו האירועים הנוראיים פגשו את החיים האישיים והמשפחתיים שלנו, לצד הזהות החברתית, הלאומית והמדינית.

במקביל לטלטלה הזו מתקיימים ניסיונות של אחיזה במוכר והידוע, דאגה זה לזה, התנדבות ובמקביל יצירת שגרה – אם חזרה לשגרה שהכרנו או יצירת שגרה חדשה. מורות ומורים ובפרט מחנכות ומחנכים נדרשים לייצר שגרה עבור הילדים, לאפשר מרחבי שיתוף ואחזקה, ולדאוג לנפשן.ם של התלמידות והתלמידים במציאות המורכבת אליה נקלענו. זאת כאשר גם אנשי החינוך עוברות ועוברים חוויות ותחושות קשות מאוד בצל האירועים.

איך כאנשי חינוך נוכל לחזק את החוסן הנפשי שלנו?

במסגרת מאגר פרקטיקות בחינוך כיתה של קרן משפחת ליאון הועלו על ידי מחנכות דרכים לשמירה על חוסן נפשי. הדרכים הוזכרו בהקשר לימי שגרה, אך אני מוצאת בהן רלוונטיות גם היום. בנוסף להן יש דרכים להפחתת לחץ וחרדה ולחיזוק הנפש שפורסמו בשבועות האחרונים ברשתות החברתיות על ידי אנשי טיפול ורוח. אספתי אותן כאן לנוחיותכן.ם.

דאגה לגוף

לפני הכול, הגוף הוא המיכל שלנו, והוא זה שמחזיק אותנו. אם נדאג לו, נוכל לתפקד ולדאוג לאחרים. אם לא נדאג לו, פשוט נקרוס. אכלו טוב והקפידו על פעילות גופנית. דווקא בתקופה זו, כשהימים והזמן מרגישים כ'נמרחים', כשיצאנו מסדר היום הרגיל שלנו וכשהארוחות ושעות השינה השתבשו, חשוב לאכול את האוכל המוכר והטוב, כזה אשר מיטיב עם הגוף שלנו. גם כשלא מתחשק, אל תוותרו על תזוזה ופעילות, זו המוכרת לכן.ם מימי השגרה או כזו פשוטה יותר, כמו הליכה או מתיחות של הגוף כמה פעמים ביום.

טיפולים ותמיכה פיזית ונפשית

מציאת דרכי טיפול או תמיכה המסייעות לכן.ם: מדיטציה ותרגול מיינדפולנס, טיפולים אלטרנטיביים כמו עיסוי, דיקור, רפלקסולוגיה, שיאצו, טיפול במים. טיפול פסיכולוגי, אימון או טיפול וייעוץ מסוג אחר. כדאי לבקש את הטיפול ממטפלים המוכרים לכן.ם. אם אין לכן.ם מטפל.ת קבוע.ה, כל קופות החולים מציעות היום שלושה טיפולים ללא עלות, וכן ניתן למצוא מגוון מטפלים בפלטפורמות שהוקמו בעת הזו. בין אלה: קבוצות תמיכה בהנחיית פסיכולוגים,  מבצע הקשב, פרויקט מקשיבים לך.

שיתוף ובקשת עזרה

את.ה לא לבד. את.ה חלק מארגון ומצוות חינוכי. את.ה תומכ.ת בתלמידים ובהורים ויש מי שתומך בך. דבר.י עם המנהלת, עם היועצת, עם מחנכות ומורות נוספות מהצוות. אם את.ה שייכ.ת לקהילת מורים כלשהי, זה זמן חשוב לתמוך ולהיתמך בחברי הקהילה. קהילות מורים רבות צמחו בשנים האחרונות בבתי הספר ומחוצה לו, והשיח החברתי-רגשי הוא חלק משמעותי בעבודת הקהילה. הפורקן הרגשי והשיתוף חשובים היום יותר מתמיד. גם אם מדובר בשיתוף הקשור לתפקיד, וגם אם מדובר במשהו אישי שלך. מצא.י את האדם שנוח לך לדבר איתו ואל תתבייש.י לבקש עזרה.

גמישות, רכות ושחרור שלמות

ותרו על הלא הכרחי ועל הדברים שלא בשליטתכן.ם מתוך הבנה שבעת הזו לא נוכל לנהוג באופן מושלם. החינוך והדאגה לפרט בימים אלה מזמנים סיטואציות שאין להן תשובה אחת נכונה. לצד הנפש, גם הערכים, העקרונות והאידיאלים שלנו ספגו טלטלה. עצם זה שאתן.ם שם עבור התלמידות והתלמידים הוא עולם ומלואו. וגם אם טעינו, אפשר לתקן.

שמירה על גבולות וזמני עבודה

אתן.ם לא רק אנשי חינוך, אלא גם בני זוג, הורים, שכנים, חברים ועוד שלל תפקידים. כל אחד מהתפקידים שלכן.ם חשוב, במיוחד בימים אלו. כמו בעת שגרה, זה בסדר להציב גבולות, לקחת ערב חופשי, לא להיות זמינ.ה בכל שעה לשיחה עם הורים. הגדירו לעצמכן.ם את ההבדל בין דחוף לחשוב.

נשימה

אל תשכחו לנשום. נשימה מווסתת את הגוף, הנפש ומחזקת את המערכת החיסונית שלנו. נשימה זה פשוט, זמין, בחינם, וזו דרך שהוכחה כיעילה בהפחתת לחץ וחרדה ובשיפור הבריאות. ניתן לייצר שגרות נשימה. למשל, ישיבה של 5-10 דקות בבוקר, תרגילי דמיון מודרך או הנחיית נשימה מוקלטת, תזכורת בנייד אחת לשעה וביצוע 5-10 נשימות, הנחת יד ימין על החזה ויד שמאל על הבטן והכנסת אוויר בעת נשימה, הכנסה איטית של אוויר מהאף והוצאה מפה כמו בניפוח בלון. גם שאיפה ונשיפה אחת מודעת יכולה לסייע.

מפגש עם אנשים

שהות ונוכחות עם אנשים אהובים ושמטיבים איתנו מחזקת את הנפש. משפחה, חברים, חברות טובות, שכנים. להיפגש, לעשות הליכה משותפת, לצחוק, לראות סרט ביחד, לאכול ארוחה משותפת, לעשות את הדברים שהיינו רגילים לעשות ביחד, לדבר ולהיות אחד ואחת עם השני והשנייה. גם לבכות או לשתוק ביחד זה בסדר.

שחרור אשמה 

לכולם.ן יש עכשיו אשמה על משהו. את לא אשמה, אתה לא אשם. לא על כך שאנחנו לא מתפקדים, לא על כך שאנחנו בוכים מול הילדים, לא על כך שהחיים ממשיכים, לא על כך שאנחנו לא במילואים או 'רק' עם הילדים או התלמידים. אשמה לא מובילה אותנו לשום מקום, היא מורידה את האנרגיות ומקשה. לדאוג לעצמכן.ם ולתפקד כאיש/אשת חינוך בימים האלה זה המון, וזה מספיק.

כאן ועכשיו: זה מה שיש, וזה הרבה

ברגעים שקשה, כשהחוסן נסדק, שהבכי עולה, כשהרגשות הקשים מתגברים, אפשר פשוט להתמקד במה שיש, בכאן ועכשיו.

איך עושים את זה? מסתכלים על החדר או על הסביבה ומונים בקול את מה שרואים. מדברים רק על העובדות היבשות של מה שיש סביבנו, לא רגשות, לא דעות (יש כאן שלושה כיסאות אדומים, יש כאן חתולה שיושבת על הספה), לוחצים על מקומות שונים בגוף או מתופפים קלות על הגוף, מבצעים 'סריקת גוף' (איפה כל איבר שלי מונח עכשיו) או מחבקים מישהו שנמצא לידנו. חיבוק עושה פלאים.

הנפש והחוסן של כולנו נבנים עכשיו מחדש. כדי שזה יקרה, אל תשכחו את עצמכן.ם, אנשי חינוך יקרים. את חשובה. אתה חשוב.