להקים בית ספר תוך שלושה ימים? אפשרי! מענה חינוכי לילדי העוטף

ליסה לוי, מנהלת בית ספר בעברה, עובדת במשרה מלאה, אמא וסבתא, עזבה הכול ונסעה דרומה לאכסניית אנ"א מצדה לילדי היישוב יבול מעוטף עזה. היא גויסה לתפקיד ביום שישי בצוהריים, בלוויה הרביעית שבה השתתפה באותו שבוע של הרוגי המלחמה. ביום ראשון בבוקר כבר התייצבה באכסניית הנוער שהפכה לביתה לשבועות הקרובים.

מה פגשת כשהגעת לכאן?

"פגשתי את קהילת ישוב יבול הנפלאה והתאהבתי מיד. אנשים גאים, חזקים, מנהיגים. אנשיי עשייה משכמם ומעלה שמנהלים ודואגים לקהילה שלהם. 100 משפחות מדרום העוטף שמחציתן הגיעו לאכסניה ועוד ממשיכות להגיע. משפחות שישבו 30 שעות בממ"דים במצור; ללא חשמל, ללא תקשורת, בבעתה גמורה. היישובים בעוטף מחוברים וקשורים אחד לשני; כולם מכירים נפגעים, חטופים, נרצחים. הם מוקפים בשכול ובאבל. אנשים חיים כאן מיום ליום ולא יודעים איפה הם יהיו בשבוע הבא, והם עוד האנשים ברי המזל. 

"יחסית למלונות הגדולים בים המלח ובאילת, האכסניה היא מקום שלו ורגוע, מוקף טבע. אנחנו ממש מתחת למצדה, סמל לגבורה עברית, מולנו האופק האינסופי של ים המלח ולידינו יש שלט של 'המכון לחיים בתנאי קיצון של אוניברסיטת תל אביב' – מייצג בעיניי באופן מדויק את המציאות. מי דמיין שנגיע למצב קיצון כזה. בשבועיים הראשונים הייתה המולה בלתי פוסקת של מפעילים, זמרים, מתנדבים, אנשים נכנסים ויוצאים, והיה המון רעש ותחושת תוהו ובוהו באמצע המדבר. לאחר שבועיים עדיין יש פעילויות חיצוניות ומתנדבים, אבל הדבר מנוהל ומווסת יותר.

"בתוך כל התחושה הכאוטית הראשונית, הקהילה כבר מיהרה לייצר מתחמים חשובים: סטודיו בטוח לטיפול באומנות, מנוהל על ידי חברת הישוב, עם מתנדבים שמגיעים כמה ימים בשבוע, מקום שילדים מאוד אוהבים; חדרים לטיפולים שונים עם חברות הישוב ומתנדבים; חנות יד שניה עם תרומות רבות של בגדים וציוד שמונהלת על ידי חברי המקום עם ש"שים, פסיכולוגים מתנדבים שגויסו על ידי פסיכולוגית מהמושב, ועוד. יש חלוקת עבודה בין בעלי תפקידים שונים לפעילות הלא פורמלית, פעילות ביה"ס ועוד היבטים רבים אחרים של החיים במקום."

הגעת לאכסניה ביום ראשון וביום רביעי בית הספר כבר החל לפעול. איך מקימים בית ספר בשלושה ימים בתוך סיטואציה כה מורכבת ורגישה?

"המסר של משרד החינוך היה: באנו להקשיב ולשמוע מה אתם רוצים מה אתם צריכים. זה היה מאוד משמעותי. אין פה תורה מסיני, אין הכתבה של כללים מלמעלה, אלא גמישות מלאה: אנחנו איתכם, מה שצריך – ניתן.

1. התחלנו במיפוי – כמה ילדים, גילים, מה הצרכים שלהם. באופן טבעי, יש ילדים עם צרכים שונים; ילדים מופנמים שלא יוצאים מהחדר מול ילדים שמתרוצצים ומחפשים תעסוקה. יש הקצנה של התנהגויות שונות בצד גילויי יכולות, כישרונות וצדדים אחרים שבבי"ס בשגרה לא באים לידי ביטוי.
2. גייסנו צוות – פניתי בפייסבוק ובערוצים רבים, והגיע צוות מדהים של מתנדבים: מורות מבית הספר בכפר אדומים, מתנדבים משומרי הגן בצפון שהגיעו לים המלח ובונים פעילות של בית ספר יער, מורה ליוגה ושחיה, בובנאית, מורות חיילות וש"שים נהדרים. בנוסף, זיהינו כוחות פנים מהמושב ששמחו להיות שותפים – מורה לחנ"ג, מטפלת בגינון ועוד.
3. התארגנו על ציוד במהירות – כל ציוד שביקשנו הגיע דרך מתנדבים. תוך שעתיים וחצי הגיעו שולחנות מתקפלים לפעילויות במרחבים מגוונים. המושב גייס מחשבים ניידים ואחר כך משרד החינוך העביר לנו מחשבים ניידים נוספים. גייסנו מתרומות ציוד ספורט, ציוד משרדי וציוד לימודי. חיפשתי תרומה לבניית גינה טיפולית, ותוך יום הגיע בעל משתלה עם טנדר מלא באדניות ושתילים לפעילויות גינון. יש רצון של הרשויות לסייע, אבל בפועל העבודה עם תרומות ומתנדבים היא יותר מהירה ואפקטיבית. הכול מגיע תוך שעות.
4. הכנת המרחב – המתנדבים ניקו וארגנו את החדרים בתחילת השבוע, וביום רביעי בבוקר בית הספר התחיל לפעול. האכסניה נותנת מענה לכל בקשה. ביקשנו מרחב לפינת בי"ס יער, והאכסניה אפשרה לנו לקחת חלקת עצי זית ולבנות שם מתחם שלם. כולם נרתמים!
5. לומדים תוך כדי תנועה ומשתפרים – מאז שהתחלנו ביום רביעי כבר עשינו שינויים במערכת, בארגון החדרים, בארגון הקבוצות ובתכנון הלמידה.

"האתגר הגדול היה ועודנו איך לרתום את הילדים ובפרט בני הנוער. חלקם לא פנויים רגשית ללמידה ולא מבינים איך בי"ס קשור כרגע לחיים שלהם. לחלקם המרחב שמשלב בית ובי"ס מזמן קפיצה ממקום למקום וקשה להם להתחייב ללמידה. חלקם החלו בפעילויות של כיף, וכיום קשה להם להגיע ללמידה מעט יותר מסודרת. לחלקם המרחב הלא מוכר מייצר רתיעה. וחלקם פשוט פורחים מהחופש, מהמרחב היצירתי שניתן להם. ככל שעובר הזמן, עוד יום ועוד יום, לשמחתי המצב משתפר. הם מכירים את הצוות, רואים שיש פעילויות בעלות ענין וערך, וטוב להם להיות יחד בקבוצה. אבל עדיין יש מה לפצח ולא הגענו לכולם."

"ביקשנו מרחב לפינת בי"ס יער, והאכסניה אפשרה לנו לקחת חלקת עצי זית ולבנות שם מתחם שלם. כולם נרתמים!"

איך נראה יום הלימודים בבית הספר?

"אנחנו מחלקים את המרחבים לפי גילים. כרגע מנסים לתת מענה רגשי, חברתי וקהילתי. מתקדמים צעד אחר צעד, כל יום עוד קצת. לפעוטות פתחנו מרחב הורים וילדים, מרחב הגן פועל בנפרד, מרחב ביה"ס היסודי ומרחב העל יסודי אף הם. כולם לומדים בקבוצות רב גילאיות ורוב הפעילות היא לא סביב מקצוע מסוים אלא סביב נושא ומיומנויות שרלוונטיות למציאות. כך למשל ביסודי חקרו היווצרות של גבישי מלח בים המלח, ובעל יסודי למדו תקשורת דבורה באנגלית וצילמו את עצמם מתראיינים. אנחנו נהנים מיתרונות המקום, משלבים תנועה בבריכה, משלבים פעילות אחה"צ, פעילות בלתי פורמלית משתלבת עם הפורמלי, ועבודה קהילתית ולא רק בית ספרית. מחר כל הקהילה יוצאת לטיול, ויש טיול נפרד לנוער. אתמול הבאנו סדנת גרפיטי אחה"צ, וראינו ילדים שהצליחו רק כאן להתחבר לפעילות.

"ההורים רתומים ועובדים יחד איתנו ועם הילדים, מקשיבים להם, לדאגות ולצרכים שלהם. כולנו יחד מבינים את חשיבות השגרה לילדים. יש ריקוד עדין של חיזור אחרי הילדים, בניית אמון, הבנה שיש צרכים שונים ואפילו הפוכים. נוסף על הכול, יש משפחות בודדות שהגיעו עצמאית מיישובים אחרים שצריכות להשתלב בקהילה מאוד חזקה ומגובשת.

"האתגר עם בני הנוער הגדולים בחטיבה ובתיכון גדול. לגדולים יש חברים במלונות שכנים שהם רוצים להיות איתם. גם הנוער הצעיר יותר לא מתמסר בקלות. כינסנו אותם כדי לשוחח איתם, ויש להם מרחבי פעילות וסוגי פעילות שונים. אנחנו בשאיפה גם להפעיל אותם כבוגרים עבור הצעירים יותר, לתת להם תחושת מטרה, פעולה."

אילו אתגרים עומדים בפניכן.ם ברמת היום-יום? 

"כפי שציינתי, יש ילדים עם צרכים פרטניים שצריכים מענה ועדיין אין כוח אדם ממשרד החינוך שמגיע לתת מענה. יש גם המון חוסר ודאות: לא ברור מי נשאר ועד מתי? אפילו לא ברור מה קורה בשבוע הבא. האתגר הגדול הוא שאנחנו צריכות.ים לתכנן ולחשוב מה נכון תוך כדי עשייה. אין זמן ולתכנן מראש ולבנות תוכניות אסטרטגיות.

"ניהול המתנדבים הוא אתגר בפני עצמו. כולם רוצים לעזור, אבל לא צריך הכול כאן ועכשיו. זה דורש רגישות גם מאיתנו להגיד מה כן, מה לא ומה אולי בהמשך. אין כאן מקום למי שמגיע עם אגו, אין מקום למאבקי כוחות. ההתנדבות מתאימה רק למי שמגיעים נקיים מכל אלה. יש המון תנועה של מתנדבים, ואנחנו צריכות.ים לייצר גם יציבות.

"הסדרי הלינה מאוד מאתגרים, יכולתי לגייס מתנדבים רבים נוספים, אבל פשוט אין מקום להלין את כולם. מעבר לכך, האתגר הגדול באמת כרגע הוא לבנות צוות קבוע ומיומן שייתן לילדים תחושה של ביטחון, קשר ומשמעות, וליצור המשכיות ורציפות של דמויות משמעותיות קבועות."

מה נותן לך תקווה בתקופה כל כך סוערת וטרגית?

"בראש ובראשונה, החברה האזרחית שלקחה פיקוד על המצב. אין מילים. גם באכסניה, אנשי הצוות שהגיעו הן.ם משכמם ומעלה. התפקיד שלי הוא לתת להן.ם תמיכה, רוח גבית ופשוט לאפשר להן.ם לעשות את מה שהן.ם יודעות ויודעים. יש כאן כוח נשי של נשות המושב שמחזיקות את המשפחות, מנהלות ומתפעלות את הקהילה."

אילו תובנות גיבשת עד כה על חינוך בעת חירום?

• תפקיד בית הספר הוא לענות על צורך, לתת מענה לשטח אחרי שהוא הקשיב לו.
• יש לנו הזדמנות לייצר חינוך אלטרנטיבי, אחר. עמוק ומשמעותי. כרגע אין משמעות לחומר שצריך ללמד או להספקים. יש ראייה הוליסטית של הילדים, עבודה עם הקהילה, ראיית כל ילד.ה כעולם בפני עצמן.ם.
• גבולות בית הספר נמתחים גם בתוכן, בסוג המענה, גם בשעות. בית הספר מלווה את כולנו לאורך כל היום: אם הילדים הקטנים מתקשים להירדם, נקיים שעת סיפור בשעות הערב כדי ליצור ריטואל לפני השינה. אם קשה לרתום את הנוער – נגיע אליהם דרך הטיפול באומנות, לשם הם רוצים להגיע, ונשאל אותם איזו למידה רלוונטית עכשיו לחיים שלהם. גמישות חינוכית היא מושג המפתח.
• כמה חשוב להיות נוכחת – יש רגעים שהעולם בחוץ קורא לי. שמתי את החיים שלי בהמתנה, ויש רגעים שאני מתגעגעת. אבל אז בסוף היום אני רואה את האנשים שעזבו את הבית בלית ברירה ואת הקושי והצורך והעוצמות שהם מגלים בעצמם ובחיים הקהילתיים. יש כאן לכל אחד ימים טובים וימים קשים מאוד, ואי אפשר לדמיין את החוויה הקשה כשבכל יום עוד שמות של קרובים ומכרים מתווספים למודעות האבל ויש ערפל סביב העתיד והחזרה הביתה. שמחה על ההזדמנות לעשות משהו קטן במציאות הזו.

ליסה לוי היא ראשת תחום יסודי בתכנית ELA של רשת דרכא לעתודה ניהולית בית ספרית ומובילת פורום קרנות חינוך בישראל מטעם JFN ובשיתוף קרן טראמפ.