נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
אחת התובנות הכי חשובות מהאירועים שפוקדים את עמנו, שהיתה נכונה תמיד ומקבלת תיקוף מחדש, היא שכל אדם באשר הוא חשוב וחיוני. לגבי אנשי חינוך, מורות, מנהלות ומדריכים למיניהם, האמירה הזו חזקה שבעתיים. כל מורה שנכנסת לכיתה היא מנהיגה בפוטנציאל שיכולה לשנות את חייהם של אחרים. זה נכון במציאות החירום שאנחנו נמצאים בה, וזה נכון ביומיום. זו אחריות עצומה, ואנו מצטערים אם האמירה הזו עלולה לגרום לאי נוחות או ל"ציפיות מוגזמות" מאנשי החינוך, אך הבחירה אם לקחת את המנהיגות הזו או לא היא על כתפי האנשים הממלאים את התפקיד.
מה זה אומר להיות מנהיג.ה חינוכי.ת?
מערכת החינוך היא כמובן חיונית וחשובה, אבל בסופו של דבר המורים והמנהלים הם מי שעושים את החינוך בפועל. נקודת המוצא של המורה היא שאם היא זו שנמצאת בכיתה ובמפגש עם התלמידים, אם היא מונתה לתפקיד – אז היא האדם הכי טוב והכי נכון שצריך להיות שם, ועליה לעשות בכל רגע את המעשה החינוכי הטוב ביותר שהיא באמת ובתמים מאמינה בו. אם לא מאמצים את ההנחה הזו, אי אפשר להיות מנהיג.ה חינוכי.ת.
אנשי החינוך הם אחד החלונות הכי חשובים של ילדים אל החברה הבוגרת. לצד הוריהם ומשפחתם, הם הדמויות שהילדים יכולים לראות כמייצגות את מהו האדם הבוגר בחברה, ומה שלא יהיה, בין אם אוהבים את זה או לא, בין אם הם "מתנהגים יפה" או מורדים – הם לומדים מזה. הדוגמה האישית של מורים עובדת גם בלי להתכוון – מתי המורים מתפקדים ומתי לא? לאילו בעיות הם מתייחסים ולאילו לא? מתי לוקחים אחריות ומתי מתחמקים ממנה? מתי הם מקשיבים לנו, ואולי אפילו מודים בטעות, ומתי נאטמים ו"כופים" את דרכם עלינו?
לעשות חינוך טוב זה לא קל. זה תובעני ומתיש. להיות מוכן להיכנס לקונפליקט עם תלמידים, להיות מוכנה לדבר עם הורים לא מתפקדים או כועסים, לשאול ילד על מה שעובר עליו ולדעת שלפעמים אין לנו את הכלים להתמודד עם התשובה או לעזור, ליזום פעילות חינוכית ניסיונית גם בלי גיבוי מהמנהל או המפקחת ובלי גמול צפוי על ההשקעה העודפת (ובלי להיות בטוחים שזה יצליח), לחשוף את עצמנו ואת עמדותינו וערכינו גם אם עלולה לבוא ביקורת. אנשי החינוך נמצא בכל יום מול החלטות שמחייבות אותם להעז ולקחת סיכון, והם יכול לבחור בדרך שנמנעת מהסיכון ומאפשרת להם פחות או יותר "לזרום", או להיכנס לדרך שאין לדעת אילו מכשולים היא תזמן וכמה השקעה ומאמץ היא תדרוש.
אירועים ותקופות כמו זו שאנחנו עוברים היום, או כמו שעברנו בקורונה, מלמדים אותנו שהבסיס לחינוך הוא היחסים. עם עמיתינו, עם הקהילה, ובעיקר עם התלמידים. כשפתאום אנו מגלים שאין לנו מספיק זמן לכל המטרות האחרות, החינוך "מופשט" לליבתו החשובה ביותר, כזו המוגדרת ומתקיימת דרך יחסים.
פרקטיקה שבתי ספר יכולים לאמץ בתקופת החירום הנוכחית היא לוודא שכל אחת ואחד מקבלים פעם ביום או יומיים שיחה אישית (טלפון, פנים אל פנים) ששואלת לשלומן.ם ובמידת הצורך גם לנסות לעזור (החל מהקשבה ותמיכה ועד צעדי עזרה של ממש, כלכליים או רגשיים או אחרים). הכוונה היא לכל אחד ואחת – התלמידים, המורים, המזכיר.ה, אב/אם הבית, מדריכי תוכניות חיצוניות, והמנהל.ת. לעתים אפילו חלק מההורים. אנו יודעים שיש הרבה בתי ספר שעושים דברים דומים, ועדיין חשוב להזכיר זאת ולהפנות את הזרקור ליחס האישי, ולא רק זום כיתתי או של צוות המורים, ולא להסתפק בתקשורת הקבוצתית האינטנסיבית בווטסאפ העלולה "לפספס" מישהו. כדאי גם לא להעמיס על המחנכות את כל המשימה הזו, וכמובן לוודא, כאמור, שהרשת הזו מחבקת גם את התלמידים.
פרקטיקה שבתי ספר יכולים לאמץ בתקופת החירום הנוכחית היא לוודא שכל אחת ואחד מקבלים פעם ביום או יומיים שיחת טלפון אישית.
בשגרה איכשהו הרעיון הזה נשחק אפילו יותר מבחירום. עומס הלימודים והמשימות גוזל זמן, תשומת הלב הולכת לדברים אחרים, ותהליך ניהול היחסים הוא יותר סיזיפי ומתמשך. פרקטיקות שיכולות לעזור דומות למה שהוצע כאן לגבי מצב החירום – ליצור סדירות שבה כל מורה מדבר בכל יום עם 2-3 תלמידים (ולא לשכוח ליצור את הרשת הזו גם בין המורים!), באופן שמוודא שכל ילד מישהו ידבר אתו באופן אישי לפחות פעם בשבוע. פרקטיקה אחרת המוצעת למורים היא ליצור "שגרת התבוננות", שבה בכל יום הם בוחרים ילד או שניים שהם מתבוננים ושמים אליהם לב במיוחד, אפילו מבלי שהם ידעו. הפרקטיקה הזו מתוארת בהרחבה כאן (בע"מ 77-80).
היכולת ליצור לעצמנו משמעות בתוך עולם כאוטי ומורכב היא חיונית, אפילו הישרדותית. בבסיס הלמידה עומדת היכולת לפרש ולהבין את העולם ואיך הוא פועל. ידע על היסטוריה, מתמטיקה, כלכלה, מדע וטכנולוגיה, תרבות ועוד, נועד לעזור לנו להבין את איך שהעולם מתנהל מהמובן הבסיסי הפיזיקלי ועד החברתי והרעיוני. תפקיד החינוך הוא גם ליצור את היכולת האנושית להמשיך ללמוד, לשער ולפרש. כלים של חשיבה ביקורתית וחשיבה מדעית הם חיוניים לממד הזה של משמעות. כשהיכולת הזו לא קיימת, אנשים פשוט עושים טעויות בהבנת העולם, נוטים לראות דברים באופן קיצוני ומוטה, ועלולים להיות מושפעים מאוד מאנשים אחרים.
חלק מהמנהיגות ולקיחת היוזמה של מורות ומנהלות, בוודאי בימים אלו, היא בלעזור לתלמידים לפרש את המציאות, ובו זמנית לתת להם כלים שיאפשרו להם לפרש את המציאות בעצמם בעתיד, וזה לא קל. זה לא קל כי לא תמיד אנחנו מצליחים לפרש אותה בעצמנו, זה לא קל כי תמיד יש סיכוי שהפרשנות שלנו שגויה ואנחנו עלולים "לכפות" אותה על התלמידים, וכי זה דורש מאמץ. מורה שמגייסת את התלמידים שלה להכין שניצלים בלחמניות ולהביא לחיילים, או ממנה תלמידים שיהיו אחראים זה על זה, או דנה עם התלמידים באומץ על מה שהם חושבים על מה שקורה (אנו כמובן מעודדים את המורים להתייעץ לפני כן עם היועצת כדי להגיע מוכנים לשיחה כזו), ומה לדעתם הם יכולים לעשות עבור עצמם, משפחתם, הקהילה והחברה – אלו המורים והמורות שמבינים את הרעיון הזה. כדי לממש את זה, חייבים להעיז קצת.
נוסף על כך – אחד התפקידים של מנהיגים, וכאמור כל איש ואשת חינוך הנמציאם בעמדה בה הן.ם יכולים לבחור להיות מנהיגים – הוא בלספק לקהילה תחושת משמעות ומטרה. היינו מוסיפים מדעתנו האישית שמעבר לתחושת משמעות ומטרה, תפקיד אנשי החינוך הוא גם לשדר אופטימיות, גם כשזה קשה.
אנשי החינוך הם המייצגים המרכזיים והמובילים עבור התלמידים של המסגרת החשובה, ולעיתים אפילו היחידה, אליה הם משתייכים. המילים הללו מקבלות משנה חשיבות במצב חירום בו עלולה להיות תחושה של איום והתפוררות. האדם (וגם מי שאנו תופסים אותם כ"זאבים הבודדים") זקוק לקהילה, ועבור התלמידים בית הספר הוא ברוב המקרים הקהילה הזו, כשאנשי החינוך הם המנהיגים שלה. המנהיגות של אנשי החינוך מתבטאת בכך שהם מוודאים שהמסגרת מציעה לכל אחד בתוכה את ההזדמנות לחוש שייכות אליה. גם בחירום וגם בשגרה, קיומה של המסגרת מציל נפשות.
גם בחירום וגם בשגרה, קיומה של המסגרת מציל נפשות.
המלחמה בחמאס, בינה מלאכותית, הקונפליקט הפוליטי בישראל, ועוד ועוד. העולם מאתגר את תחושת המשמעות שלנו ללא הרף. לתפיסת כותבי שורות אלו המורים, כבני אדם בעולם הזה, צריכים להיות גלויים וחשופים מול התלמידים ומול עמיתיהם על עמדותיהם ועל רגשותיהם. מותר למורים להיפגע ולחשוב כך או אחרת. אנו סבורים שהנזק מהימנעות בנגיעה בנושאים רגישים עלול להיות משמעותי; הוא מקשה על מורים חיצור חיבור שלם עם התלמידים שלהם, הופך את בית הספר לבועה מנותקת ולא רלוונטית ומקשה על יכולת המורים לתווך לתלמידים תחושת משמעות.
כדי להיות דוגמה אישית ואדם משמעותי באמת עבור התלמידות והתלמידים, אנשי החינוך חייבים להיות מוכנים להתגלות בפניהם באופן אותנטי. כמובן שיש לעשות זאת בדרך חינוכית שיש לה שני עקרונות קריטיים:
בגישת המנהיגות האותנטית, דווקא הודאה בטעויות והצטיירות כאדם עם פגמים המוכנ.ה להכיר בהם, מחזקת את האמון של האנשים במי שמוביל.ה (או מחנכ.ת) אותם. ללמוד ממורה שמוכנ.ה להקשיב, להודות בטעות, שמחזיק.ה בעמדות אבל מוכנ.ה להטיל בהן ספק – יכול להיות שיעור חשוב.
כיוון שחינוך במהותו הוא העצמה ומתן הזדמנות לצמיחה של אנשים, הרי שאנשי החינוך המנהיגים גם משתפים ומתייעצים עם כולם – עמיתים, תלמידים והממונים עליהם – וחושבים יחד איתם. מתן בחירה ושיתוף הם מרכיב של מנהיגות אנשי החינוך כיוון שהם עוזרים לתלמידים להגיע לאותה תובנה ממנה התחלנו את המאמר הזה: תלמידים יקרים, אתם חשובים, אתם בעלי משמעות, ואתם יכולים להשתתף ולהשפיע ביצירה של העולם בו אתם חיים.
במאמר זה ניסינו להציע ראייה על מהי המנהיגות והגבורה של אנשי החינוך, ומתוכה ניתן להבין כיצד לממש את המנהיגות הזו בזמני חירום, ויותר חשוב מזה – ביומיום.
במידה ואתן.ם מעוניינים להתייעץ ולחשוב כמורים וכמנהלים על דרכים לפעול בזמן זה ועל פרקטיקות חינוכיות המותאמות לאתגר בו אנו נמצאים, אתם מוזמנים לפנות ואנו ננסה לסייע בעצמנו ו/או לחבר לאנשים נוספים היכולים לסייע.
