ללמוד בבית הספר או בזום? שאלה שצריכה להישאל

קשה להתרכז בעבודה בימים כאלה. בכל סביבת עבודה יש אנשים שהם בטראומה. יש כאלה שהילדים שלהם בחרדות מהאזעקות, יש אנשים שבני הזוג שלהם גויסו, יש הורים לחיילים ולחיילות, ויש סיפורי זוועות.

אבל –

הסופר פתוח? כן, כי חייבים לתת מענה לצרכים בסיסיים.

קופת חולים מתפקדת? כן, כי זה שירות חיוני לאזרחים בעת חירום.

סגרו את כל מקומות העבודה? לא, כי המדינה צריכה לתפקד גם בעת מלחמה.

סליחה על השאלה, אני יודעת שזה לא יהיה מאוד פופולרי, אבל אני לא יכולה להתאפק: מה קורה עם בתי הספר? למה הם לא נפתחים כבר? ללמוד בבית ספר זה לא חיוני?

איפה יותר טוב לילדים שלנו להיות עכשיו? ליד ההורים ומסכי החדשות או ליד המורים והמורות? בזום הכיתתי (שם שוב מכינים מנדלות של חפצים – כמעט הלכתי לשים מסיכת קורונה מרוב שחטפתי דֶּזָ'ה-ווּ) או במגרש משחקים עם החברים?

אצטט את דבריו של יותם שלי בן ה-8 שאמר לי: "אבל אמא, עשינו תרגיל של 'מה קורה אם יורים עלינו טילים' ואני יודע בדיוק איפה הממ"ד הקרוב לכיתה ואפילו איפה זה שקרוב למגרש, אני אפילו יודע מה לעשות אם תהיה רעידת אדמה..."

איפה יותר טוב לילדים שלנו להיות עכשיו? ליד ההורים ומסכי החדשות או ליד המורים והמורות?

אז מה קרה לנו? איך אנחנו מקבלים בשוויון נפש את זה ששוב הילדים יושבים בבית? הדור הזה לא סבל מספיק? עוד לא סיימנו לטפל בחסכים הנפשיים של ילדי הקורונה שישבו שבועות ארוכים בבידוד בבית, הפכו יום ללילה, התנתקו מהעולם, חלקם לא חזרו לבית ספר גם אחרי שהמגיפה עברה. כבר למדנו שלהסתגרות הזו יש מחיר נפשי כבד, ודווקא אלה שחזרו יחסית מהר לבתי הספר נפגעו פחות. אז אולי נלמד מהניסיון? זה היה ממש לא מזמן, אלה אותם ילדים כמעט.

עד הקורונה, השאלה של "האם ילדים חייבים ללכת לבית ספר?" לא עלתה בשום מקום. זה היה מובן מאליו. פתאום נפתח פתח כזה, וזה נראה לנו ממש הגיוני שילדים יישארו בבית, הרבה זמן, עד יחלוף זעם. האם זה היה ככה תמיד?

בדקתי ומצאתי שבמלחמת יום הכיפורים, שבדיוק ציינו 50 שנה מאז שפרצה, הילדים הלכו לבית הספר. הם סרגו כובעים לחיילים, שיתפו חוויות אישיות, למדו מה זה טנק ומה זה זחל"ם, מהם גבולות המדינה וכתבו יומני מלחמה. תוכנית הלימודים התגמשה, והמורים התאימו את התכנים למצב. מקצועות הלימוד נלמדו באופן שרלוונטי לחיים – בגאוגרפיה למדו על גבולות המדינה והמדינות השכנות, באנגלית קראו את הג'רוזלם פוסט, בפיזיקה למדו בליסטיקה ובביולוגיה למדו מה קורה למערכות שונות בגוף בתנאים של לחץ נפשי ועייפות. הילדים בבית הספר למדו אזרחות טובה על בשרם – הבינו דרך החיים עצמם את חשיבות המאמץ המלחמתי ותפקיד העורף בימי הקרבות.

במלחמת יום כיפור הילדים בבית הספר למדו אזרחות טובה על בשרם – הבינו דרך החיים עצמם את חשיבות המאמץ המלחמתי ותפקיד העורף בימי הקרבות.

כשהעליתי את הנושא בוואטסאפ הכיתתי היו שאמרו שהילדים יחזרו כשתיגמר המלחמה (כי זה מה שאמרו בחדשות), ואמא אחת כתבה שעדיף שהילדים יישארו בבית כל עוד המצב לא בטוח. יש כאלה שאמרו שזה לא המקום לדיון כי זו לא החלטה שלנו ההורים והמורים. ואז הוצפתי בהודעות פרטיות מהורים שאמרו שהם ממש מסכימים – הילדים צריכים לחזור לבית הספר.

וכמו תמיד במצבים מורכבים, אין באמת תשובה אחת נכונה. אבל הדיון חשוב – בואו נקיים אותו, בואו נרגיש בנוח להגיד את מגוון הדעות בכל פורום. אני בטוחה שזה יגיע עד למעלה, למקבלי ההחלטות, ואולי נצליח לשנות.

שיהיו לנו ימים שקטים ושנחזור במהרה לשגרה.