"מי שהביא את צ'אט ג'יפיטי לכיתה היו הילדים, ועכשיו המורים צריכים להתמודד עם זה."

תחום החינוך נמצא במרדף אינסופי אחר רלוונטיות – אנחנו צריכים היום להכין את הילדים לקראת המחר ולהבין איך לעשות את זה. הבעיה היא שהקצב הולך ומתגבר, ואנחנו בעיצומו של המרדף. האורח בפרק הנוכחי של "רלוונס" הוא אחד שיודע איך העתיד הזה ייראה: היכונו לשיחה עתידנית עם ירון סברדלוב, מנהל חטיבת הפיתוח של חברת ההייטק אמדוקס.

לאן העולם הולך? הבינה המלאכותית הולכת ומשתלטת על כל חלקה טובה, ואילו החינוך נשאר לחכות ורוצה לדעת לאן לכוון את הילדים?

"אני חושב שאנחנו רואים שינויים אקספוננציאליים – כולם כבר יודעים לדבר על 'אקספוננציאלי' אחרי הקורונה – אבל הפעם אני מדבר על המובן החיובי של המילה. שינויים שנהיים תכופים יותר ויותר, גם ברמה הטכנולוגית, שבה אני מתעסק, אבל גם בכל נושא אחר בחיים. היינו רגילים לראות שינויים שהטווחים שלהם היו עשרות שנים ובמקרה הטוב מספר שנים. השינויים שאנחנו רואים מאז כניסתה של הבינה המלאכותית לפני כשנה – בעצם כל כמה חודשים מישהו מפתיע אותנו בשינוי יותר ויותר גדול.

"אני מאמין שאנחנו נמצאים ערב נקודה סינגולרית בהתפתחות הזו, במובן שקשה מאוד לדעת לאן הדברים הולכים. הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות זה להתכונן להכול – ואני חושב שזה החלק המעניין בחינוך. כשלמדתי באוניברסיטה לפני 30 שנה בערך, לדבר על AI? קראתי ספרים של אסימוב וזה היה פחות או יותר ספר הלימוד שלנו. היום עוסקים בזה בכל גזרה. והבינה המלאכותית של היום – גם אסימוב לא הלך כל כך רחוק בחלק מהמקרים. אני חושב שהשאלה הנהדרת היא איך אנחנו יכולים היום לדבר על לחנך את הדור הבא כשאין לנו מושג לאיפה הוא הולך להגיע, מה הוא הולך לעשות."

אוניברסיטאות חשובות כמו הסורבון וייל הודיעו שקשה להבחין בין עבודה שנכתבה על ידי סטודנט.ית או על ידי המכונה. כל עולם החינוך כמרקחה, לא יודע לאן זה הולך. אתה חושב שזה זמן לעצור ולהסתכל או דווקא להמשיך הלאה?

"אני לא חושב שיש למישהו את האפשרות לעצור, אבל אנחנו בפירוש צריכים לחשוב ולעשות חישוב מסלול מחדש. לפני 10-15 שנים כשוויקיפדיה יצאה לאוויר, אני זוכר שהיו מורים שאסרו על תלמידים להשתמש בוויקיפדיה כמקור. היום אני שומע וקצת צוחק על זה כשאוסרים על תלמידים להשתמש בבינה מלאכותית. אני חושב שאנחנו צריכים ללמד את התלמידים איך להשתמש בה, ויותר חשוב, אנחנו צריכים למצוא דרך נכונה למדוד את היכולות שלהם בעתיד החדש.

"כשאבא שלי או סבא שלי למדו, היה חשוב ללמד אותם לעשות מתמטיקה, לבצע חישובים מורכבים בראש. בתקופתי כבר השתמשו במחשבונים, והיום כל אחד עם טלפון בכיס כבר לא צריך לדעת את החישובים המורכבים. אותו הדבר יקרה בבינה מלאכותית. אנחנו נראה את זה בתור כלי שיהיה קיים בכל מקום. השאלה הגדולה היא איך אנחנו הולכים לבדוק איך התלמידים מסוגלים להשתמש בזה כדי להגיע לתוצרים נאותים – ולא לבדוק את התוצר במנותק מהכלי."

כבר הרבה שנים מתמטיקה יכולה להיעשות בידי מחשב יותר מהר ויותר מדויק מאשר בני אדם, ובכל זאת אנחנו ממשיכים ללמד מתמטיקה. עוד מעט היכולת לתכנת, לכתוב קוד, תיעשה על ידי המכונה. אנחנו צריכים להפסיק ללמד לתכנת? מה תעשו באמדוקס?

"אני חושב שעולם ההייטק עובר תהפוכות, מגלה כלים ומשנה את המודל העסקי בהתאם. אנחנו נצטרך להיות דינמיים, והדינמיקה הזו תתצטרך לקרות בטווחים מאוד קצרים. לגבי השאלה אם אנחנו צריכים להפסיק ללמד תכנות או מתמטיקה, אני חושב שתכנות, מתמטיקה, ספרות – הם בעצם הבסיס שבעזרתו אנחנו מסוגלים להיות חדשניים, שבעזרתו אנחנו מסוגלים לבנות את העתיד שלנו. אני לא חושב שאפשר לחיות היום בלי להבין את המתמטיקה, בעולם ההייטק ובעולמות אחרים, ולכן יש חשיבות מאוד גבוהה לזה.

"אני חושב שהצורך שילדים ידעו לחשב 349X5 כנראה פחות קריטי מהיכולת שלהם להבין מה הם חזקה, אינטרוול או קוסינוס – כי הם צריכים להבין את הדברים האלה כדי להמציא את הדבר הבא או לחשוב בצורה פתוחה. אנחנו צריכים ללמד את הדור החדש איך להיות פתוחים לרעיונות, איך להיות חדשניים, ובשביל זה הם צריכים את הבסיס. תכנות הוא דרך מחשבה, לדעת להבנות דברים בצורה קונסטרוקטיבית, לבנות אלגוריתם. האם את ההמצאה החדשה יתכנת צ'אט ג'יפיטי? אני עדיין בונה על אנשים."

מה ילדים בגילי 12-13 צריכים לעשות היום כדי להצליח להשתלב בעולם ההייטק בעתיד? איך הם צריכים להכין את עצמם לעולם שהוא לדבריך בלתי צפוי?

"קודם כל צריך להבין זה שהייטק זה לא רק לכתוב קוד. בעולמות ההייטק  כ-30% מהעובדים לא בהכרח מייצרים קוד. אני חושב שהדבר הכי חשוב לילד.ה זה ללמד אותם כיצד ללמוד – כי רוב הדברים שאנחנו עוסקים בהם היום לא נלמדו במסגרות, למדנו אותם לאחר מכן. היום אני משקיע לפחות יום בשבוע בללמוד דברים חדשים, אחרת אני לא יכול להיות רלוונטי."

מה אתה עושה?

"הרבה דברים. שומע פודקאסטים וצופה בריאיונות ולומד מהם. זה אגב, מבחינתי, יופי של דבר. באוטו יש לי חצי שעה נסיעה לכל כיוון, זאת אומרת שעה שלמה ללמוד נושאים חדשים. זה לקרוא מאמרים, לצפות בסרטוני יוטויב או כל דבר אחר."

אלי: "נראה לי שרוב הילדים בישראל מסודרים בלצפות בסרטוני יוטויב. הם על זה."

ירון: "אם הם לומדים דברים חדשים וזה מרחיב להם את הידע, אני חושב שזה מקור ידע טוב. השאלה הגדולה לגבי אינטרנט ויוטויב זה איך אנחנו מוודאים שמה שאנחנו רואים עכשיו זו לא תיאוריית העולם השטוח שאיכשהו נדחפת לי לפיד, ושזה כן משהו מבוסס. אני חושב שאנחנו צריכים במסגרת החינוכית ללמוד איך לתקף מקורות מידע, איך להיות בררנים, איך לאתגר – כשמקשיבים לריאיון, לשאול אם זה נכון או לא נכון. לשאול שאלות, זה אחד מהבסיסים לבניית ידע. בואו נלמד ילדים לשאול שאלות."

אתה מאוד מאתגר אנשי חינוך שמקשיבים לך, כי אין מקצוע בבית הספר שנקרא סקרנות ואין ציון בתעודה על שאילת שאלות. אם היום אתה מדבר עם מי שבונה את מערכת החינוך לעשרים השנים הקרובות, איך זה נראה? אילו מקצועות לומדים?

"אני חושב שמגוון הוא קריטי, כי הדבר הכי חשוב זה להשאיר את הילדים מעורבים ומתעניינים – Engaged. זה משהו שבעולם התעסוקה אנחנו מאוד מתעסקים בו: איך אני נשאר.ת מחובר.ת למשימה, אכפת לי, רוצה להתקדם הלאה. אם אני לא מבינ.ה למה עושים את זה, ועושה את זה רק לטובת זה שצריך, אז התוצאות הן יותר מוגבלות. ככל שניתן מגוון רחב יותר של אופציות, כך נשאיר את הילדים. בין אם אתם לומדים חמש יחידות מתמטיקה או חמש יחידות אומנות, לי חשוב שבבוקר תבואו עם חיוך על השפתיים ותרצו ללמוד עוד. זו ההתחלה – לשמור על הגחלת הזו של הרצון לחקור וללמוד עוד.

"הדבר השני זה באמת לשנות את הגישה מהנגשת החומר לגישה של לתת לילדים לשאול את השאלות ואז לעזור להם למצוא את התשובות. התשובות לא צריכות להיות אצל המורה, התשובות נמצאות בעולם האמיתי ועל ידי זה שהמורה עוזר.ת לילד למצוא את התשובות – אם זה בעזרת צ'אט ג'יפיטי או דרך אחרת. אם מערכת החינוך תחנך אותנו לשאול שאלות ותעזור לנו איפה למצוא את התשובות, אנחנו נבנה דור שבכלל ללא משנה לאן העולם ילך, הוא יהיה מוכן לכבוש אותו. ואם אנחנו נשאיר את הילדים מעורבים ומחוברים, אם אנחנו ניתן להם את הצורך לבוא לבית הספר, אנחנו נמשיך לחנך את הילדים לרצות להגדיל את העולם האינטלקטואלי שלהם.

"אני חושב שאחת הבעיות היום, מפני שאנחנו מרגישים שאם הם לא יודעים X שירים או Y נוסחאות במתמטיקה, הם לא סיימו את המינימום הנדרש, זה מייצר לנו מצב שבו אנחנו מעייפים אותם, וכך מאבדים את המעורבות. מי שהיום שואל את השאלות הם המחנכים, המורים, המנהלים. אם ניתן לשאלות לבוא מלמטה ונהיה פתוחים לכל שאלה, ונעזור לתלמידים למצוא את התשובות, אנחנו בונים את העתיד."

הזכרת את תרבות העבודה בהייטק שמנסה מהרגע הראשון לעורר את המעורבות של העובדים, מה שנשמע מאוד דומה לאתגר הרלוונטיות של מערכת החינוך. מה באמת קורה שם, בחלום הישראלי החדש של ילדי ישראל? 

"אין לנו 17 טעמי גלידה, אבל איך היומיום נראה? אין ספק שבסוף כחברת פיתוח תוכנה, יום עבודה ממוצע עבור המתכנת.ת ידרוש מהם לשבת מול המחשב ולפתח תוכנה. אבל האתגר המעניין באמת הוא לחשוב מחוץ לקופסה ולנסות למצוא דרכים לעשות את הדברים יותר יעילים ונכונים. פה נכנסת שאלה – מחנכ.ת לעומת תלמיד.ה. איך אני יודע, בתור מי שפעם אחרונה כתב קוד בעבודתו לפני 15 שנה, מה נכון ומה לא נכון? אני חושב שאחד האתגרים המעניינים עבור עובדים ובפרט עבור המנהלים זה לייצר מצב שבו העובדים יכולים לבוא עם רעיון, עם גישה אחרת, ולהישאר פתוחים. כי אם תשתמש באותם כלים שאתה מכיר, אתה כנראה תשאיר את החברה איפה שהיא הייתה לפני 15 שנה.

"לכן האתגר הגדול של העובדים פה זה איך אנחנו כותבים את העתיד כל פעם מחדש, איך אנחנו ממציאים את הרעיון הבא, איך אנחנו מאתגרים את עצמנו לעשות דברים בצורה שונה, ואיך אנחנו כמנהלים נשארים פתוחים ולא מפילים רעיונות רק בגלל ההטיות שלנו של איך נראו הדברים לפני 15 שנה.

"למשל, מי שהביא את צ'אט ג'יפיטי לכיתה היו הילדים, לא המורים. המורים עכשיו צריכים להתמודד עם זה – לא על ידי זה שהם עוצרים את זה, אלא על ידי זה שהם צריכים לאתגר את התלמידים. למשל, אני מצפה שבמקום עבודות הילדים יעבירו הרצאות. זה גם ללמד אותם לעמוד מול קהל, דבר שהופך היום ליותר ויותר חשוב, אבל גם לבחון את היכולת שלהם להעביר מסרים, היכולת להבנת ידע, ולאו דווקא איך לכתוב את העבודה."

מה הקשר בין קוד פתוח למערכת החינוך? תצפו ותגלו.