פודקאסטים
האורחת שנמצאת איתנו כאן היום ממלאת אולמות בהרצאות שלה, שמתחילות מנסיכות דיסני ומסתיימות בשיטות הצפנה מתקדמות בבינה מלאכותית. החיים שלה זזים בין ריקודי סלסה לבין מחקרים מעמיקים על לחץ וסטרס וההשפעות שלו על סרטן. היא ההוכחה לכך שעולמות שונים מתחברים. קבלו את מאיה הורוביץ, סמנכ"לית המחקר של חברת צ'קפוינט.
"האמת שיכול להיות שמי שצופה או מאזינ.ה חושב.ת שהכול התחיל בעולם של טכנולוגיה ומחשבים, שהייתי ילדת טכנולוגיות וכדומה, אבל לא הייתי בעניין של המחשבים חוץ מהבסיסי. זה לא שנבניתי ככה כבר מבית הספר לאיפה שאני היום. בבית הספר הייתי תלמידה טובה, ממש טובה, אבל זה לא היה העיקר. הייתי דווקא יותר עם החברות, ובית הספר היה שם גם."
"אני לא יודעת הרבה לתכנן לעתיד, אז אני הייתי בכאן ועכשיו, וזה היה גם הרבה בעידוד של אמא שלי. איפה שאני רציתי לעשות יותר – למשל, רציתי לעשות גם מגמת פיזיקה וגם מדעי המחשב, וגם למדתי צרפתית חמש יחידות לימוד ומתמטיקה ואנגלית... ואמא שלי אמרה לי: 'לא, את בתיכון, את צריכה גם ליהנות מהחיים. תבחרי.'"
"לא, ממש לא, אלא ליהנות מהדרך."
"האמת שזו שאלה שגם לא כל כך מפוענחת אצלי. זאת אומרת, כן היו לי חמש יחידות לימוד מתמטיקה ופיזיקה, אז קיבלתי את המיונים ל-8200. האמת שבמקור הסתכלתי על הדף עם השאלות, ראיתי שזה לא בשבילי וזרקתי את הדף לפח. אמרתי שהיחידה הזאת לא בשבילי ושאני לא בעניין של לשבת מול המחשב כל היום."
"איכשהו אנשים שהכירו אותי והיו כבר ביחידה אמרו לי: 'את לא יודעת על מה את מדברת,' 'לא תדעי אם לא תנסי.' הדפיסו לי מחדש את הטפסים שזרקתי, הגעתי ל-8200 וכנראה שהם צדקו כי לראיה נשארתי שם כמעט עשר שנים."
"האמת שבהתחלה זו הייתה חוויה קשה, להגיע לקורס של 40 אנשים שהם באמת הטופ של הטופ, ולראות שהם כולם יודעים דברים שאני לא יודעת, ופתאום לראות שזה ידע מוכר בקרב האחרים. זו מין תחושה כזאת של 'האם באמת הגעתי למקום הנכון?' אבל מהר מאוד תפסתי את מקומי ושובצתי לתפקידים הנכונים, וידעתי לפרוח בתוך הסיטואציה הזאת, לקחת מזה ולהתפתח."
"אבל לא. היה פה איזה טוויסט. נרשמתי למדעי המחשב כי גם פה יש איזה סוג של הסללה; היה הגיוני שמ-8200 אמשיך במסלול הזה ולהייטק. ככל שהלכה והתקרבה תחילת שנת הלימודים, הרגשתי באסה. הרגשתי שאני לא רוצה את זה. שלחתי פקס בהול למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב ואמרתי להם: 'קחו אותי ללמוד פסיכולוגיה.' הם הסכימו, ולמדתי פסיכולוגיה. פשוט החלטתי שזה מה אני רוצה ללמוד. דיברתי על זה שאני לא מתכננת קדימה, עושה את מה שמרגיש לי נכון עכשיו, והיה נראה לי שפסיכולוגיה יהיה לי מעניין."
"לא. גם פה הייתה גחמה. בתואר הראשון של פסיכולוגיה היה קורס בפסיכולוגיה פיזיולוגית, ואז עשיתי בו תואר שני והתזה שלי פורסמה ב-Nature. זה היה מאוד מעניין, מרתק, חשוב – אבל כן הבנתי שם שהעולם האקדמי פחות מתאים לי במזג, וזה גם שכנע אותי שאני אוהבת את העולמות של מחקר: בצבא עסקתי במחקר מודיעיני-טכנולוגי, חקרתי באוניברסיטה, והיום אני עוסקת במחקר סייבר. בסוף זו התחושה הזאת של לחקור ולחשוף איזו אמת חדשה ולגלות דברים – זה מה שעושה לי את זה."
"אני חושבת שאחד הדברים המשמעותיים הוא היכולת ללמוד, היכולת להתמודד עם אתגר ולהיות סבלני.ת ועיקש.ת כדי לצלוח את האתגר. לכן חשוב לא ללכת בהכרח לאזור הנוחות, וכן ללמוד דברים שקשים לנו. אם זה בתיכון, פיזיקה שלא היה לי טריוויאלי, וגם מתמטיקה וכולי, אז חשוב האתגר. חשוב אנגלית – היום אני חושבת שהרבה מההצלחה שלי היא בזכות זה שאני יודעת לדבר אנגלית באופן שנשמע טוב לאמריקאים, אז בעיניי זה משהו שצריך להשקיע בו גם מעבר לבית ספר. אני התחלתי בלקרוא את ספרי הארי פוטר באנגלית. לעשות שם את המעבר בעיניי מאוד עוזר בעולם של העבודה הגלובלית היום."
"וואו. שאלה קשה. אני חושבת שהשילוב הוא תמיד טוב. אפליקציה טובה מאפשרת שעות של תרגול, בכל שעה, מאוד בגמישות – אבל מורה טובה נותנת ערך מוסף הרבה יותר טוב."
"אני חייבת להגיד עוד משהו על בית הספר. בעיניי חשוב לעשות חמש יחידות לימוד מתמטיקה פשוט כדי לא לסגור דלתות. זה חשוב כדי שאחר כך בבחירות שלנו לא יהיה משהו שלא נוכל לעשות משהו כי בתיכון לא השלמנו חמש יחידות. זה יכול לחסום ממקומות מסוימים בצבא, כי צריך לסנן איכשהו. זה רלוונטי באוניברסיטה ובלימודים, אז יש כל מיני דלתות שייסגרו."
"אני יכולה להגיד שהיום כשאני מסתכלת על קורות חיים, יש אנשים שכותבים תחביבים – ואם הם לא כותבים תחביבים, אז בריאיון אני שואלת. אני אוהבת לראות אנשים שיש להם מעבר, שהם לא רק חכמים, שיש להם תשוקה למשהו, רצון להעמיק באיזשהו נושא ולדעת עליו הכול, להתעסק בעוד דברים שהופכים אותם לדמות עגולה. אני אוהבת אנשים שהם דמויות עגולות, ואז אני יודעת שהם גם ידעו לתת מעבר בעבודה, ולחשוב ולתת עוד רעיונות. ואלה האנשים שאני מרגישה שאפשר לרוץ איתם ושהם יהיו הכוכבים."
"לוקח לזה זמן לחלחל ולהשפיע. גם אם הדמויות האלה נמצאות, לא בהכרח אנחנו מספיק במדיה. כלומר, הילדה בתיכון לא יודעת שיש מנכ"לית לפייסבוק. המאפרת בתוכנית לונדון וקירשנבאום סיפרה לי שהיא לא רגילה לאפר נשים כי נשים לא רוצות להתראיין. מאז אני לקחתי את זה כמשימה – גם כשלא בא לי, אני רוצה להתראיין כדי שגם בטלוויזיה יראו שיש נשים שעוסקות בהייטק ובסייבר, ושזוהי דרך שהיא לגיטימית ואפשרית."
איפה צולמה התמונה הנוסטלגית של מאיה מתקופת בית הספר? (ספוילר: לא בבית הספר!) ומה המסר החשוב שעומד מאחוריה? תצפו ותגלו.
