פודקאסטים
בעונה החדשה של הווידיאוקאסט מבית הגיע זמן חינוך נדון באחד הפערים המשמעותיים ביותר שמערכת החינוך מתמודדת איתו: הפער בין עבר, הווה ועתיד. בחינוך שלנו צריכים ללמד כאן, עכשיו, היום, את הילדים של המחר עם חומר לימודי שנכתב אתמול. איך עושים זאת? בואו נגלה ביחד.
האורחת הראשונה היא דלית שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך היוצאת, שנקראה אל הדגל פעמיים כדי לנהל את מערכת החינוך של כולנו, פעם אחת אחרי המחאה החברתית ובפעם השנייה אחרי משבר הקורונה.
אביה של שטאובר היה נחשב למציל מיתולוגי בחופי תל אביב, ודווקא הוא, המציל הידוע, פחד שהבת שלו תלמד לשחות במים העמוקים. הוא ביקש עזרה מחבר שסמך עליו, שלקח את דלית על חסקה ללב הים וזרק אותה למים. גם היום שטאובר מאמינה שבלי להתנסות ולהיכנס למים העמוקים, לא נגיע לתוצאות – על אחת כמה וכמה כשמדובר בחינוך ילדינו.
"אני מאמינה שלכל חלק יש חשיבות, אבל בלי התנסות, בלי שחוויית הלמידה עוברת דרכך, היא לא נשארת שלך. ילדים לא לומדים מתיאוריה. ילדים לומדים מהתנסות ומעצם זה שהחוויה הופכת להיות רלוונטית עבורם. אנחנו צריכים לחבר את עולם הלמידה לעולם שלהם – כשילדים יודעים לחבר את הדברים לחיים שלהם, הם לא שוכחים את החומר הנלמד."
"לצערי הרב, מערכת החינוך הפכה בשנים האחרונות להיות פחות ופחות רלוונטית לחיים של בוגר – והפער הזה צריך להדאיג אותנו. העולם מתקדם במהירות האור, ומערכות גדולות ורגולטריות תמיד יתקדמו יותר לאט גם כשהן מצוינות. אבל הפער שאנחנו נמצאים בו הוא פער עצום: פער בתכנים, פער בתנאי העבודה של המורים, ופער בין מה שהילדים זקוקים לו בעולם האמיתי לבין איך שמתנהל השיעור.
"רוב הלימודים היום עדיין מתקיימים באופן פסיבי במקום להיות אקטיביים ולערב את התלמידים הרבה יותר. אם לא נבין איך נראה העולם האמיתי, עולם העבודה, ועם מה אנשים מתמודדים, הילדים יצביעו ברגליים. ולכן הקפיצה שהיום שמערכת ההוראה צריכה לעשות היא עצומה, והיא לא תצליח בלי שנספק את תנאי העבודה ההולמים למורים. אסור להתעלם מהסוגיה של ההון האנושי במערכת."
"בעשור הזה בין הקדנציה הראשונה לשנייה, ראיתי עשייה חדשנית ומדהימה של מורים ומנהלים שהובלה מלמטה למעלה. השטח תמיד מקדים אותנו, ויש לנו הרבה עשייה מאוד טובה של אנשי חינוך בשטח במקומות מסוימים. הקורונה לימדה אותנו הרבה מאוד דברים ובעיקר שאותה תבנית לא מתאימה לכולם. אחד הדברים שניסינו לעשות זה לתת הרבה יותר אוטונומיה לשטח, וזה מהלך שהוא עוד בתחילתו ויש לטייב אותו. דברים בהחלט השתנו, ויחד עם זאת, משבר המורים מאוד החריף."
"שכר זה קריטריון אחד מתוך מספר קריטריונים, והוא מאוד חשוב. תנאי הכרחי אבל לא מספק. לכן הקדשנו בקדנציה האחרונה הרבה מאוד מאמץ להגיע להסכם שכר שהשביח מאוד את תנאי השכר של מורים ובעיקר מורים מתחילים, אבל זה לא מספיק. לא זכינו לטפל בתנאי העבודה של מורים. אני חושבת שמורים מלמדים יותר מדי שעות פרונטליות בישראל, ואין להם תנאי עבודה שמאפשרים להם פיתוח חומרים, שיחות אישיות עם תלמידים ועוד. גם כל עניין ההשכלה וההכשרה צריך לעבור שינוי משמעותי.
"ובעיקר בעיניי, מה שאנחנו לוקים בו כחברה זה היחס והמעמד הציבורי והפוליטי שאנחנו נותנים למורים. בכל מדינה בה החינוך מוביל, עולה מעמד ההוראה והביקוש למקצוע כתוצאה מזה – ולא רק בגלל שכר. רואים את זה בפינלנד, בסינגפור, במדינות שבמשך שנים מטפחות את ההון האנושי של המורה. ולכן רק השכר לא יעלה לבדו את הביקוש."
"אני מודעת לנתונים שלאנשים יש שביעות רצון מהמורה של הילד שלהם אבל כמערכת לא, ויש לזה כמה סיבות שהן מוצדקות. האמון במערכות הציבוריות מאוד פחת בשנים האחרונות, ואני חושבת שזו תוצאה של משבר שלטוני, מנהיגותי, שגורם לחילופים תכופים מדי במערכת שזקוקה לשקט ולתהליכים ארוכים. הדבר הזה מוריד משאבים רבים לטמיון, שובר את האמון של הציבור ושל אנשי ההוראה ובוודאי לא מחזק את המעמד של המקצוע.
"יחד עם זאת, המקום של המורה והתפקיד שלו היום כל כך קריטי, והמורה מצופה לטפל בכל כך הרבה אלמנטים שפעם בכלל לא היו על המסך שלו: בעיות רגשיות של הילדים, בעיות אכילה, בעיות חברתיות, חינוך לערכים, העברת ידע, הקניית מיומנויות. אנחנו דורשים המון בלי לתת למורה מספיק זמן להתמודד כדי לעשות את העבודה שלו בצורה מיטבית. העבודה של מורים לעולם לא באמת מסתיימת."
"המהלך הזה בא מתוך הכרה ואמירה לציבור: המערכת לא רלוונטית, התוכניות לא מספיק מעודכנות והדגש על שינון גדול מדי. אני מעריכה מאוד עולמות של ידע, אבל הסוגיה של המיומנויות היא סוגיה חשובה: היכולת של ילדים להקשיב אחד לשני, לשתף פעולה, להבין מה זו עבודת צוות, להתמודד עם בעיה אמיתית של החיים, ולדעת ליישם את מה שהם למדו בצורה אינטר-דיסיפלינרית כדי להתמודד איתה – כי החיים לא עובדים בריבועים של דיסיפלינות.
"רצינו להתחיל מתוך העולם של מקצועות הרוח, שהם גם מקצועות שמעצבים זהות, ויש בהם דגש מאוד גדול על ערכים הומניסטים שנראו לנו מאוד חשובים. לכן הקדשנו זמן לרפורמה המתחדשת במקצועות הרוח, ובמקביל היה מהלך שהמשיך לחזק את המקצועות המדעיים ועבודה גם על תוכנית הלימודים במתמטיקה וכתיבת משימות. תוכניות לימוד עצמן נקראות על ידי 4% מהמורים, אבל כשמנגישים למורה משימה או מערך שאפשר להשתמש בו בכיתה, לרוב המוחלט של המורים נוח לקחת אותו ולהשתמש בו."
רלוונס – איך מכינים את הילדים לחיים? | מראיין: אלי הורביץ
אהבתם? ספרו לנו מה חשבתם על הפרק הראשון של הווידאוקאסט שלנו.
