נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
מה קורה כשחוקרת חרקים, אומנית, ומח"ט לומדים/ות יחד הוראה? קבוצה מגוונת של אנשים, המגיעים ממקצועות ומתחומים שונים, החליטו לשנות כיוון בחייהם ולעבור לעולם החינוך מתוך רצון להשפיע על הדור הבא. כעת הם סטודנטים בתוכנית CompleTeach להסבת אקדמאים מבית סמינר הקיבוצים. בהשראת טקסטים שונים, הם מנסים לגבש יחד תכונות חיוניות לדמות המורה הטוב.ה - המורה שהם מקווים להיות.
"כשמורה פוגשת תלמידים היא פוגשת אנשים שלמים. כשתלמידים פוגשים מורה הם פוגשים אדם שלם… ולכן, מה שחשוב בעיניי הוא האם התלמידים פגשו בצוות המורים שלהם מורים שיכולים ומתאימים ללמד אותם."
(מאת: רחל ארליך- "האם מורה למחוננים צריך להיות מחונן")
המשמעות של "להיות נוכח" בעיניי היא שהמורה רואה את התלמיד, על ייחודיותו. בתכונה זו נכללות יכולת הקשבה, התבוננות ואמפתיה, כשהמורה שואף לראות את התלמיד כפי שהוא באמת, לקלוט את מה שלא נאמר, ואת מה שלא נראה לעין, להסתכל על הצרכים ועל הקשיים הייחודיים לו, להבין מהן התכונות, היכולות והכישורים הייחודיים שיכולים לסייע לו להצליח ולפתח תפיסה חיובית של החיים, לפתח את הכישורים ואת היכולות שלו, ולחזק את הדימוי העצמי. תלמיד שמרגיש שהמורה שלו נוכח, עשוי להרגיש בטוח יותר, לשתף פעולה ולהשקיע מאמץ בלמידה.
*
"שאלתי קבוצה של מבוגרים עם מוגבלויות קוגניטיביות ותקשורתיות: בני כמה הייתם כששאלו אתכם בפעם הראשונה 'מה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים?'... כולם השיבו יחד: 'אף פעם לא שאלו אותי את זה!'"
(להעז לחלום / דיאן נלסון בריאן)
מה זה אומר להאמין בילד שלא מדבר? שלא הולך? שלא מסתכל עליי כשאני מדברת אליו? זה להחזיק בידיים שלי את האפשרות שלו בכלל לחלום. זה לתת לו מקום לגדול, להיות אדם, להיות יכול. לדעת שהוא מבין אותי, שהוא יכול לבחור, שהוא שלם בדיוק כמו שהוא. לפעמים זה אומר להחזיק את האמונה הזאת גם בשביל הילד עצמו. להאמין בילד כזה זה ללכת יד ביד אל הלא נודע, אבל לדעת ביחד שאפשר. ביחד לפתוח חלון אל העתיד. ולדעת שהעתיד הזה הוא לא פחות משמעותי מכל עתיד אחר.
אמונה בתלמיד: להאמין בילד כזה זה ללכת יד ביד אל הלא נודע, אבל לדעת ביחד שאפשר.
"המחנך המצוין אליעזר שמאלי טיפח בקרבנו רוח טובה של רעות וחברות, קירב אותנו אל הטבע ונטע בנו את האהבה הגדולה לארץ-ישראל… עד שבא אלינו, הייתי ילד בודד. הוא הפיל את המחיצות ובהשפעתו שאפתי להימצא בחברה, לפעול עם כולם, לחוש את החוויה של 'להיות ביחד'."
(יצחק רבין, פנקס שירות, 1979)
אני חושבת שהשילוב בין תשוקת המורה לתחום הדעת והאהבה לילדים זה הקסם שצריך להתחולל בכיתה. תמיד אהבתי את הטבע ורציתי לשהות בו, לעסוק בו, אך הרצון להמשיך ללימודים מתקדמים במדעי החיים, ומה שהניע אותי לעשות הסבה להוראת תחום הטבע, היו המורים שהיו לי. הראשון שבהם היה המורה שלנו לטבע בכיתה ו', שהיה מגיע לכיתה עם מימיה אחת ותיק חאקי על כתפיו, והיינו יוצאים החוצה. למעט ימי סופה ושרב, בילינו בחוץ. אהבתו לטבע ואהבתו אלינו, תלמידיו, הן אלו שגרמו לכולנו לחכות בהתרגשות ובציפייה לשיעור הבא.
"הילד, כמונו כמוהו הוא זוכר ושוכח, מעריך ומזלזל, חושב בהיגיון - וטועה כשאיננו יודע. מתוך תבונה בוטח ומפקפק… לפעמים יעדיף להתבונן סביב בעצמו; אם ייתקל בקושי, יבקש הנחיה ועצה. נחוץ מדריך שיענה בנימוס על שאלתו. כבוד לאי-ידיעתו. כבוד לעבודת ההתוודעות. כבוד לכשלונות ולדמעות."
(יאנוש קורצ'אק, זכות הילד לכבוד)
כפי שאני עושה בטבעיות עם קשישים או עם עולים חדשים שמבקשים עזרה, כך אני רואה את תפקידי עם ילדים: מתן מרחב קשוב לתלמידות ולתלמידים ללמוד מן הניסיון האישי שלהם. לתת להם להתבונן סביבם ולצבור ניסיון, לשמש אוזן קשבת לבקשת עזרה, לתרגם להם את סימני הדרך שאינם מבינים. לקבל על עצמי את הסבלנות ואת הנימוס, לאפשר להם ללכת בעולם בקצב שלהם. לתת להם מרחב חקירה, לכבד את התהליך אותו הן עוברות ועוברים. לאהוב אותם ללא תנאים.
*
"אין איש יגלה לכם דבר, אשר אינו כמוס ונם בחביון הגיונכם. המורה, הפוסע בצללי המקדש בין חסידיו, אינו מגיש מחכמתו, כי מאמונתו ואהבתו. אם אכן נבון הוא, לא יצווכם את חכמתו, אלא יכוון צעדכם אל מפתן נפשכם אתם. החוקר ישיח עמכם בהכירו את החלל, אך לא יוכל לתתכם את הכרתו שלו. בצליליו יורכם המשורר את הקצב הפועם בכל היקום, אך לא יוכל לתתכם את האוזן האוסרה את הצליל ואת הקול המשמיע אותו. וזה הבקיא בעולם המדע, יספר על שקילה ומדידה, אך לא יוכל להוליך אתכם שמה. כי בינת האדם האחד, לזולתו לא תצמיח כנפיים.
ואף שידיעת האלוהים חובקת כל, נושא כל אדם לבדו את ידיעת האלוהים והכרת העולם בחובו."
(הנביא – ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן / על ההוראה)
למידה היא תהליך אישי, וראוי שיהיה בה מרכיב של חופש, כך שכל תלמיד יוכל לבחור בצורה מודעת כיצד לגשת אליה. בסופו של דבר האחריות ללמידה היא על התלמיד, לכן, תפקיד המחנך הוא גם להאמין בתלמידיו, ביכולתם ובכישוריהם. אני חושבת שתפקיד המורה הוא לתמוך בתלמידים, לעזור להם להכיר את המקצוע ולהתחבר אליו, לעודד סקרנות ולייצר גירוי באהבה.
"אביי ורבא היו יושבים לפני רבה, אמר להם רבה: למי מברכים? אמרו לו: לה'. שאל אותם רבה: והיכן יושב ה'? רבא הצביע לתקרה, אביי יצא החוצה והצביע כלפי השמים. אמר להם רבה: שניכם עתידים להיות רבנים"
(מסכת ברכות מח, א).
כיצד ידע רבה כי אביי ורבא עתידים להיות "רבנן"? תשובתם מגלה "חינוך דינמי"- הם אינם עונים על שאלת רבה תשובה מוכנה, המבוססת על שינון של החומר הנלמד, אלא כל אחד מהם משתתף באופן פעיל בתשובה ומביע בדרכו האישית את הדרך שבה הוא חווה את מציאות הבורא. גם אם תשובתם ילדותית במקצת, היא אישית ומקורית, אינה מבוססת על דפוס של שינון, ולא מעתיקה משהו שהם עצמם אינם שותפים לו. המטרה היא לעורר את תודעתו האישית ואת התעניינותו של החניך, ולהדריך אותו לחפש בעצמו את דרכו להבנה ולהתעמקות, על ידי מתן כלים מתאימים.
עידוד לביטוי אישי: גם אם תשובתם ילדותית במקצת, היא אישית ומקורית.
"איש ואישה באהבתם נוגעים זה בה ואף משנים זה את זה דרך אהבתם. וכן הורה וילדו. אחים ואחיות. אדם וחברו."
(עמוס עוז, "אהבת הארץ – נגד שמירת הטבע", מתוך חילי טרופר, "שביל בעולם", עמ' 95)
ואני אוסיף: מורה ותלמידו. ציטוט כה פשוט שטומן בחובו משמעות גדולה. אין כלי בסיסי ובעל כוח רב יותר בחינוך מכלי האהבה. אנו יכולים לבקש לשנות את תלמידינו ולהקנות להם ערכים וכלים כאוות נפשנו, אך ללא האהבה שתחבר ותפתח את הלבבות, קשה יהיה לעשות ולו את השינוי הקטן ביותר. כפי שמערכת יחסים זוגית קרובה ועמוקה יש לה כוחות להזיז את הלב, לפתוח את הראש, ולהביא לשינוי, כך גם מערכת יחסיהם של מורה ותלמידיה. כשניתן אהבה ונבסס את יחסינו עליה, דלתות ייפתחו והדברים יקרו מעצמם, יצופו השאלות, הסקרנות, הבקשה לעזרה והצוהר לשינוי. האתגר הגדול הוא לזכור את האהבה גם ברגעי השבר והייאוש, ושם גדולתה של המורה הטובה.
"להגיב בשקט, באיטיות מכוונת, בקצב הנכון לחיים ולעבודה חינוכית ולא לסערת רגשות… פעולה מתוך מחשבה ושליטה, יש בה מסר עמוק של נוכחות ושל כוח."
(מתוך הספר "מקום בעולם", חילי טרופר)
איש חינוך הופך למשמעותי כאשר הוא חורג מעצמו וחורג מהמוכר ומהמקובל. אנו צריכים לחרוג מהמוכר שלנו ולדעת להחזיק ולהגיב בנחת, בשקט ובאמפתיה, מתוך רגישות למקום ולמצב של התלמיד, ואף לנסות לראות את הדברים מנקודת מבטו.
"... כוונתי כמובן להקשבה מרוכזת; לשמיעת המילים, המחשבות, נימות הרגש, לקליטת המשמעות האישית, ואפילו למשמעות שמעבר לכוונתו המודעת של הדובר. לעיתים אני גם שומע במסר השטחי שאיננו חשוב ביותר, זעקה אנושית חבויה, 'אילמת'..."
(קארל רוג'רס, חופש ללמוד, עמוד 220)
אומרים "תקשיבו!", אבל האם אי פעם לימדו אתכם להקשיב? פעולה בסיסית וכה מורכבת; אנו מפריעים לאחר בדיבורו, חוזרים בראשנו על התגובה במקום להקשיב, או מאבדים קשב בהמולה קולנית ומעייפת. כיצד נוכל להקשיב בתבונה? נוכחות, התעלמות מ"רעשי רקע", ומיקוד תשומת הלב ללא שיפוטיות. הקשבה היא אינה תכונה נתונה שירשנו, היא "שריר" שאפשר לפתח. בנוסף לחיזוק ההקשבה אצלנו, חשוב לא פחות שנקנה אותה לתלמידינו.
לתרגול הקשבה: איך אני מקשיב.ה? בקשו מאנשים קרובים לספר לכם על עצמכם. איזה מן מקשיבים אתם?
זכות השתיקה: תרגלו במשך שבוע שלוש דקות של דממה ביום. הקשיבו לקולות החיצוניים ולמחשבות. בחנו את התחושות שלכם.
הקשבה: בנוסף לחיזוק ההקשבה אצלנו, חשוב לא פחות שנקנה אותה לתלמידינו.
״התלמידים הם תמיד שלנו. אין דבר שהבת שלי תעשה ויביא אותי להגיד לה שאם כך היא תנהג, היא לא תהיה הבת שלי יותר…יש עליות ומורדות, עימותים ורגעי נחת, שמחה ועצב… יש לוודא שלא יהיה פער בין המילים היפות שאתה אומר לילד ובין ההתנהגות בשטח. להצמיד מילים למעשים בלי למצמץ. לוודא שהילד ידע: אתה תמיד שלי, תמיד יש לך מקום בעולם.״
(חילי טרופר, מקום בעולם)
בניית האמון עם התלמיד הוא תהליך ארוך בו חשוב להיות עקבי ולשדר אמון, בעיקר כשהתלמיד "מפשל". דווקא אז, על המורה להעביר את המסר שהוא עדיין מאמין בו ויודע שהנפילות בדרך הן חלק טבעי בתהליך. על המורה אחריות גדולה להוות מקום בטוח והעוגן (לעיתים היחיד) עבור התלמיד, ולא לאבד תקווה. האמונה בתלמיד אינה מותנית בהתנהגותו אלא נובעת מאהבה שאינה תלויה בהצלחתו.
מוזמנים לשתף אותנו איזו תכונה אתם רואים כחשובה ביותר לדמות המורה הטוב.ה בתגובות לכתבה ובפוסט שהעלינו לפייסבוק.
רוצים לקרוא על שאר התכונות למורה הטוב.ה על פי הסטודנטים? תוכלו לעשות זאת כאן.
