יש לנו מחויבות להכין את התלמידים לעתיד מסוג אחר

מי שעוד לא מרגיש את הסירה מתנדנדת, שיקום.

השילוב בין מגפה כלל-עולמית, שינויים טכנולוגיים פורצי דרך, פוליטיזציה של תקשורת המונים, רגולציה מדשדשת, מלחמה באירופה וקריסה של דמוקרטיות - נשמע מוכר?

כן כן, זה מתכון מנצח לתבשיל מהביל של שינוי עולמי מסדר גבוה. שילוב שלא ישאיר אבן אחת עומדת על תילה. העולם כפי שהכרנו אותו בחמישים השנים האחרונות הולך ונעלם ובמקומו נבנית תרבות אנושית חדשה, שמייצרת מציאות אותה קשה לנו עדיין לדמיין.

ומה עם החינוך?

כל כך הרבה מילים ומחקרים וכנסים ותובנות. ובשטח - מהומה רבה:

עזיבת מורים היא תופעה גלובלית, דכאון וחרדה בקרב מתבגרים, החיים סביב מסכים. בשש עשרה שנים בלבד הצליח הטלפון הנייד להכחיד את השפה התקינה בכלל, ואת הכתיבה והקריאה בפרט, והרשתות החברתיות הצליחו לערער על האמת המדעית. קשה לנו להבין את עומק הפער - התהום הפעורה בין דור ההורים ודור התלמידים, את נתוני הפתיחה השונים, את המיומנויות החסרות, את זוויות הראייה השונות. מושגי יסוד נשכחו, הנרטיב הקאנוני מתמסמס ופערים תרבותיים נפערים. ההורים אינם עוגן, הם משדרים דאגה ולא בטחון. קונספירציות משתוללות, הפער בין מילים למעשים גדל. וברקע מכרסמת הבינה המלאכותית בביטחון הקיומי של כולנו.

גם דברים טובים קורים: הילדים חכמים יותר, מודעים יותר, רגישים לגזענות, שוחרי צדק. הידע נגיש, הסקרנות מוערכת. המערכת לומדת, מדברת על רגשות, המורים עוסקים פחות בציונים ויותר בחוסן ובמיומנויות חברתיות.

ועדיין, המערכת לא מותאמת. המשימות שעל הפרק גדולות וחשובות מדי מכדי שנוכל לוותר עליהן, ויש לנו מחויבות להכין את התלמידים לעתיד שטרם נראה כמותו. איך נעשה זאת? הנה כמה הצעות:

סגירת פערי מוטיבציה

1. במקום לטפל בפערי הישגים יש לטפל בפערי המוטיבציה ללמידה. חלק גדול מהתלמידים מאבדים את הסקרנות ואת המוטיבציה ללמידה כבר בכיתות הנמוכות. הטמעת סדירויות מבוססות בחירה בתוכנית הלימודים מרחיבה באופן טבעי את תחושת האוטונומיה של התלמידים, מגבירה את המוטיבציה ומעבירה את האחריות ללמידה אל הלומדים.
2. טיפול בפערים בביטחון העצמי ובתחושת מסוגלות כבר בכיתות היסוד. ניתן לצמצם את הפער הטבעי הקיים כבר בכיתה א' בין התלמידים השונים, בעזרת מגוון כלים רגשיים, בדגש על קצב התקדמות אישי ושיטות של ניהול עצמי בלמידה.

ביסוס יציבות חברתית-רגשית

1. חשוב להרחיב משמעותית את מספר השעות המוקדש לכישורים לא אקדמיים ולצרכי גוף ונפש - תנועה, יצירה, מלאכת כפיים ואמנויות, בעיקר בחטיבת הביניים שם השעות הללו חסרות כל כך.
2. הרחבת התקנים ליועצות ופסיכולוגיות, שילוב מטפלים מקצועיים בבתי הספר והקדשת שעות תרפיה רגשית וחברתית לכל התלמידים (ולא רק לאלה שצריכים יותר).
3. שבירת גבולות כיתת האם וקיום מפגשי למידה בקבוצות חברתיות משתנות ומגוונות (בין-שכבתיות ובין-גילאיות, קבוצות פרטניות ועבודה מרחבים מרובי משתתפים).
4. לימודי פסיכולוגיה, טיפוח מודעות עצמית ורכישת כלים אימוניים לאורך 12 שנות לימוד.

סגירת הפער הטכנולוגי-מדעי

1. מעבר לתוכנית של קורסי בחירה מגוונים ובינתחומיים במדעים החל בכיתה ב', עם דגש על העמקה והבנה של חומרים ותופעות- סביבות מחייה, אקלים, יצורים חיים, מערכות ביולוגיות, המצאות ותגליות, ניסויים ותצפיות, תאוריות ורעיונות. למידה מתוך סקרנות ופיתוח חשיבה תהליכית.
2. הוספת רצועת קורסים בתחום של טכניקה וטכנולוגיה, הנדסה ועיצוב - למידה פעלתנית ופיתוח חשיבה תהליכית: הכרות עם מנועים, מנגנונים ומכונות, מכניקה ואלקטרוניקה, רובוטיקה ועיצוב מוצר, בנית מודלים, הנדסה לאחור (REVERSE ENGENEERING) ולמידה מבוססת פרויקטים. יש להתחיל עם חשיפה ביסודי ולהרחיב בחטיבת הביניים, שם התנועה והפעלתנות חשובים מאד לבריאות.
3. חיבור בין מתמטיקה, אנגלית ומדעים בתוכנית הלימודים בתיכון והכשרת מורים בהתאם.
4. חיבור תלמידים בעלי נטייה הומניסטית ללימודים הריאליים: סיפור ההיסטוריה של המדע וההיסטוריה של הטכנולוגיה כבר בגילאים הצעירים, ביוגרפיות וסרטים על מגלים וממציאים.
5. חשיבה לוגית ויסודות פיתוח קוד כחלק מתוכנית הלימודים במדעים.

שינוי תפיסת הלימודים ההומאניים

1. חיבור כלל מקצועות הלימוד ההומניים לשתי רצועות בינתחומיות - לוקאלית וגלובלית. רצועת "תולדות האנושות", הכוללת היסטוריה, אנתרופולוגיה, הגות ופילוסופיה, ספרות ושירה, תיאטרון וקולנוע, ורצועת "תרבות מקומית", הכוללת היסטוריה ותרבות מקומית, אורחות חיים, מוסכמות וערכים.
2. ביטול שיעורי שפה כמקצוע נפרד אחרי כיתה ד'. שילוב מיומנויות שפתיות בכל המקצועות כחלק מתוכנית הלימודים, והכשרת המורים בכל המקצועות בהתאם.
3. תוספת של שעות ייעודיות לקריאה קולית וחשיפה לספרות ושירה החל בכיתה א' ועד התיכון. חשיפה ליצירות וסוגות שונות - ביוגרפיות, ממוארים, מדע בדיוני ועוד.
4. הוספת רצועת אקטואליה בכל הגילאים ועידוד שיח רעיוני והבעת דעה.
5. שילוב כתיבה יוצרת בתוכנית הלימודים והכשרת מורים בהתאם.

וכל זה על חשבון מה?

אם אנחנו מוסיפים כל כך הרבה תכנים חדשים, על מה מוותרים?

1. כשמעניין לנו אנחנו מרוכזים יותר, לומדים מהר יותר, אנחנו משתתפים יותר ויוצרים תוצרים איכותיים. שינוי בתוכנית הלימודים מחייב גם שינוי בתפיסת הקשר הישיר בין זמן להספק.
2. גם המעבר ללמידה בינתחומית חוסכת זמן, מכיוון שכיום ישנם נושאים חופפים בין המקצועות.
3. צמצום שעות שפה כמקצוע נפרד וניצול השעות לפיתוח אוריינות שפתית סביב נושאים שונים.
4. צמצום כמות אירועי ההערכה. התפיסה שהשתרשה בשנים האחרונות היא שלמידה מתקיימת לשם הערכה. המטרה היא קבלת ציון טוב, ולאו דווקא רכישת ידע שמיש. חובתנו להפוך את הנוסחה.
5. בכל מקרה לא ניתן ללמוד הכל, אולם למידה מעמיקה של נושא אחד יכולה לתת ללומד כלים כיצד להתמודד עם נושא דומה. פיתוח מיומנויות למידה ויותר מכך - מוטיבציה ללמידה, סקרנות ואהבת הידע, הם כוח העל של התלמידים בעתיד הקרוב והרחוק.