לטקסט הזה, שיצרה הבינה המלאכותית, אף אחד לא התכונן

תוכנת ה-GPT עלתה לכותרות בלא מעט הקשרים, והיא מציבה מגוון שאלות ערכיות וחברתיות. לצד היתרונות הרבים שהיא מעניקה, עולים אתגרים רבים. למשל, האם נאבד את הייחודיות שלנו כבני אדם? את הקול הפנימי, האישי והחד-פעמי שלנו? בימים אלה הדיון הציבורי הוא סביב ההקשר האקדמי ושוק התעסוקה של תוכנת ה – GPT, אולם תוכנה זו יכולה בקלות לסייע לאדם הנמצא בריאיון עבודה, בדייט רומנטי או במפגש בין חברים לצורך הכנת "תסריט" דבור. האם השלב הבא הוא שכולנו נהיה ניצבים בסרט שהתסריטאי והבמאי שלו היא הבינה המלאכותית? האם האלגוריתמים בתוכנה הם אלה שיעצבו את זהותנו?

בחיים בעידן הטכנולוגי, המאופיין בהתפתחויות טכנולוגיות פורצות דרך, מהפכניות ותכופות, הקשרים החברתיים הם פעמים רבות מתוּוכי טכנולוגיה ומבוססי מדיה דיגיטלית ורשתות חברתיות. ממשק אדם-מכונה חודר לחיינו במבחר רחב של תחומים, ובתוך כך מעורר התחבטויות רבות בקרב אנשי חינוך. על רקע זה עולה הצורך להתאים ולעצב הן את תפקיד איש החינוך בעידן הטכנולוגי והן את יעדי מקצוע ההוראה. נדמה מצב בו מורים-רובוטים המבוססים על בינה מלאכותית נכנסים בשעריה של מערכת ההשכלה הציבורית. האם ניתן לתכנת מורה רובוט להגיב לכל הסיטואציות הרגישות מבחינה תרבותית בקרב הלומדים? האם ניתן לתכנת רובוט שכזה, שיידע להגיב לסיטואציות מפתיעות או להתמודד עם תגובות לא שגרתיות בקרב הלומדים? האם ניתן לתכנת מורה רובוט שיידע לשמר את הקול הייחודי והחד-פעמי של כל תלמיד?

כשהבינה המלאכותית מעוררת פרובוקציה

נדגים שאלות אלה באמצעות חקר-מקרה העוסק ביחסי הגומלין בין אדם, טכנולוגיה ותרבות. המקרה בו נעסוק הוא פרי דמיוננו, אבל הוא יכול היה להתרחש בכל בית ספר. לצורך הדוגמה נגיד שמדובר בבית ספר ממלכתי באזור המרכז. דמיינו את התרחיש הבא: לקראת אספת ההורים המתקרבת, המורה ביקשה מכל תלמיד לכתוב חיבור אישי בו יציג את השקפת עולמו לגבי יצירת חברות וקבלת האחר. חיבורים אלה נתלו בגאווה על קירות בית הספר כדי לשקף להורים את התוצרים הלימודיים של ילדיהם. אחד החיבורים שהוצגו על הקיר התברר בדיעבד ככזה שהופק מתוכנת ה-.GPT חיבור זה עוסק ביחסים שמתהווים בין שני תלמידים בבית ספר דו לשוני בחטיבת הביניים. ילד יהודי מתאהב בילד ערבי, מה שהתחיל ביחסי ידידות התפתח לחברות רומנטית. חלק מהורי התלמידים זעמו וחלק מההורים קיבלו בפתיחות את החיבור. חלק מההורים טענו שחשובה קבלת האחר, וחלק מההורים זעמו על מתן לגיטימיות לנושאים שאינם תואמים לערכיהם התרבותיים. התלמיד עצמו הופתע מהחיבור, שלא הייתה התאמה בין התוכן שלו לזהותו ולתפיסת עולמו.

בעידן הבינה המלאכותית, חיוני שאנשי החינוך ישמרו על רגישות תרבותית

לאחר שהופתעה בעצמה, המורה זיהתה בסיטואציה הזדמנות לפתח שיח חינוכי סביב שני נושאים מרכזיים: הראשון, ההשפעה הטכנולוגית על עיצוב הזהות שלנו, הפער בין הקול האישי של התלמיד ותפיסת עולמו לבין הטקסט שתוכנת GPT ייצרה. כלומר, בעוד שבעבר, התוצרים שהיינו צריכים להציג יכולנו להיעזר במקורות, אבל כיום יש אפשרות לייצר תוצרים שהם מנותקים מאיתנו ומזהותנו לחלוטין. כיום, פיתוח הזהות האישית הוא יותר מאתגר כי בקלות יש תוכנות שיכולות לעצב את הזהות שלנו במקומנו. זאת ועוד, בעוד שתוכנת GPT לא יכלה לזהות את הרגישות התרבותית של מבקש הטקסט, הרי שהמורה בהיותה רגישה לתרבות, יכולה לתווך את הסיטואציה. השני, לגבי הנושא של יחסים בינאישיים וקבלת האחר, המורה העלתה את הסוגייה של פתיחות תרבותית מול איום תרבותי. עולה הדילמה האם לחשוף את הילדים גם לתרבויות שמערכת הערכים שלהן אינה תואמת את זו שלהם? בהקשרים של חשיפה לעולמות תרבותיים חדשים, המורה נדרש לתווך באופן דינמי את תכניה של הפתיחות התרבותית כדי להתמודד עם מצבים שעלולים ליצור איום תרבותי.

ומול אלה הטוענים כי הבינה המלאכותית יכולה להחליף אותנו, במגוון תפקידנו בחברה. טענתנו היא שתפקיד המורה הופך לקריטי דווקא בעידן הבינה המלאכותית, ובמרכזו קיום תיווך אנושי בין התוכן הנלמד לבין הלומד. השמעת הקול האישי עשויה לאפשר ביטוי מיטבי של זהות הלומד, ובכך יש כדי להפחית דילמות הקשורות לתחושות של איום תרבותי, ולאפשר שיפור בפתיחות וברגישות התרבותית. נראה כי הבינה המלאכותית מחייבת אותנו להתאים ולעצב הן את תפקיד איש החינוך בעידן הטכנולוגי והן את יעדי מקצוע ההוראה. נדרש תיווך אנושי בהתאמה וברגישות רב-תרבותית של סיטואציות לימודיות וחברתיות.

בייחוד בישראל, בהיותה מדינה דמוקרטית המבוססת על ערכים של שוויון, כבוד האדם וצדק חברתי, חיוני שבעידן הבינה המלאכותית אנשי החינוך ישמרו על רגישות תרבותית והתאמה למגוון התרבותי הרחב של הלומדים לצד שמירה על זהותם, קולם הייחודי והחד-פעמי.