האם הישגי החינוך של המדינות המובילות בעולם ייפגעו בגלל פוליטיקה?

קנדה ופולין, מהמדינות המובילות בעולם בהישגי החינוך שלהן, קפצו בתוך עשור אל פסגת החינוך הגלובלי, עם שיעור גבוה של תלמידים מצטיינים ופערים נמוכים. שתיהן פעלו באופן דומה כדי להניע את השיפור במערכת. אליה וקץ בה, בשתי המדינות הציבור לא הזדהה עם השינוי ולא חש בשיפור, והממשלות שעלו לשלטון לאחר מכן ביקשו להחזיר את המטוטלת לנקודה מאוזנת יותר - בין המדיניות החדשה לזו הקודמת.

במחוז אונטריו בקנדה, מערכת החינוך דומה לישראל בגודלה ובאופייה, וגם שם הישגי החינוך היו נמוכים והפערים גדולים. כדי לגבש את הרפורמה, הממשלה, בראשותה עמד בין השנים 2003-2013 דלטון מקגינטי, יושב-ראש המפלגה הליברלית, פתחה בדיאלוג עם ההורים וארגוני המורים. ביחד, הם הסכימו על יעדים משותפים.

כדי להוביל את הרפורמה הוקמה יחידה מיוחדת במשרד החינוך, שהורכבה לצד אנשי המשרד גם ממנהלי בתי ספר וחוקרי חינוך. בכל בית ספר מונה 'רכז הצלחת תלמידים' שתפקידו היה לעקוב אחר ההתקדמות של כל תלמיד ולהניע את תהליכי השיפור. תכנית הלימודים שונתה כדי שהתכנים יהיו יותר רלבנטיים ומחוברים לעולמם של התלמידים.

בפולין, רפורמת החינוך שהוביל ראש הממשלה דונלד טאסק, יושב-ראש מפלגת 'הפלטפורמה האזרחית', כללה הקמה של חטיבות ביניים ושינוי של תכנית הלימודים. שרת החינוך, קתרינה האל, טענה שילדי גיל הביניים נזנחו, ליסודי הם גדולים ולתיכון קטנים מדי. דווקא בגיל שבו הם מגבשים את זהותם, הם זקוקים למיומנויות שמתאימות לגילם.

חטיבות הביניים (שבכוונה לא נקראו 'ביניים' בפולין אלא ג'ימנזיום) משכו אליהן מנהלים ומורים שהיו חדורי מוטיבציה להוביל ולשנות. במקביל, משרד החינוך ביצע שינוי מקיף בתכניות הלימודים ובבחינות. עד אז הלימוד היה בעיקרו טכני ונטול הקשר. יחידת הרפורמה במשרד החינוך מנתה 100 חוקרים ומורים שמשימתם הייתה להפיח חיים בלמידה ולהפוך אותה רלבנטית לחיי התלמידים.

זו דרכו של החינוך. כל ממשלה רוצה לשנות ולהתאים אותו לתפיסת עולמה

ההישגים בשתי מערכות החינוך הללו לא איחרו לבוא. באונטריו, היעדים שהוסכמו בין הממשלה, ההורים והמורים הושגו מעל למצופה. במבחני פיז"ה הבינלאומיים, אונטריו הגיעה לחמישייה הראשונה בעולם בקריאה ובמדעים ולעשיריה הראשונה במתמטיקה. פולין הגיעה במבחני פיז"ה ב-2012 לעשיריה הראשונה בקריאה ובמדעים וב-2018 למקום ה-10 במתמטיקה.

חזרה לבסיס

שני ראשי הממשלות הללו נבחרו למספר קדנציות, עד שהתחלף השלטון, ואיתו נעה שוב המטוטלת בעולם החינוך. באונטריו מאז 2018 מכהן כראש ממשלה דאג פורד, יושב-ראש המפלגה השמרנית-פרוגרסיבית. בפולין משמש בתפקיד מאז 2017 מטוש מורביצקי, יושב-ראש מפלגת הימין, 'החוק והצדק'. שניהם מובילים מדיניות חינוך של 'חזרה לבסיס' ששמה דגש על מיומנויות יסוד בתחומי הליבה.

באונטריו, כחלק מקמפיין הבחירות, הממשלה החדשה הכריזה שתיתן משקל גדול יותר לבניית ידע ומיומנויות למידה. היא עוררה בקרב ההורים נוסטלגיה לדרך שבה הם למדו כילדים, והצליחה לשכנע אותם שלמידת חקר, קבוצתית ואינטגרטיבית, היא שטחית. מיד כשנבחרה, הממשלה חייבה לימודים מרחוק יום בשבוע (עוד לפני מגפת קורונה) והנחילה מבחני רישוי למורים, מה שגרם לארגוני המורים לצאת לרחובות.

בפולין, חטיבות הביניים בוטלו. התחושה הציבורית הייתה שיותר מדי מעברים בין בתי ספר גורמים לילדים טראומה מיותרת. הם אולי מוכנים למבחנים הבינלאומיים, אבל לא מספיק לתיכון. ביטול החטיבות גרם לבתי הספר היסודיים והתיכונים להיות צפופים יותר, כי הם היו צריכים לקלוט תלמידים ולפתוח כיתות. מורים רבים התקשו להתמודד ופרשו מהמערכת.

---

זו דרכו של החינוך, המטוטלת נעה ימין ושמאל, וכל ממשלה רוצה לשנות ולהתאים לתפיסת עולמה. האם השינויים האחרונים בקנדה ופולין ישפרו, יפגעו, או כלל לא ישפיעו על הישגי החינוך שלהן? תשובה לכך נדע לאחר שיתפרסמו נתוני מחקר פיז"ה שיתפרסמו בסוף השנה, וגם אז נמשיך להתווכח.

ומה דעתכם על המצב בישראל? האם מאבקי ימין ושמאל הסוערים שלנו משפיעים על החינוך?