"לא רוצה ספל מעוצב ליום המורה. רוצה שיתנו למורות במה"

דמיינו את המעמד הבא: ועידה בנושא חינוך. על הבמה מתכנס פאנל מכובד. ראשית עולה אשת תקשורת בתפקיד המנחה, עומדת על יד הפודיום ומזמינה בקול את המשתתפים. אחריה עולה מנהלת בית ספר, מנהל מתנ"ס, נציג של משרד החינוך, נציגה של הנהגת הורים ואחרון חביב – תלמיד י"ב שהוא גם נציג מועצת התלמידים באחת מן הרשויות. כולם מתיישבים, מהנהנים זה לזו בנימוס, ואז אשת התקשורת לוקחת את המיקרופון, מהסה את הקהל הרב היושב באולם ומכריזה על נושא הפאנל: מעמד המורה בישראל. "מעמד המורה בישראל נמצא בשפל שאין דומה לו", תאמר מנהלת בית הספר, "יש למצוא דרכים לחזק את המעמד של המורה בישראל", ידגיש נציג משרד החינוך. "אולי תעלו את שכר המורים", תציע נציגת ההורים, והתלמיד יספר איך הוא אוהב מאוד את המחנכת בכיתה שלו ולומד ממנה הרבה. ונציג המורים? נציג המורים, או נציגת המורות, הם לא יאמרו דבר. אלה מהם שהצליחו להשתחרר מיום עבודה לצורך השתתפות בוועידה יישבו בקהל וישתקו. אותם לא הזמינו לדבר בפאנל הזה.

האירוע הזה, דמיוני ככל שהוא נשמע, אינו פרי דמיוני הפרוע. זה מה שקורה כנס אחרי כנס, ועידת חינוך אחרי ועידת חינוך. הנושאים בפאנל משתנים, גם הרכב הפאנל משתנה מפעם לפעם. דבר אחד נותר קבוע – מורה לא מצאתי שם. לפעמים מעלים על תקן המורה את סמנכ"ל עובדי ההוראה במשרד החינוך, או את יו"ר הסתדרות המורים בישראל. לפעמים המנהלת, זו שעולה ויושבת על הבמה, הייתה גם מורה בעבר. אבל זה לא עוזר, ואולי רק מפריע, כי המסר נותר: כדי שנשמע את קולך, עלייך להתקדם, ללכת הלאה, לעבור קורס או שניים, ולקבל תפקיד.

"נו טוב", אני כבר שומעת באוזניי את הקול המבקר, המבטל. "זו בסך הכל מורה, היא לא יצאה מבין כתלי הכיתה, אין לה תפיסה רחבה, מה יש לה כבר לומר?". ואני סוקרת את היושבים על הבמה ותוהה, אבל בשקט, האם לנציג מועצת התלמידים יש תפיסה רחבה, האם נציגת הנהגת ההורים מבינה בענייני חינוך? מורה שהיא גם מחנכת משפיעה מדי שנה על כשלושים תלמידים, ולהם שלושים זוגות הורים. בעשרים או שלושים שנות ותק, המספרים מצטברים לכמה מאות. מורה מקצועי מלמד מאות תלמידים מדי שנה, ואלפים במהלך קריירה. ניסיון מקצועי כזה אינו יכול להגיע בלי אמירה חינוכית משמעותית ותפיסה רחבה. מי שחושב אחרת, לא הבין את המהות של מקצוע המורה.

ערב יום המורה, תשפ"ג. פיד הפייסבוק שלי מציף אותי במגוון פרסומות, הצעת מחוות כבוד והערכה למורים של ילדיי. האם אני רוצה לרכוש ספל בכיתוב מעוצב? או שמא שרשרת בצורת לב? ואולי נרכוש לצוות המורים כרטיסים למופע? ואני נזכרת בהזמנות הכנסים שנשלחו אליי לפני חודשיים ושלושה, ולפני שנה ושנתיים, ויש לי הצעה: רוצים לשפר את מעמד המורה, להביע כבוד והוקרה, להכיר בפרופסיה ובמקצועיות? מורים הם עמוד השדרה של מערכת החינוך. עליהם היא מבוססת, ושום דבר, לא שימור ולא שינוי, לא יתחולל בלי דעתם ועשייתם המקצועית. תחשבו עליהם בהיגוי של הכנס הבא. תנו להם במה.