כוחן של מילים: לשכתב את ספר הלימוד

אילו אמרתם לאֶרין מקארתי לפני עשור שהיא תהיה מורה, היא היתה צוחקת. כשסיימה את לימודי התואר הראשון, הדבר האחרון שרצתה לעשות היה ללמד. היא אהבה היסטוריה אבל השתעממה מהשיעורים במדעי החברה. בניסיון למצוא דרך להפיח חיים באירועים נשכחים ובנושאים שעד כה נזנחו, היא החלה לעבוד במוזיאונים. כעבור זמן קצר היא מצאה את עצמה כותבת מדריך חדשני למורים, מדריכה סיורים במוזיאונים ויוזמת פרויקטים אינטראקטיביים עם תלמידים. היא הבינה שההתלהבות שהיא ראתה במהלך הסיורים חסרה בכיתות לימוד רבות והחליטה לעשות משהו בקשר לכך.

בשמונה השנים האחרונות ארין מלמדת תלמידים באזור מילווקי. משימתה היא לגרות בהם את הסקרנות לגבי העבר, אבל גם לדרבן אותם לעדכן את הידע שלהם באשר להווה. ב־2020 היא הוכתרה בתואר "המורה המצטיינת של מדינת ויסקונסין".

יום אחד התלונן תלמיד כיתה ח' שהטקסט שהם התבקשו לקרוא בשיעור היסטוריה אינו מדויק. מבחינתם של מורים, ביקורת כזאת עלולה להיות סיוט. אם השתמשת בספרי לימודי מיושנים זה סימן שאינך בקיאה בחומר, ויהיה מביך מאוד אם התלמידים יבחינו בטעות לפני שתבחיני בה בעצמך.

אבל ארין נתנה לתלמידים את הטקסט הזה לקריאה בכוונה. היא אוספת ספרי היסטוריה ישנים מפני שהיא נהנית לראות איך הסיפורים שאנחנו מספרים משתנים עם הזמן, והחליטה לתת לתלמידיה קטע מספר לימוד משנת 1940. כמה מהם פשוט השלימו עם המידע שבטקסט וקראו אותו כפשוטו. שנים של חינוך לימדו אותם לקבל כמובן מאליו את העובדה שספרי לימוד כותבים את האמת. אחרים היו המומים מהטעויות וההשמטות. התפיסה שהספרים שהם קוראים מלאים בעובדות שאין להכחישן הוטבעה היטב במוחם. הלקח שהפיקו מהשיעור הזה הוביל אותם להתחיל לחשוב כמו מדענים ולהטיל ספק בדברים שהם לומדים: אֵילו אוכלוסיות זכו לכך שסיפורן יסופר, סיפורים של אילו אוכלוסיות הושמטו, ומה התלמידים מחמיצים אם רק נקודת מבט אחת או שתיים מוצגות להם?

כריכת הספר "תחשבו שוב"

לאחר שארין פקחה את עיני התלמידים לעובדה שידע יכול להתפתח עם הזמן, היא פנתה לצעד הבא שבו ביקשה להראות להם שידע מתפתח תמיד. כדי להתחיל ללמד אותם את נושא ההתפשטות מערבה בארצות הברית, היא כתבה ספר לימוד בעצמה שבו תיארה איך נראים חייהם של תלמידי חטיבת ביניים בימינו. כל גיבורי הספר היו נשים ונערות, וכל הטקסט נוסח בלשון נקבה. בשנה הראשונה שלימדה את הטקסט הזה, אחד התלמידים הצביע בשיעור וציין שאין בספר בנים. "אבל יש בן אחד," השיבה ארין. "בנים היו בסביבה. הם פשוט לא עשו שום דבר חשוב." זה היה רגע של תובנה מבחינת התלמיד: הוא הבין פתאום איך מרגישה קבוצה שלמה שהודרה במשך מאות שנים.

מבין המטלות שארין נותנת לתלמידיה חביבה עלי במיוחד המטלה הסופית. כמאמינה מושבעת בלמידת חקר היא שולחת את תלמידיה מכיתות ח' לבצע מחקר משלהם בנושא שבמהלכו הם צופים, בודקים, מראיינים ומפרשים. הלמידה האקטיבית מסתיימת בפרויקט קבוצתי: התלמידים מתבקשים לבחור פרק מספר הלימוד שעוסק בתקופה שמעניינת אותם ובנושא בהיסטוריה שלדעתם הוזנח יתר על המידה. ואז הם כותבים את הפרק מחדש.

קבוצה אחת בחרה את הפרק על זכויות האזרח וטענה שהוא אינו מזכיר את המצעד המקורי לוושינגטון, שבוטל ברגע האחרון בתחילת שנות הארבעים, אף על פי ששימש השראה למצעד ההיסטורי של מרטין לותר קינג כעבור שני עשורים. קבוצות אחרות שִכתבו את הפרק על מלחמת העולם השנייה כך שיכלול את גדודי החיילים ההיספנים והחיילים ממוצא יפני, בני הדור השני, ששירתו בחיל הרגלים של ארצות הברית. "זה רגע שבו נדלקת להם נורה גדולה."

הפרק לקוח מתוך הספר "תחשבו שוב" מאת הפסיכולוג והמרצה אדם גרנט