הורה מעורב או מתערב? לקדם תקשורת בונה בין הורים למורים

לאחד ממפגשי הזום שהעברתי לכיתה שאני מלמדת הצטרף, בהפתעה, אחד ההורים. הנושא שלימדתי כנראה עניין אותו, וכאשר שאלתי את הילדים שאלות הוא ענה במקומם. בהתחלה חשבתי לעצמי "איזה הורה זה, שככה מתערב ונכנס לי לשיעור. באמת 'כל הכבוד' שהוא עונה על שאלות לתלמידים בכיתה ו'...".

אחרי כמה דקות של שיח הבנתי שיש לי פה הזדמנות נהדרת "לפגוש" הורה. איזה כיף להכיר, ולו רק לרגע קט, את אחד ההורים ודרכו להכיר את הילד שלו עוד קצת. זה היה מרתק.

בשנה האחרונה, מצאנו את עצמנו לא פעם חשופים לעיניהם ואף למעורבותם של הורים לילדים שאנו מלמדים וזה הוביל לדיון חשוב על ההבדל בין הורים מעורבים להורים מתערבים.

בעבר, הורים שלחו את ילדיהם לבית הספר והתעדכנו לעיתים רחוקות במתרחש בכיתה. למעט במקרים מיוחדים, ההורים לא באמת ידעו מה עובר על הילדים בבית הספר. מעמד המורה היה ברור - הוא היה הבר-סמכא בענייני החינוך.

אך בשנים האחרונות מצאנו את עצמנו, אנשי החינוך, חשופים יותר מאי פעם. הסגרים והלימודים מהבית הכניסו את ההורים לחלקת האלוהים הקטנה שלנו. לכיתה שלנו. לעבודתנו החינוכית. פתאום הורים יכולים להביע את דעתם על דרכי ההוראה, על השיח עם הילדים, על היבטים פדגוגיים, רגשיים וחברתיים. אז מה עושים עם המעורבות וההתערבות המוגברת הזו? איך אפשר למנף את הקשר המועצם עם ההורים לטובת התלמידים והלמידה?
הדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא לפתח תקשורת דו כיוונית.

חשוב לזכור:

• התלמידים זקוקים לנו - הורים ומורים - כדי להצליח.
• אנחנו באותו הצד, עם אותם אינטרסים (הצלחת הילדים ורווחתם הנפשית כאחד).
• יצירת תקשורת איכותית ומכבדת בינינו משפיעה ישירות על ההרגשה של התלמיד ותחושת השייכות לבית הספר.

נכון שלעיתים יכולים להיווצר מתחים וחילוקי דעות סביב נקודות המבט השונות, אך שיח אמפתי, מקבל ולא שיפוטי יכול לייצר מציאות בונה ואיכותית לכולם. על מנת לייצר שיח אפקטיבי שכזה, חשובה הדרך בה אנחנו מתקשרים עם ההורים. חשוב שההורים ירגישו שהם לא לבד עם ההתמודדויות שלהם ושאנחנו פרטנרים אמיתיים. שהאינטרסים שלהם ושלנו אכן אחידים ומאוחדים ולטובת ילדיהם.

אנחנו אנשי המקצוע, ואנחנו רוצים ליצור אמון של ההורים בנו. שירגישו שאנחנו רואים אותם כשותפים מלאים לכל מה שקשור לילדים שלהם.

שמרו על קשר. יחסי הורים-מורים

איזה סוג תקשורת בין הורים למורים מקדמת צמיחה של הילד בבית הספר?

1. בגובה העיניים – נכון שאנחנו אנשי המקצוע בתחום החינוך, אבל זה לא הופך את ההורים לפחותים מאיתנו. שיח בגובה העיניים יוצר פתיחות ומוכנות לשמוע, ובעיקר להקשיב.
   
   
2. חשוב מאוד להתייחס גם לנקודות האור – הרבה פעמים, בתוך העומס הגדול והאתגרים הרבים, אנחנו שוכחים להגיד מילה טובה. לפעמים מספיקה שליחת הודעה בסוף יום כדי לבנות קשר של אמון. כשהורים רואים שאנחנו בקשר גם בנושאים חיוביים, קל להם יותר לשמוע ולקבל גם את האתגרים והביקורת הבונה.
   
   
3. דיאלוג הרבה יותר מוצלח ממונולוג – נכון שיש לנו הרבה מה להגיד אבל לא פחות חשוב (ואולי יותר) הוא לקיים שיחות ממקום פתוח. להציע להורים לפתוח את השיחה ולשאול מה נשמע. פתיחת דלת זו תאפשר לנו ללמוד ולהכיר עוד יותר את עולמו של הילד. אחרי הכל, הם מכירים אותו יותר זמן.
   
   
4. התייחסות רצינית ומשמעותית לדברי ההורים – ההורים יכולים להעשיר ולשפוך אור על התנהגות הילדים כפי שאנחנו רואים אותה בכיתה. התייחסות כנה ואמיתית לדברים שלהם מייצרת הקשבה ובונה אמון שמביאה שיתופי פעולה. כמו כן, התייחסות מלאה לדבריהם מקלה עלינו להכיל את התמונה כפי שהיא מנקודת מבטם.
   
   
5. לשתף ולספר על מצב הילדים בבית הספר/בכיתה ותמיד להתחיל ממשהו חיובי - אין ילד שאין משהו טוב לספר עליו – התנהגותית, לימודית, חברתית וכו'. התחלה עם נקודה/נקודות טובות מרגיעה ומאפשרת הקשבה פתוחה. הורים ששומעים דבר טוב על הילד שלהם נרגעים ופתוחים יותר לשמוע גם דברים אחרים.
   
   
6. אתגרים וקשיים – לא להציף את ההורים. לבחור מקסימום 3 נקודות מרכזיות ולהציג אותן עם נקודות אור. למשל: "מאוד קשה לו לשבת כל השיעור ברצף אבל סיכמתי איתו שכל פעם שהוא מצליח, אני נותנת לו מדבקת מצטיין"\"לאחרונה היו לה כמה מריבות בהפסקה אבל שוחחנו על הדברים וביומיים האחרונים אני רואה שיפור"\"תחילת השנה הייתה מאתגרת ולא פשוטה אבל שוחחתי איתו ואני בטוחה שנראה עכשיו שיפור. אשמח אם תשוחחו איתו גם בבית ותגייסו אותו להצלחה"\"אני יודעת שקשה לו להיפרד בבוקר, אבל ניראה לי שליווי עד דלת הכניסה לכיתה ופרידה מהירה מקלה עליו"\"לעיתים חסר לה הציוד בקלמר. ממש יקל עליה (ועלי) אם תעזרו לה בערב, עם הכנת המערכת. לעבור גם על הקלמר כדי לחסוך לה תסכולים במהלך היום". וכדומה.
   
   
7. הימנעות משיפוטיות וביקורתיות – כל ילד (והוריו. וגם אנחנו) רוצה להצליח. ההורים והילדים זקוקים לנו. חשוב לתת להם הרגשה שאנחנו לא "מחפשים" אותם אלא שותפים לטובת הצלחת הילדים.
   
   
8. התמקדו במה שניתן לשנות, לשפר ולקדם – אין מה להתעסק במה שלא ניתן לשינוי. זה מתסכל וחסר תועלת. לא נוכל לשנות את מבנה המשפחה, את מצבם הכלכלי, את מקומו של הילד בבית וכו'. אם נתמקד במה שניתן לשינוי, נחסוך אנרגיות (של כל המעורבים) ונראה התקדמות.
   
   
9. תפקידנו לחנך את הילדים ולא את ההורים – בואו נתמקד במנדט שלנו. זה די והותר...
   
   
10. הזמינו את ההורים להיות בקשר – לא לחכות לאסיפת ההורים הבאה. אם יש קשיים או מידע שנראה חשוב, שלא יהססו לפנות. קשיים חברתיים או לימודיים שצפים בבית, עניינים משפחתיים כמו מעבר דירה, גירושין או מחלה (חלילה) או כל דבר אחר שיכול להשפיע על הילד, חשוב מאוד לאופי ההתקשרות שלנו והתאמת הציפיות שלנו. בואו לא נוותר על זה.