התפקיד שגרם לי להתאהב מחדש בהוראה

אפתח בווידוי: אחרי 30 שנה כמורה ורכז מקצוע למדעי המחשב והנדסת תוכנה וסייבר בתיכון, הרגשתי שמיציתי את עצמי בעולם ההוראה. הייתי שחוק, הרגשתי שאין לי אתגר בבית הספר. חדוות היצירה שלי דעכה.

זה היה לפני כמה שנים, נכנסתי לשיחה עם מנהלת בית הספר שלימדתי בו, ושיתפתי אותה בתחושות שלי. אמרתי שבשלב ראשון אני חושב ללמוד לתואר שני כדי להתרענן. המנהלת הציעה לי ללכת ללמוד מדידה והערכה בחינוך. שנינו לא ידענו מה בדיוק זה אומר ומהו תפקיד רכז הערכה, רק ידענו שאני זקוק לאתגר מקצועי חדש.

הלימודים בתואר היו מעניינים, האווירה הייתה טובה והרגשתי שנפתח בפניי עולם שלם של אפשרויות, אבל כשחזרתי לבית הספר והתמניתי רשמית לרכז ההערכה הבית ספרי, המציאות לא הייתה כל כך ורודה. בהתחלה שלחו אותי לצוותי הוראה ולרכזים – ואלה חששו שאני אתמקד בהערכת העבודה שלהם כמורים; ביצעתי כמה תוכניות הערכה לבית הספר, אבל לא היו לזה הדים ותגובות.

כשהצטרפתי לקהילת רכזי ההערכה שהייתה אז בחיתוליה, גיליתי שכולנו נתקלים באותם אתגרים, באותן התנגדויות ובאותם חששות בתוך בית הספר. בינינו, כולנו חוששים משינויים, ובעיקר כשהשינוי נשמע כמו מבחן שחוזר על עצמו.

ואז הגיעה הקורונה

אי שם בסגר הראשון, המנהלת כתבה בקבוצת הוואטסאפ של המורים מובילים שהיא נכנסת לשיעורים בזום ורואה הרבה פעמים תלמידים ומורים כבויים. היא שאלה אם מישהו חווה את הדברים אחרת, ומוכן לשתף קצת במה שהוא עושה.

עניתי שהזום הוא כלי אחד, אבל מה שחשוב באמת זה התהליך שהתלמידים עוברים במהלך השיעור. הזמנתי אותה לצפות בשיעור שלי, לראות תהליך שנקרא הל"ל – הערכה לשם למידה, שבו התלמידים פעילים לאורך כל השיעור באמצעות כלים דיגיטליים (כמו nearpod, quizalize, thinglinq ומשחקים דיגיטליים חינוכיים). התלמידים מבצעים משימות, ואני אוסף עליהם לאורך השיעור המון מידע בלי צורך במבחנים. הם מקבלים הערכה תוך כדי פעילות, זה נקרא תהליך של הערכה מעצבת, ובסיום כל שיעור אני מקבל דוח מפורט עבור כל תלמיד, מאפשר לו ללמוד מהטעויות, לתקן ולהגיש שוב.

בסוף השיעור היא כתבה לי: "אני רוצה שכל בית הספר ידע לעשות את מה שאתה עושה". זה היה השינוי שחיכיתי לו.

"התפקיד של רכז ההערכה החזיר לי את חדוות ההוראה"

לא רוח גבית – טורנדו

בסוף השנה הראשונה של גל הקורונה הראשון, כרכז הערכה העברתי סקר בקרב תלמידים ומורים בבית הספר, ממנו עלו כמה תובנות: אנחנו צריכים לבנות מערכת שעות מדויקת יותר, צריכים להוריד את העומס של המטלות על התלמידים ולבנות מערך השתלמויות למורים בנושאי טכנו-פדגוגיה.

הסקר חידד לכולנו את העובדה שאי אפשר לחזור ללמד כמו לפני הקורונה – הילדים השתנו, המורים השתנו. בפעם הראשונה הגדרנו את היעדים לבית הספר, והחלטנו שהשנה הבאה תהיה בדגש על חלופות הערכה, הערכה מעצבת ופיתוח מיומנויות של לומד עצמאי.

התחלנו מהשתלמויות לכל צוותי המורים על הערכה באמצעות כלים דיגיטליים, דבר שצמצם את הצורך בהרבה בחנים ועבודות והוריד את עומס המטלות הן למורים והן לתלמידים. תהליך ההטמעה לא היה דרך העברת ידע ממני אליהם, אלא בלמידה עצמאית של צוותי ההוראה, בתמיכה שלי, כשהם בעצמם פיתחו את כלי ההערכה המתאימים לתחום שהם מלמדים, או במילים אחרות: קהילות לומדות של מורים.

אם חשבנו שהתוצרים יהיו בסיסיים – הופתענו בענק. הצוותים פיתחו המון חומרים חדשים. כל בית הספר היה בתנועה של עבודה. היה כאן גם שינוי מהותי והבנה כוללת שאפשר להעריך תלמידי תיכון לא רק באמצעות מבחנים ועבודות אלא גם בדרכים חלופיות.

בלימודי הסביבה פיתחו כלי של תחרות צילומים בנושא מפגעים סביבתיים ביישוב; באנגלית התלמידים חקרו את נושא המגדר והציגו אותו באמצעות מצגות אינטראקטיביות; בביולוגיה התלמידים בנו סיור משולב סדנאות ביער שהם, אותו העבירו לקהילה בטו בשבט; במדעי המחשב התלמידים בנו משחקים חינוכיים; באזרחות התלמידים יצאו לסיור וירטואלי בכנסת והגישו נייר עמדה שלהם בנושא ועוד. כל צוות לקח את זה לכיוון שלו, וגם הציג את העבודה לשאר הצוותים כך שהייתה הפריה הדדית והבנה של היתרונות של מגוון שיטות הערכה.

גם מתגובות התלמידים וההורים למהלך עלתה תמונה של סיפוק משיטת ההערכה. התלמידים שיתפו אותנו בחוויית הלמידה החיובית שחוו וביקשו אף שניתן משקל רב יותר לסוג כזה של פעילויות. ההורים העריכו את הגיוון בדרכי ההערכה ואת המקצועיות והיצירתיות של המורים שבאה לידי ביטוי בתהליך.

בית הספר עבר שינוי מקצה לקצה. המפתח לתהליך הזה היה הגיבוי המלא שקיבלתי ממנהלת בית הספר. לא רק רוח גבית מהמנהלת – אלא טורנדו. היא הבינה את הערך והאימפקט שיש לתפקיד של רכז הערכה, ועד היום יש לנו אחת לשבוע פגישת עבודה בנושא הערכה - היא מטילה משימות, אני בא עם רעיונות, ודברים זזים בשטח. כשמדברים היום על הרפורמה בבגרויות המח"ר – אצלנו בבית הספר המורים כבר שם, וכבר נערכו מראש לדרכי הערכה אלטרנטיביות למבחני המתכונת והבגרות.

להרגיש שוב כמו ביום הראשון כמורה

היום אני מבין שכדי לקחת את בית הספר קדימה - כל מנהל צריך רכז הערכה לצידו. לצערי זה עדיין לא המצב וחסרים המון רכזי הערכה, ובנוסף, התפקיד הזה הרבה פעמים ננגס ע"י גורמים שונים בתוך המערכת הבית ספרית כי הוא לעיתים משיק לתפקידים אחרים ולא תמיד מנוצל כראוי. זה תפקיד לא פשוט שדורש יצירתיות, יחסי אנוש טובים והמון גיבוי מלמעלה. ובעיקר הבנה שמדובר בתהליך שהתוצאות שלו הן לא מיידיות – אבל האפשרויות אינסופיות, ושכל רכז מעצב את התפקיד קצת אחרת – בהתאם לתפיסה שלו והצרכים של בית הספר.

להוראה הגעתי מתוך שליחות. ביום הראשון שלי כמורה בתיכון לפני 30 שנה רציתי לא רק להעביר ידע לתלמידים, אלא גם להביא את האישיות שלי, את ההתלהבות שלי מדברים. התפקיד של רכז ההערכה החזיר לי את חדוות ההוראה, את הניצוץ בעיניים ואת הדרייב להשקיע ולחשוב בכל יום מחדש איך אפשר לעשות את הדברים טוב יותר. ממש כמו ביום הראשון שלי כמורה.