ישראל במלחמה
מספרים על הצדיק רבי אריה לוין, שפרופסור ירושלמי ידוע היה שולח אליו חולי נפש והוא היה מרפא אותו. פעם פנה הפרופסור לרבי אריה בשאלה: "איך אתה מרפא אותם? מה אתה עושה להם? גלה לי את הסוד." ענה לו רבי אריה: "אני לא עושה להם שום דבר, אני רק מקשיב להם..."
הקשבה היא תהליך קוגניטיבי ורגשי הכולל חיפוש משמעות והבנה; תהליך של תשומת לב ומודעות, המכוון אותנו לקבלת מידע מגּוון: מילולי, קולי, ויזואלי ומידע על מה שמעבר - רגשות, צרכים, אנרגיות. הקשבה דורשת ריכוז ותשומת לב, כדי שנוכל לשמוע את הדבר שהאחר מביע, בין אם הוא מביע אותו במילים ובין אם בין המלים. באמצעות תשומת לב כזו, אנו מתחילים לחוש את התנועה שבחייו הפנימיים של האחר (פיאז'ה כינה זאת "התגברות על אגוצנטריות").
במאמר זה אעשה שימוש בהשלכה של הפעולה האנושית "הקשבה" על ארגון בית הספר. ברור כי קירות בית הספר וחצרותיו הן לא המקשיבים, אלא הגורמים האנושיים העושים שימוש במתקנים אלו. בראייתי, בית ספר המפתח יכולת "הקשבה" לסביבה ולמציאות בה הוא פועל ומגיב, הוא בית ספר רלוונטי עבור כל הבאים בשעריו. נשאלת השאלה כיצד בית הספר, אשר בפני עצמו הוא נכס המורכב מבניינים חפצים ומרחבים, יכול לפתח יכולת שהיא אנושית?
במאמרים קודמים שלי עסקתי בכך שאנו חיים במציאות המשתנה תכופות, דבר המשפיע על אורח חיינו ועל האופן בו תראה שגרת יומנו בכל תחום אפשרי בעתיד. המציאות המשתנה תכופות מאתגרת כל ארגון בעולם אך על אחת וכמה בתי ספר, אשר ייעודם הוא הכשרת לומדים להשתלבות בחיים במציאות עתידית לא ברורה. "הקשבה" לשם איתור מקדים של השפעות המציאות המשתנה על בית הספר, תאפשר לבית הספר זמן היערכות לניתוח צרכים ולבניית מענים.
הפתרון למציאות המשתנה סביב בית הספר טמון ביכולתו של הארגון להיות קשוב לסביבתו – הלכה למעשה לפתח יכולות איסוף מידע נרחבות ככל הניתן בשלל היבטים ודרכים. בשל העובדה כי כל בית ספר פועל בסביבה שונה, בית ספר לא יכול להסתמך על משרד החינוך בלבד על מנת להישאר רלוונטי. אם כן, נוכל להגדיר "הקשבה" של בית הספר כיכולת הארגון להפנות תשומת לב לסביבתו ולאסוף מידע הרלוונטי עבור כלל הבאים בשעריו. חשוב להדגיש כי יש להפריד בין הקשבה לצרכי אמפתיה לבין הקשבה לצרכי לימוד המציאות המשתנה. כמו כן יש להפריד בין הקשבה לפרט או ל"תופעה" מקומית בבית ספר שאינה משפיעה על מכלול נרחב, לבין הקשבה למציאות ולתהליכים שיש בהם השפעה רחבת היקף על בית הספר.
בית ספר מקשיב הוא בית ספר שקיימות בו מיומנויות של איסוף מידע, כאלה שנותנות מענה לכמה שיותר תחומים המשפיעים על מציאות בית הספר. דוגמאות למיומנויות כאלה אשר צריכות להפוך לשגרת עבודה קבועה בבתי ספר כוללות בין היתר:
יש לשאול את עצמנו האם בית הספר שלנו רלוונטי בשלל תחומים, בהם הוראה, תוכן, תפיסת חניכה, טכנולוגיה תומכת למידה, סביבות למידה – היכן לומדים, שיטות למידה,זמני למידה ועוד.
למי צריך להקשיב? להורים, לתלמידים, למורים, לאנשי הצוות, לטכנולוגיה, למתרחש בסביבה הפיסית של בית הספר, לקהילה, לנתונים הקיימים ברמת הרשות ומשרד החינוך בנוגע לסביבת בית ספר, לדוגמא נתונים דמוגרפיים, נתונים סוציואקונומיים, סקרי שביעות רצון ועוד, למחקרים ולידע חדש בתחומים הנוגעים לעולם בית ספר ועוד.
"הקשבה היא הטובה שבדרכים להבנה", אמר המחזאי פייר בומרשה. ההקשבה מהווה את אחד מאבני היסוד החשובות ביותר ליצירת תקשורת בינאישית אפקטיבית. בניגוד לשמיעה שהיא פעולה פסיבית, ההקשבה היא פעולה אקטיבית הדורשת את מיקוד תשומת הלב והריכוז ומתן פירוש ומשמעות לנשמע.
אחד מהמאפיינים הייחודיים של ארגון בית הספר הוא העובדה שבכל שנה מתחלפת בו חלק מהאוכלוסייה האנושית הבאה בשעריו. בעולם בו המציאות משתנה באופן תכוף, המשמעות היא צורך התעדכנות תמידית על מנת להיות רלוונטי עבור אותה אוכלוסייה. אם נוסיף לכך את הטכנולוגיה המשתנה מידי שנה, נגיע למסקנה כי בית הספר חייב להשתנות ולהתחדש באופן שוטף. הפניית קשב הארגון למשפיעים השונים תוביל להבנה טובה יותר של הפערים ושל הצרכים של בית הספר כדי לשמרו רלוונטי. תהליך ההקשבה יקנה לבית הספר מידע רב שעליו לעבדו לכדי ידע, ובשלב הבא לפתח פתרונות לשימור הרלוונטיות אל מול האתגרים שזוהו.
