בטיקטוק כבר שמעו על Unboxing, עכשיו תורכם לפרק את קופסאות החשיבה

האם שמעתם על תופעת הרשת Unboxing שזכתה ל-2.7 ביליון צפיות בטיקטוק? גל סוחף של תמונות וסרטוני וידאו המתעדים את רגע פתיחתה של קופסה, כולל התייחסות לעיצוב האריזה החיצונית, עטיפת המוצרים, גלויה עם מסר אישי - שהופכים את פתיחת האריזה לאטרקציה.

איך ה-Unboxing קשור אלינו? בשנתיים האחרונות אנו נאלצים לחשוב על פתרונות להתמודד אתגרי העת הזו. למעשה, תבנית חשיבה "בתוך הקופסה" מגבילה אותנו למצוא פתרונות פורצי דרך שבאמת מתאימים. מה היה קורה אילו היינו עושים Unboxing - מפרקים את קופסאות החשיבה, ופועלים מתוך קופסאות שזרות לנו ואולי אף ללא קופסאות? זה יכול להיות מפחיד, מסובך, מתיש ולפעמים עשוי להיראות בלתי אפשרי, אבל יש בזה גם התחדשות, התרגשות ואפילו חגיגיות. כשאנו מגדירים קופסאות חשיבה חדשות, אנחנו כותבים את ההיסטוריה ומשפיעים על החברה, הממשל, הרפואה, המשפט, החינוך, ובעיקר על עתיד ילדינו. הכירו את המושג Reboxing.

ככה זה נראה ברשת. תופעת ה-Unboxing

לצאת מהקופסה - ולפרק אותה!

אם נרצה או לא, אנו עדים בתקופה זו לתופעות של התפרקות סדרים חברתיים ורגשיים ברמה עולמית. קחו את המונח פייק-ניוז, שיצר תשתית תודעתית שאנו חיים במציאות של ריבוי אמיתות. אם בעבר היה ברור יותר איזו אמת קובעת, כיום אנו שואלים הרבה יותר מה באמת נכון ומה לא. אנו מגדירים מחדש נורמות, חוקים וסדרים חברתיים. דוגמא מכמירת לב הממחישה את הבלבול בסדרים הפנימיים בין טוב ורע, חיובי ושלילי, עלתה בשיחה עם מחנכת כיתה א' אשר בשיחה אישית עם תלמידה שיבחה אותה וציינה שהיא "ילדה מאוד חיובית". הילדה פרצה בבכי באמרה: "אני לא רוצה להיות חיובית, אני רוצה להיות שלילית".

ארגונים ומערכות שנועדו בין השאר ליצור ולשמור על הסדר החברתי מאבדים מכוח השפעתם. אנו רואים זאת לגבי שאלת החיסונים, הבידודים, ההליכה לבית ספר כן או לא וכו', כוחו של הפרט מתחזק והוא פועל יותר ויותר מתוך אמונותיו וממה שמרגיש לו נכון. אנו חווים בלבול וכאוטיות ומנסים להחזיר את תחושת השליטה, החיונית ל-Well Being  שלנו ולתפקודנו. אבל גם זה לא תמיד מספיק.

ולמה? כי מצד אחד קופסאות החשיבה של העולם הישן כבר לא מתאימות לעולם החדש, ומצד שני קופסאות החשיבה והפתרונות החדשים שנוצרים עדיין לא מספיק בשלים, מה ששם אותנו בתחושת עמימות גדולה. מכירים את משל הלובסטר? הלובסטר חייב "קופסה" - קונכייה כדי לשרוד, אולם בתהליך הגדילה שלו הקונכייה הופכת לקטנה באופן בלתי נסבל, ועליו לנטוש אותה ולאמץ חדשה. תהליך זה שם אותו בסכנה קיומית ודורש ממנו אומץ רב, מכיוון שכשהוא נטול קונכייה, הוא חשוף ופגיע לחלוטין.

כדי לצלוח את התקופה הזו, אנחנו חייבים לפרק באומץ את קופסאות החשיבה וההתנהגות שהחזקנו בהן (Unboxing), לא לפחד להיות חשופים, להתנסות בפתרונות חדשים ולאפשר לרעיונות ותפיסות זרות לנבוע ולהבשיל (Reboxing).

לפרק באומץ את קופסאות החשיבה

המושג Reboxing, אותו טבענו לראשונה בכנס מנהלי מערכת החינוך בעיר רחובות, מתייחס לבנייה מחדש. הנה שש קופסאות חשיבה והתנהגויות בדרך להשגת קונכייה חדשה:

1. להתחבר למרכז (Center) של עצמי: בחרנו להיות אנשי חינוך מתוך האג'נדה החינוכית שלנו והרצון לתיקון עולם. האמיתות שאנו מאמינים בהן נובעות מתוך הפילוסופיה והאידיאולוגיה החינוכית שלנו, הערכים הערכיים שהם ה-N.A שלנו, מעין קוד ערכי של אמות המוסר האישיים, הם המצפן שיאפשר לנו לקבל החלטות במצבים של בלבול ואי-בהירות. במצב של ריבוי אמיתות תשאלו את עצמכם איך תחיו עם ההחלטה שתקבלו? מה תגידו לעצמכם או על עצמכם כשתסתכלו במראה?
   
   
2. לחשוב קודם כל על האנשים: כולנו מכירים את הביטוי "הילד במרכז" או "המורה במרכז" - גם הקופסה הזו מתפרקת. הקופסה החדשה אומרת "קודם האנשים" (First the people), כלומר בואו נראה קודם כל את התלמיד, את המורה, את ההורה, את האדם שלפנינו, ונקבל החלטה מתוך כך. עזבו הכל, קודם כל האנשים. ככל שיתאפשר, נקבל החלטה ביחס למה שהכי נכון, לתפיסתנו, עבור האדם שמולנו.

ומכיוון שגם אנחנו רואות קודם כל אתכם, את הסעיף הבא אנחנו מקדישות לכם.

3. לקחת זמן להפוגה, לעצור, להאט: זמן שמוקדש לנשימה, להתבוננות, לא לשכוח את עצמי ולא לשכוח את עצמנו. מי מאיתנו שהוא בעל תפקיד, חשוב מאוד לייצר את ההפוגות ולהגדיר אותן כזמן-שלי-זמן-שלנו, זה התפקיד שלנו כמחזיקי הצוותים החינוכיים. לדוגמה, באחד מבתי הספר המנהלת יחד עם הצוות הניהולי החליטו להגדיר שעתיים ביום בין השעות 16:00-18:00 כשעות שבהן כל הצוות החינוכי אינו נמצא כלל בתקשורת בענייני עבודה. דוגמה זו היא החלטה ניהולית אמיצה שמייצרת סדירות חשובה גם עבור הקהילה. במושג Us-time, חשוב לא לוותר על רגעי הפוגה משותפים, מפגשי צוות, חגיגות משותפות וכל דבר שמחזק את הביחד ומאוורר.
   
   
4. להיות אותנטיים: מאמינים שאנשי חינוך צריכים להיות ממלכתיים, פורמליים, אסופים ומוחזקים? הקופסא הזו מתפרקת ומתחלפת בקופסה חדשה - האותנטיות. כנות, נאמנות לאמונות ולרגשות האישיים שלנו ככל הניתן, היא קופסת החשיבה וההתנהגות שמחברת, רותמת ומגייסת עבור מנהיגים ודמויות סמכות. אל תחששו לחשוף רגעים של קושי, לומר אני לא יודע הכל, לייצר מרחב שיח שנותן מקום ומקבל דיאלוג של ריבוי אמיתות, להיות אומנים בלהקשיב, להוביל פדגוגיה של הקשבה ולקבל החלטה שמשקפת את המרכז (Center) שלכם ורואה קודם את האדם.
   
   
5. להפגין חמלה עצמית וחמלה ארגונית: כחלק מתהליך ה-Reboxing אנחנו מבינים גם את מגבלות הקופסה, ומקבלים את המגבלות שלנו, של הארגון, של המציאות בכלל. חמלה עצמית וארגונית דרושה כדי לחיות בשלום עם ההבנה שיש דברים שנצליח להכניס לקופסה ויש דברים שנבחר או ניאלץ להשאיר בחוץ ולא להתעסק בהם בשלב זה, כדי למנוע מעצמנו עבודה בלתי אפשרית או ניסיונות לשלוט על הבלתי נשלט. לדוגמה, ויתור על אירועים בית ספרים קהילתיים. לכל בית ספר קיימות החגיגות הקבועות שהן מקור לגאווה בית ספרית וחיבור לקהילה. ההחלטה לבטל אירועים מסוימים כרוכה בחמלה עצמית והבנה שלא כל הנורמות וההרגלים מהעולם הישן יכולים להתקיים במציאות החדשה, אפשר ואף רצוי לחשוב על פתרונות יצירתיים אחרים למענה לצורך בחיזוק תחושת השייכות.
   
   
6. לשים קופסאות - ליצור סדרים: הגדירו ריטואל אחד, סדר אחד קטן שיהיה חלק משגרת היום-יום של בית הספר, של השיעור, כזה שלא תוכלו לוותר עליו גם כאשר הכאוס יתגבר. כך שגם אם לא ברור לנו איך יראה מחר, אנחנו יודעים שנקבל הודעה על הבוקר - זה הסדר החדש שלנו.

אל תחששו לעשות Unboxing - לפרק קופסאות של חשיבה והתנהגויות ו-Reboxing - להגדיר חדשות. תעזו, תפרצו את הגבולות, תהיו אלו שמאפשרים לרעיונות ולפתרונות שצומחים בתקופת הכאוס לנבוע ולהבשיל, תכתבו ותיצרו את ההיסטוריה.

אז מה ה-Unboxing שלכם ומה ה-Reboxing שלכם?

המאמר נכתב בשיתוף עם לבנת איטלי, פסיכולוגית חינוכית בשפ"ח רחובות