מהפריפריה להרווארד: כיצד הצליחו סטודנטים ישראלים לשבור את תקרת הזכוכית?

מיומנויות חברתיות רגשיות הן הדבר החם ביותר בשדה החינוכי בשנתיים האחרונות. השליטה בהן מהווה מרכיב מרכזי בהצלחה בחיים, וההכרה הזו התחדדה בזמן מגפת הקורונה. אי ודאות, חרדות ובידוד חברתי הם רק חלק ממאפייני התקופה שעמם עלה צורך להתמודד באופן יום יומי. למדנו היטב כמה אנו נדרשים לשהות בעמימות, לווסת את החששות, לפענח סיטואציות חברתיות חדשות, להבין את עצמנו ולדעת לשיים את הרגשות שלנו. הרשימה עוד ארוכה.

עוד טרם תקופת הקורונה הארגון העולמי קבע כי ישנן עשר מיומנויות קריטיות להצלחה לטווח הארוך, שמונה מתוכן הן מיומנויות חברתיות רגשיות. לאור זאת, אם אנחנו כאנשי ונשות חינוך שואפים להכין את תלמידנו לקראת אתגרי החיים, אך מתבקש שנשקיע בפיתוח מיומנויות אלה, ניצור זירות לאימון וצמיחה בהן.

חשוב לזכור שהכותרת "מיומנויות חברתיות רגשיות" מתייחסת למכלול של מרכיבים, שלכל אחד מהם ישנן תתי מיומנויות, למשל: מודעות חברתית, מודעות עצמית, ניהול מערכות יחסים, ניהול עצמי וקבלת החלטות מושכלת. השליטה במיומנויות משתנה מתלמיד לתלמיד ומושפעת מהבדלים סוציואקונומיים. בהכללה, תלמידים מהמרכז נמצאו בעלי מיומנויות רגשיות חברתיות שונות מתלמידים בפריפריה.

לנצח את הסטטיסטיקה

מה בין המיומנויות הרגשיות החברתיות לבין מוביליות חברתית? איך מצב סוציואקונומי מתקשר למיומנויות, וכיצד ניתן בעזרת עבודה על מיומנויות חברתיות רגשיות ליצור חברה הוגנת יותר, המאפשרת לכלל תלמידיה הזדמנויות רבות ככל הניתן להצליח? במסגרת הדוקטורט שלי בבוסטון חקרתי פוסט דוקטורנטים שהם דור ראשון להשכלה גבוהה מהפריפריה הסוציואקונומית בישראל. אלה שהתקבלו למוסדות להשכלה גבוהה הנחשבים והנחשקים ביותר בעולם, האוניברסיטאות הרווארד ו-MIT. התעניינתי בשאלות גדולות - מה גרם להם להצטיין באקדמיה כנגד כל הסיכויים? איך הם הצליחו לשבור את הסטטיסטיקה העגומה? מה גרם להם לנוע בסולם החברתי?

הדרך לנוע בסולם החברתי עוברת במיומנויות חברתיות רגשיות

להפתעתי, קיבלתי תשובות בלתי צפויות. הפוסט דוקטורנטים הנבונים לימדו אותי שמה שלדעתם גרם להם להצלחה הוא לא שיעורים פרטיים או מורים מעולים, אלא מיומנויות שרכשו במהלך חייהם. הם טענו שעל מנת לשבור את תקרת הזכוכית בפריפריה יש צורך בכמה מיומנויות חברתיות רגשיות קריטיות הייחודיות למעמד הסוציואקונומי שלהם, ואלו הן:

• מודעות עצמית ורפלקטיביות: הפוסט דוקטורנטים הסבירו כי מודעות לפערים הקיימים ביניהם ומציאת דרכים לצמצומם היא מיומנות שבלעדיה אי אפשר לצמוח. ההכרה שקיים פער בינם לבין סטודנטים ממעמד גבוה, הבא לידי ביטוי למשל ביכולת האוריינית, בעמידה מול קהל, ביכולת ההמשגה, בדיבור שוטף ותקין - היא קריטית. התעלמות מהפער לא תוביל להצלחה. רק מודעות עצמית שמכירה בפער ויודעת לצמוח ממנו על ידי בניית תכנית עבודה עם יעדים היא שגרמה להם להגיע עד לאמריקה.
  
  
• ויסות עצמי על ידי מיקוד שליטה פנימי - לקיחת אחריות: לטענתם, חייבים לטפח את ההבנה כי אין הדבר תלוי אלא בהם. אין מקום לקורבנות או להאשמה חיצונית; אין מקום לאלימות או לצעקות בלתי נשלטות; אין תירוצים על כך שקשה בפריפריה ואין מחשבה שלילית על כך שגורלם לא שפר עליהם בגלל שנולדו בעיירת פיתוח.
  
  
• יכולת התמדה מול קשיים ועבודה קשה: הם מספרים כי הוריהם הינם קשי יום, עובדים קשה מהבוקר עד הלילה. הם למדו מהם על התמדה; הם למדו שקשה יש רק בלחם; ההורים עודדו אותם ללמוד קשה על מנת להגיע להישגים; הם מבינים שמצוינות מגיעה רק לאחר עבודה קשה וארוכה מלווה בעליות וירידות. תובנה כזו מייצרת חוסן מנטלי. חוסן מנטלי הוא אחד מהמרכיבים החשובים בניהול עצמי.
  
  
• אופטימיות: ראיית הטוב והאמונה כי אם הם יעבדו קשה בהכרח יצליחו. כולם אנשים מאד אופטימיים שרואים את חצי הכוס המלאה ומאושרים ממנה. הם אוהבים את הפריפריה וחושבים שהיא מקום נהדר לגדול בו; הם אנשים שמחים שמסרבים להיכנע למסכנות ולשליליות. שמחת חיים היא מרכיב חיוני בהצלחה. ובמציאות משתנה ולא יציבה כמו זו שאנו חיים בה - שמחה חשובה כפליים.
  
  
• בחירת חברים ובני\בנות זוג: מיומנות שמתקשרת למודעות החברתית ולקבלת החלטות מושכלת. לטענתם, בחירת חברים מתוך שיקול דעת ועל פי מאפייניהם האישיותיים היא מהותית בדרך להצלחה. היכולת להבין אלו חברים יתמכו בהשקעה שלי בלימודים ואלו יזלזלו ויצחקו; אילו חברים יהיו גאים ויעודדו את הלמידה וההתמדה ואילו חברים ינסו לגרור אותי למסיבה או למשחק; אילו בני זוג יהיו מוכנים ללכת איי לאורך המסע ולתמוך בי ואילו לא יהיו אמיצים דיים.
  
  

איך מפתחים את הללו בקרב תלמידים?

1. רפלקציה קבועה - "השריר הרפלקטיבי" מתחזק ככל שמאמנים אותו. רפלקציה לאחר כל אירוע הערכה - בתחילת שבוע, בסוף שבוע, בתחילת יום ו\או בסוף יום, יכולה לשפר את המודעות העצמית ואת ההכרה העצמית של התלמידים בתחומי החוזק והאתגר שלהם, ואת ההבנה מה צריך לעשות על מנת לשפרם.

2. הענקת תפקיד עם אחריות - על מנת לטפח מיקוד שליטה פנימי צריך לתת הזדמנות ללקיחת אחריות. כאשר ילד או ילדה מרגישים שיש להם אחריות ממשית ושסומכים עליהם, הם לא ירצו לאכזב וייקחו את האחריות בשתי ידיים. ילדים ממעמד נמוך לא רגילים שנותנים להם תקציב, אחריות להובלה או מעורבות בקבלת החלטות. ברגע שבית ספר מאפשר זאת, הוא חושף אותם למיומנויות שהם לא מורגלים בהן ופותח בפניהם שער למוביליות חברתית.

3. משימות תהליכיות מדורגות המחייבות התמדה - מאפשרים למידה מבוססת חקר או למידה אחרת הדורשת שלבים ומתבססת על טיוטות המקבלות משוב. התלמידים משתפרים וכותבים עוד טיוטה ועוד אחת, ועל אף שהנטייה היא להתייאש ולזרוק הכל, אנשי ונשות החינוך נמצאים איתם ומחזקים אותם להמשיך ולנסות עוד על אף הקושי. ההצלחה עוברת בדרך חתחתים.

4. פסיכולוגיה חיובית - עובדים עם פרקטיקות מהפסיכולוגיה החיובית הרואה את הטוב ומודה על הקיים ושואפת לתמונת עתיד חיובית. עבודה מתמדת עם כלים אלה משנה תפיסות ועמדות וגורמת לאימוץ פרספקטיבה חיובית.

5. הערכה רב ממדית - העריכו את המיומנויות הללו, שקפו לתלמידים על אלו מיומנויות אנחנו עובדים, מהם השלבים בהתפתחות בכל מיומנות, והציבו יעדים לכל מיומנות - כל תלמיד ותלמידה בקצב המתאים לו או לה. צרו נקודות זמן בהן אתם מעריכים את ההתקדמות ונותנים כלים כיצד לעבור משלב התפתחות במיומנויות לשלב הבא.

הקפדה סדירה ועקבית על הנקודות הללו, והקצאת מקום וזמן קבוע עבורן, תחזק את המיומנויות החברתיות הרגשיות ותיצור את השינוי המיוחל.