לחלום בגדול
בתיכון הייתי קצת אבוד, לא מצאתי את מקומי מבחינה לימודית וחברתית. עד שיום אחד דני, המורה שלי לשל"ח, שינה הכל.
אני זוכר היטב את היום בו דני ניגש אלי ואמר: "אתה יודע, כשהייתי בגילך לא ממש הסתדרתי בבית ספר, הברזתי משיעורים, הייתי הרבה בים והזמינו את ההורים שלי לשיחות בלי סוף. אני רוצה לחסוך לך את החלק האחרון, לכן בכל פעם שאתה מרגיש שלא בא לך להיכנס לשיעור, תישאר בחוץ. אם מורה כלשהו ישאל אותך מדוע אתה בחוץ, תגיד שיש לך אישור ממני, גם אם לא ידעת אותי מראש אני אגבה אותך".
לא ניצלתי את הזכות להיעדר משיעורים ברשות אפילו פעם אחת, אבל עצם האפשרות חיממה את ליבי ואני זוכר אותה כעת, 35 שנה אחר כך. דני שיתף אותי בקשיים שהיו לו, הרגשתי שגם הוא, כמוני, היה תלמיד וכך נוצר בינינו מכנה משותף שבעזרתו הצלחתי לשנות את הגישה שלי ללימודים, למורים ובכלל לבית הספר.
מורים היא האוכלוסייה המשתלמת ביותר בעולם. באיזה מקצוע נוסף מחויבים העובדים לעבור הכשרה מקצועית בהיקף של עשרות שעות כל שנה בחייהם המקצועיים, גם כאשר יש להם שנות ותק רבות? הפיתוח המקצועי הוא הזדמנות לחגיגה משותפת של למידה. הוא ההזדמנות שלנו, המורים, לשתף את התלמידים שלנו בכך שגם אנחנו תלמידים - מצליחים, מתמודדים, כותבים עבודות, רוכשים מיומנויות ואפילו מתקשים בדיוק כמותם. הנה כמה רעיונות כיצד לעשות זאת:
לא פעם, כשאנו נותנים לתלמידים שלנו משימות לימודיות הן מסתיימות בהצגת התוצרים בפני הכיתה. בדיוק באותו אופן גם אנחנו יכולים לשתף את התלמידים שלנו בדברים שלמדנו במהלך הפיתוח המקצועי שאנחנו עוברים. אפשר להקדיש זמן באחד ממפגשי ההשתלמות לכתיבת תקציר עבור התלמידים, שיציג את התובנות המרכזיות שלמדנו. זו דרך מצוינת לסכם את עיקרי החומר במפגש הפיתוח המקצועי וגם לבצע התאמה שלו לגילים שאנו מלמדים, אפילו לכיתה א'.
את השיתוף כדאי לעשות ביחד, למשל בשיעור הראשון ביום העוקב את מפגש הפיתוח המקצועי כל המורים פותחים את השיעור עם סקירת התקציר. כך יש בבית הספר חגיגה של למידת המורים, והתלמידים מבינים שהמורים לומדים כיצד להיות מורים טובים יותר עבורם.
אנחנו יכולים לשתף בחידה שפגשנו במפגש הפיתוח המקצועי, בסרטון או בפעילות שביצענו. חשוב לא רק לבצע את הפעילות או להראות את הסרטון - אלא לציין שמדובר במשהו שלמדנו כחלק מתהליך הפיתוח המקצועי שלנו, למשל: "את החידה הזו הראה המורה שלי מהקורס שכל המורים עוברים ביום שני בצהריים". ככל שנרבה בשיתוף, כך התלמידים ירגישו יותר שותפים ויותר קרובים. אולי הם אפילו יציעו לנו רעיונות מה כדאי לנו ללמוד.
קירות בית הספר מלאים ביצירות של התלמידים - ציורים, פרויקטים מדעיים, צילומים, תמונות מהטיול השנתי ועוד. גם אנחנו המורים לומדים, ומכאן שיש לנו גם תוצרי למידה בהם ניתן לקשט את קירות בית הספר.
בכל פיתוח מקצועי ניתן בקלות לקחת את אחת ממשימות הלמידה בקורס ולהפיק ממנה פלקט, תמונה או כל דבר אחר שמייצג לפחות חלק ממה שלמדנו. את היצירות נתלה על קירות בית הספר בדיוק כמו יצירות התלמידים.
כמעט בכל בית ספר יש תחרויות בין התלמידים: אליפות בית הספר בכדורגל, בפינג-פונג, באיסוף בקבוקים למחזור ועוד. ברוב המקרים אנחנו לא חלק מהתחרויות למעט בתור מנחים או שופטים.
למה שאנחנו לא נהיה "כיתה" ונתחרה גם? אנו יכולים להשתתף באליפות בית הספר בכדורגל, כקבוצת המורים או כל מורה עם הכיתה שלה (אפשר לסכם שהמורים הם השוערים). אנחנו יכולים להשתתף באליפות הפינג-פונג הבית ספרית. מניסיון, יש לא מעט תלמידי כיתה ה' שיכולים לנצח את מרבית המורים.
כמובן שהניצחון איננו העיקר, ההשתתפות של המורים בפעילות היא המהות, גם אנו המורים תלמידים, גם אנו מתחרים, גם אנו מנצחים/מפסידים, ובעיקר - אנו עמיתים.
אחרי שלומדים בכיתה נושא כלשהו, יש בחינה. זה כמעט מובן מאליו. גם כשאנחנו היינו תלמידים, נאלצנו להיבחן כדי לוודא שהפנמנו את החומר הנלמד. עם זאת, בשנים האחרונות גוברת הדרישה להערכה חלופית: לא עוד מבחן רגיל שייערך באופן אוטומטי, אלא הערכת איכות הלמידה של התלמידים בדרך אחרת.
אבל מה אם במקום שהתלמידים יידרשו לכתוב בבחינה את התשובות לשאלות, הם יידרשו לשאול את השאלות? כשבוע או שבועיים לפני סיום הלמידה של נושא כלשהו, נודיע לתלמידים על המועד שבו ייערך שיעור הסיכום שייקרא: "בחן את המורה". לקראת השיעור כל תלמיד יתבקש לנסח שלוש שאלות על חומר הלימוד, רצוי שיהיו שאלות משמעותיות מתוך חומר הלימוד, שאלות מעוררות מחשבה שנדרש מאמץ כדי לענות עליהן. לאחר שינסח את השאלות, על התלמיד גם לענות עליהן בצורה מלאה ממש כמו שהיה צריך להשיב במבחן. במהלך שיעור הסיכום התלמידים ישאלו אותנו את השאלות ונקפיד ליצור אווירה שונה של התרגשות וסקרנות.
סביר להניח שהתלמידים ישמחו לגלות שהמורה לא מצליחה לענות על שאלה מסוימת, או עונה באופן חלקי בלבד, אולם לא ניתן לזה להרתיע אותנו. זו הזדמנות מצוינת להראות לתלמידים שגם אנחנו המורים לא יודעים הכול. בנוסף לכך, אפשר לענות בכוונה באופן חלקי רק כדי לאפשר לתלמידים לתקן ולהוסיף. אפשר גם לטעות בכוונה כדי לעורר עניין ולהראות את החשיבות של למידה מטעויות. מובן שאפשר גם לענות תשובה מלאה ומנוסחת היטב, כדי להדגים לתלמידים את המבנה והתוכן של תשובה נכונה.
בכל שנה מעלים בבית הספר טקסים ומופעים רבים - לחגים, לימי זיכרון ולימי שמחה. גם כאן אנו יכולים לקחת חלק. למשל, נבחר טקס אחד שאותו מכינים המורים, וכל שנה זה יהיה "הטקס של המורים". נכתוב או נבחר את הקטעים לקריאה, נשיר ונרקוד. נכון, זה יכול להיות קצת מביך, אבל יש גם תלמידים שנמצאים באותו מקום. הנה ההזדמנות להדגים התגברות, לשתף בקושי, לעשות ולא רק לדבר.
כמה פעמים הודעתם לתלמידים שהטיול השנתי השנה יהיה למערות בית גוברין או שאנחנו יוצאים ליום למידה באולמות האבירים בעכו? כמעט כל האירועים, הטיולים, ההצגות והפעילויות נבחרות על ידי צוות ניהול מצומצם בבית הספר. מדוע זה כך? האם לא ניתן להכין רשימה של מקומות לטיולים, ימי שדאות ופעילויות העשרה ולבצע תהליך בחירה משותף עם התלמידים?
זה אכן דורש יותר עבודה, אך ברור שכאשר התלמידים ישתתפו בבחירה הם ירגישו מחויבות גדולה יותר להשתתף בפעילות או בטיול, ירגישו שותפים, מוערכים, שרואים אותם ושומעים אותם.
את מפגשי הפיתוח המקצועי שאנו עוברים מעבירים מורי מורים מוסמכים, אך למעשה, כל אחד מאיתנו יכול ללמד את עמיתיו. למעשה, יש גם תלמידים רבים שיש לנו מה ללמוד מהם.
הרעיון כאן הוא לקיים תחרות ל"מורה המורים הצעיר", תלמיד שיבחר להעביר חלק באחד ממפגשי הפיתוח המקצועי. לשם כך יוקם צוות של מורים או מורים ותלמידים שאליו יגיש כל תלמיד שרוצה להיות "מורה המורים הצעיר" תקציר של הנושא עליו הוא מבקש לדבר. הצוות יבחר את "מורה המורים הצעיר" והוא יעביר את המפגש הלכה למעשה. כל ילד זקוק למבוגר אחד שיאמין בו, אבל גם כל מורה זקוק לתלמיד אחד שיאמין בו...
אפשרות נוספת היא לבחור כמה תלמידים ולקיים מפגש משותף של המורים עם הקבוצה הנבחרת כחלק מהפיתוח המקצועי של המורים. הדיון יעסוק בנושא שרלוונטי גם לתלמידים וגם למורים, למידה משותפת ממש.
בכיתות רבות יש פינה בה מציג כל תלמיד את יצירותיו, ומדי שבוע התכנים מתחלפים באלו של התלמיד הבא. יש כיתות עם פינת פירגונים, בה התלמידים מפרגנים זה לזה על מחוות או עזרות שקיבלו.
מה דעתכם על פינה בה המורה יציין מה הוא למד מתלמידה או קבוצת תלמידים? התוכן יכול להתחלף בתדירות שמתאימה למורה. כך התלמידים מקבלים הכרה מהמורה, לומדים כיצד לפרגן ולראות את הטוב באחרים, והמורה ילמד הרבה דברים חדשים.
---
ככל שנחגוג יותר את הלמידה שלנו ונשתף בה את תלמידינו, כך נהווה השראה גדולה יותר לתלמידינו, נדגים להם כיצד להתמודד, להתעצם, להתגבר ולהתפתח, ולמעשה נשיג את כל אלו גם עבור עצמנו; ככל שנציג יותר את האדם שאנחנו, מעבר למורה שהוא מקצוענו, כך התלמידים ייפתחו אלינו יותר, ישתפו אותנו בהתלבטויות, בכאבים ובשמחות, ויתנו לנו את הזכות להיות דמות משמעותית בעיצוב התבגרותם.
ושוב, תודה למורה דני, שהראה לי שגם הוא תלמיד לתמיד.
