הסוד הפולני: מסע אל רפורמת החינוך שהצליחה

קתרינה

"כשהייתי מורה למתמטיקה, הרגשתי שאני לא מצליחה להגיע לתלמידים", כך אמרה לנו קתרינה האל. "הם היו בכיתה ח' והעמסתי עליהם מושגים מופשטים ותרגילים אינסופיים, זו הייתה הציפייה של תכנית הלימודים". בכנות מפתיעה היא הודתה: "האמת היא שהם התייאשו ממני מהר. התלמידים המצטיינים השתעממו מהחזרות המתישות והמתקשים לא הבינו כלום והרימו ידיים".

קתרינה האל הייתה שרת החינוך של פולין ומי שהובילה את רפורמת צמצום הפערים והמצוינות שהציבה את מערכת החינוך הפולנית בפסגת הדרוג העולמי, בין השאר במחקר פיז"ה הבינלאומי. את סוד ההצלחה היא הסבירה: "כבר ב-1999 הבנו שעלינו להתאים את ההוראה לגיל של התלמידים. לכן יצרנו שלב לימודי חדש שנקרא 'ג'ימנזיום', מה שאתם קוראים חטיבת הביניים".

כאשר האל התמנתה לשרת החינוך היא הכניסה למסגרת של חטיבות הביניים תוכן חדש וגישות הוראה חדשניות. "עד הרפורמה, גיל חטיבת הביניים הוזנח לשוליים של שלבים אחרים. כעת התאמנו לכל שלב את התוכן ואת שיטות ההוראה המתאימים לו. הגדרנו שבשלב היסודי לומדים את יסודות הידע, בג'ימנזיום רוכשים מיומנויות יישום וחשיבה ובתיכון מתמחים ומעמיקים".

לא באנו להעתיק, באנו ללמוד. צפו ברגעים נבחרים מביקור המשלחת

האל אמרה את הדברים הללו למשלחת ישראלית לפולין בה השתתפתי בשבוע שעבר. לצד נשות ואנשי הוראה, מחקר, תקשורת ופילנתרופיה, נסענו כדי להבין מקרוב איך הם עשו את זה, ומה זה בדיוק ה"זה" הזה. רצינו לפגוש את הרפורמה הפולנית מכל זווית ובכל רמה. צפינו בשיעורים, ביקרנו באוניברסיטה, היינו בעירייה, דיברנו עם מורים, מנהלים, מדריכים, חוקרים ומקבלי החלטות.

התמונה שנגלתה לנגד עינינו הייתה של מנהיגות חינוכית אמיצה שהחליטה לעשות מעשה. היא הגדירה מה חשוב לה, ניתחה את המצב לעומקו ופעלה בנחישות לשפרו. זו תמונה שיש בה כיוון והזדמנות, אבל לאוזן החינוכית הישראלית היא מציבה גם לא מעט אתגרים. מול חלק מהצעדים שהם נקטו אמרנו, "אוי, הלוואי עלינו", ומול אחרים זזנו בכיסא בחוסר נוחות משווע.

דומיניקה

ב-waze כתבנו "בית ספר 221". בתי הספר בפולין נקראים על-שם אישיות ממלכתית, כמו בישראל, אבל כולם מזהים אותם לפי מספר. ניצלנו את זמן הנסיעה כדי לדפדף ביחד בתכנית הלימודים במתמטיקה. "הם מלמדים בכיתה ח' נושאים שאנחנו מלמדים בכיתה ט'", אמרה בפליאה חברת המשלחת פרופ' רוזה לייקין. והיא יודעת, כמי ששימשה בארץ כיו"רית ועדת מקצוע המתמטיקה.

"יש נושאים שהם מלמדים ואנחנו לא מלמדים בכלל, או ממש מעט", הוסיפה בתמיהה. יצא המקרה ונושא כזה פגשנו בשיעור שאליו הגענו. נכנסנו לאולם גדול שנראה כמו כיתה כפולה, או אולי אולם התעמלות. בצד אחד של הכיתה נפרס מזרון כחול גדול ומולו מסך, ובצד השני חמישה שולחנות עבודה ועליהם מחכות מסודרות משימות להמשך השיעור.

נחלקים לתחנות ומתיישבים על מזרונים. שיעור מתמטיקה בפולין, מתוך ביקור המשלחת

השיעור התנהל באנגלית ונושאו הוא שטחים ונפחים, נושא מרכזי בפיז"ה, שבישראל כמעט לא נלמד. בשלב ראשון, המורה דומיניקה פתחה את ה-kahoot עם סדרה של שאלות חזרה. התלמידים על המזרון עם סמרטפונים השיבו למקבץ השאלות. דומיניקה הסבירה שהמטרה היא לוודא שכולם יודעים וזוכרים את השפה המתמטית שיצטרכו כדי להתמודד עם המשימות היישומיות שבדרך.

בשלב שני, הכיתה התחלקה לקבוצות שעוברות בין תחנות. על כל שולחן המתינה משימה מעשית, למשל, לחשב את שטחן ונפחן של 6 קוביות מזל. המשותף לכל המשימות הוא שיש להן יותר מפתרון אחד נכון. אחרי שכל הקבוצות סיימו, הכיתה חזרה למזרון ותלמידות ותלמידים ניגשו בתורם אל הלוח, כתבו נוסחאות והסבירו בעל פה באנגלית את הפתרון שאליו הגיעו.

בשיחה אחר כך עם המנהלת, היא סיפרה שבבית הספר מלמדים באנגלית חלק משיעורי המתמטיקה והמדעים. בנוסף יש להם פרויקט מיוחד שכותרתו "המתמטיקה של החיים", ומדי שבוע הם עושים פרויקטים משותפים על מתמטיקה בספורט, בבישול, בעבודה, בטבע ובאומנות. היא סיפרה לנו שהחזון החינוכי שלה נשען על מורשתו של יאנוש קורצ'ק.

אגנשקה

"כאשר הוקמו חטיבות הביניים, הרבה מורים מעולים ראו בהן הזדמנות גדולה לממש את החלומות המקצועיים שלהם", אמרה לנו המורה המובילה, אגנשקה סולובקה. "עצם הקמת חטיבות הביניים נתנה תנופה גדולה לחינוך בפולין. נוצרה תנועה של התחדשות ושינוי, ומכיוון שלמורים ניתנה אוטונומיה מקצועית להחליט איך ללמד, ההתלהבות בשטח הייתה גדולה".

אגנשקה סיפרה על מה שהתרחש בחטיבות הביניים באותם ימים, "כמורים אנחנו יודעים שבגיל הג'ימנזיום הילדים בונים יכולות, הם שואלים שאלות, מגלים במה הם טובים, מה הם רוצים בחיים, במה כדאי להם להשקיע ותוך כדי הם מגבשים את הזהות שלהם. הבנו היטב שלשם כך התלמידים שלנו צריכים גם מיומנויות ולא רק ידע".

"לכן, מחקר פיז"ה הוא אינדיקטור מאוד חשוב עבורנו", היא הסבירה, "משום שהוא בודק את המיומנויות הללו. מנתוני פיז"ה למדנו שנקודת הפתיחה שלנו לא טובה. במתמטיקה, רבע מהתלמידים שלנו לא הגיעו לרף הבסיסי ופחות מעשרה אחוזים הצליחו להצטיין. אני הייתי חלק מהצוות הלאומי של חוקרים ומורים שניתח עבור משרד החינוך את הפער בין המצוי לרצוי".

אגנשקה סולובקה מציגה את התקדמות התלמידים במבחני פיז"ה

התלהבנו מתהליך כזה שבו מנתחים את הפערים הללו, אז שאלנו את אגנשקה והיא השיבה, "ראינו שהתלמידים שלנו מצליחים לחשב די בקלות, אבל לא מבינים מה התוצאה אומרת", היא הסבירה. "הם יודעים לפתור משוואות, אבל לא מצליחים להתמודד עם בעיות מורכבות מהעולם האמיתי שדורשות ליישם כלים, מיומנויות וידע מתמטי".

על הצעדים שפולין נקטה בעקבות הניתוח אגנשקה אמרה: "חיפשנו משימות חדשות שיעוררו את התלמידים לפתור בעיות מציאותיות באמצעות כלים מתמטיים, ושיעודדו אותם להסביר את הטיעונים שלהם". בגאווה גדולה היא הציגה את ההישגים: "הגענו לעשירייה הראשונה בפיז"ה. באירופה רק אסטוניה לפנינו, שיעור המתקשים שלנו ירד בחצי ושיעור המצטיינים עלה בחצי. כולם התקדמו".

זביצ'ק

"גדלתי בבית פשוט, אבא נגר ואמא קלדנית. בדרך הטבע שלחו אותי לבית ספר מקצועי וחשבתי על עצמי שאני תלמיד די בינוני. רק במקרה, כי תלמיד אחר חלה, נשלחתי לתחרות אזורית במתמטיקה. כשניצחתי, התחלתי להאמין בעצמי. התקבלתי לתכנית מיוחדת למחוננים, השלמתי דוקטורט בשנה וחצי, ולבסוף כיהנתי פעמיים כראש החוג למתמטיקה באוניברסיטת ורשה".

כך החל את דבריו מי שנחשב לאדריכל רפורמת החינוך של פולין, פרופ' זבגנייב מרצ'ניאק. "כאשר פולין קיבלה את נתוני פיז"ה 2003, כולם נכנסו להלם מוחלט", הוא סיפר. "לא הבנו איך זה יכול להיות ואף אחד לא התנדב לקחת אחריות. ועדת הבחינות הלאומית אמרה 'אנחנו מחויבים רק לתכנית הלימודים של פולין, אין לנו מושג מה זה הפיז"ה הזה'".

"אז משרד החינוך שלח אותי לליסבון למפגש של ה-OECD, ובעקבותיו מוניתי הן ליושב ראש קבוצת מומחי המתמטיקה של פיז"ה והן לסגן שרת החינוך של פולין. התבקשתי להתאים את תכנית הלימודים והבחינות לידע ולמיומנויות שרלוונטיים לעולם שבו אנחנו חיים היום. בנינו מחדש את תכנית הלימודים וקבענו בחינה מסכמת בכל סיום של שלב לימודי".

"המנוף המרכזי להצלחת השינוי היה המבחן". פרופ' זבגנייב מרצ׳ניאק, אנא וקנין ומיכל פדרוביץ׳

"הקמתי במשרד החינוך יחידה של 100 חוקרים ומורים שגיבשה את תכנית הלימודים החדשה. לא שינינו את נושאי הלימוד, אלא בעיקר הגברנו את המשקל של הנמקה (reasoning) וטעינת טענות (argumentation) בכל תחומי הלימוד. התלמידים מאוד אהבו את השינוי, כי פתאום ביקשו מהם לחשוב ולא רק לתרגל שוב ושוב.

"המנוף המרכזי להצלחת השינוי היה המבחן. קבענו בסוף חטיבת הביניים מבחן מסכם, אישי, שקובע את הקבלה לתיכון ולמגמות. למבחן קראנו PISA-H, משום שהוא שמר על עקרונות המסגרת המושגית של מחקר פיז"ה. אבל אנחנו הוספנו בו גם היבטים של חשיבה מופשטת גבוהה, כדי לכלול את מלוא ההיקף של המתמטיקה, האינסטרומנטלית והרציונלית כאחד".

אוה

בכל פגישה חזרנו ושאלנו: "אז איך המורים עשו את השינוי מהוראת ידע וטכניקה, להוראה של מיומנויות חשיבה ולהתמודדות עם בעיות מורכבות?". כאשר שוב ושוב לא קיבלנו תשובה שהניחה את דעתנו, הרמנו גבה ושאלנו בשנית "האם לא עשיתם השתלמויות מיוחדות, אולי הקמתם קהילות מקצועיות כדי לאפשר למורים לשכלל ביחד את הפרקטיקה שלהם?".

התשובות שקיבלנו הפליאו אותנו. למשל, פרופ' מריק באך אמר, "תראו, יש גופים שעושים השתלמויות למורים. ובאמת בתקופת הרפורמה, המוציאים לאור של ספרי הלימוד החדשים הזמינו מורים לסדנאות. גם האיחוד האירופי עשה קצת, כי בכל זאת כל השינוי של תכנית הלימודים נעשה בתיאום איתם. אבל אי אפשר להגיד שזה היה משהו משמעותי".

קתרינה האל, שרת החינוך לשעבר, כמעט נזפה בנו על השאלה: "מהשאלות שלכם אני מבינה שיש לכם איזו ציפייה שתהיה הכתבה למורים מה ואיך ללמד. אבל כמו ששליטה מרכזית ואחידות אינן טובות לתלמידים, הן גם לא טובות למורים. המורים שלנו הם אנשי מקצוע רציניים, לכל המורים למתמטיקה יש תואר שני במתמטיקה, הם לא צריכים שיחזיקו להם את היד".

פרופ' מרצ'ניאק היה ישיר כדרכו ואמר: "המנוף לשינוי היה המבחן, לא המורים. בין אם תאהבו את זה או לא, המורים מכוונים את ההוראה שלהם לפי המבחן. בנינו בסוף חטיבת הביניים מבחן מסכם שנשען על אותן יחידות ידע, אבל הוא בודק יכולות חשיבה, טיעון, הוכחה והנמקה. המורים עשו את השינוי בכוחות עצמם, כי למידה עצמאית זו מיומנות חשובה גם למורים".

כמעט בלי אוויר מהתשובות שקיבלנו, הגענו לפגוש את אוה מהמרכז לפיתוח מיומנויות הוראה של ורשה. קיווינו שהדברים שהיא תגיד יגלו לנו מציאות אחרת, אבל היא אמרה: "בפולין היה ויכוח האם המורים צריכים ללמד כדי לכסות את תכנית הלימודים או כדי להכין את התלמידים למבחן. הרפורמה הייתה טובה כי היא פתרה את הוויכוח בכך שיצרה תיאום הדוק בין התכנית למבחן".

הממשלה אמרה להורים: "הילדים שלכם לא לומדים מתמטיקה כמו שצריך".תלמידים בפעולה

מיכל

"את רפורמת החינוך בפולין צריך להבין בהקשר היסטורי רחב", הסביר לנו הסוציולוג פרופ' מיכל פדרוביץ'. "מרגע שהוסר מסך הברזל, פולין התחברה למערב וביקשה לאמץ סטנדרטים מערביים בכל תחומי החיים. מבחינת החינוך, המשמעות הייתה ברורה – צריך לייבא את התוכן, הרמה והשיטה הנהוגים במערב".

"אם בוגרי מערכת החינוך הפולנית רוצים להשתלב בכלכלת המערב", הוא אמר באופן חד וברור, "הם חייבים להצליח במבחני פיז"ה של ה-OECD, כי זה הברומטר הגלובלי שבודק עד כמה הם מוכנים לחיים במאה ה-21 ולתעסוקה בעולם העבודה של היום. זה מה שהמדינה רצתה לאזרחיה וזה מה שההורים רוצים לילדיהם".

"בהתחלה האזרחים התנגדו לשינוי בחינוך, כמו שהתנגדו לקפיטליזם כשהוא הגיע", הוא ציין. "אבל אז ראו כי טוב, החלו לתמוך בהתלהבות ונתנו גיבוי. כל זה עובר שינוי היום, כי מרגע שעלתה הממשלה הנוכחית שפועלת לנתק את פולין מהאיחוד האירופי, היא הלהיטה את ההורים נגד רפורמת החינוך. הממשלה אמרה להורים: 'הילדים שלכם לא לומדים מתמטיקה כמו שצריך'".

בפולין שבה ביקרנו כבר אין חטיבות ביניים. פרופ' מרצ'ניאק אמר, "גם בקנדה ובפינלנד עשו פניית פרסה וחזרו לשינון ותרגול של מתמטיקה. זו תופעה מוזרה שהורים מתגעגעים לתרגולי המתמטיקה שהם כל כך סבלו מהם. אבל למזלנו הממשלה לא ביטלה את תכנית הלימודים ולא את המבחן המסכם, לכן יהיה להם קשה לשנות כיוון באמת".

מנהלת בית הספר 221 שיתפה בתסכול הנוכחי מהזווית שלה: "מרגע שהג'ימנזיום בוטל, בתי הספר היסודיים והתיכוניים קיבלו עוד שכבות לימוד והפכו צפופים. מורים רבים לא הסכימו עם השינוי ועזבו את המקצוע וכתוצאה מכך, המורים שנשארו קורסים תחת הנטל. הם צריכים ללמד המון שעות בכיתה ואין להם אפילו רגע אחד לתכנן ולחשוב, קל וחומר להשקיע זמן בהתפתחות מקצועית".

עדי, רון, אבי, רוזה, ג'יסון, רויטל, שחר, אנא ואלי

אז זהו, ביקור בפולין הוא אף פעם לא מעמד קל. הרבה חברים קימטו מצח כאשר סיפרנו על כוונות הנסיעה שלנו. מעטים בארץ ידעו על רפורמת החינוך בפולין, הרוב התפלאו לשמוע על הזינוק בהישגים, על רמות המצוינות הגבוהות ועל הפערים שהצטמצמו. היו אף שהרימו אף ואמרו לנו, "אולי הם מצליחים בפיז"ה, אבל אנחנו מצליחים בהייטק".

המשלחת לפולין

הסברנו שבאנו ללמוד, לא להעתיק. בשיחת הסיכום של המשלחת ערב החזרה לארץ, אמרנו לעצמנו שאפשר להתקנא במערכת שהגדירה מה חשוב לה, למדה מהעולם, התייעצה עם מורים וחוקרים, ניתחה לעומק את הפער בין המצוי לרצוי ופעלה בשיתוף כדי להצליח ביחד. למדנו שלרפורמות, גם המוצלחות ביותר, יש תוצרי לוואי, יש מתנגדים ויש גם סוף, כי ככה זה בחיים.

בסוף הביקור שלנו בפולין יצאנו לרגע אל השלכת הכתומה שנפרסה על ורשה. ליד מעבר החציה כשרמזור סירב להפוך ירוק, הגיח פתאום על אופניו מיכל פדרוביץ', "תודה על השי היפה שנתתם לי עם תמונות של בתי הבאוהאוס של תל-אביב", הוא אמר. "רעייתי ואני ביקרנו שם לפני שנתיים את חברנו הטוב, כנר בפילהרמונית הישראלית. מאוד נהנינו מהתרבות והארכיטקטורה של העיר".

*תודה גדולה לחברות ולחברים במשלחת הישראלית: שחר אילן, רון בלונדר, רויטל דרורי, אנא וקנין, רוזה לייקין, אבי נתן, ג'ייסון קופר ועדי קידרון.