כשהאגו של התלמידים נעלם: סודות הלמידה העקיפה

הביטוי "למידה עקיפה" איננו נפוץ. אנחנו מדברים על כל מיני דברים - על הוראה, למידה, למידה מבוססת פרויקטים ועוד. אבל למידה עקיפה? צירוף מילים משונה שספק אם אנו מודעים לקיומו המקצועי. במוחנו עולה הרעיון שהלמידה הולכת יד ביד עם הוראה, ומקובל לחשוב שהראשונה היא פועל יוצא של השנייה.

אולם בני אדם לומדים ידע רב, תיאורטי ומעשי, באופן עקיף, כך שהלמידה העקיפה מלווה אותנו מיום לידתנו. את שפת אימנו, למשל, אנו לומדים שלא דרך הוראה ישירה. הבן שלי חוזר מגן הילדים יום יום עם שאלה או מילה חדשה, מנסה לברר את משמעותה. הוא לומד "איך העולם עובד" גם דרך ניסוי וטעיה. נוגע בסיר חם, מקבל כוויה ולומד. נופל מהמגלשה ולומד. צופה באופן בו הוריו משוחחים זה עם זה ולומד. הוא לומד על בשרו איך העולם עובד.  

מהי אותה "למידה עקיפה" וכיצד ניתן לנתב אותה ללמידה? באחד הימים שיחקתי שש-בש עם חבר טוב. במהלך המשחק נפל לי האסימון. מרוב התרגשות איבדתי ריכוז והפסדתי במשחק, המשכנו לשחק והפסדתי שוב ושוב. הראש שלי נדד למקום אחר. פתאום הבנתי - על מנת לשחק שש-בש,  כתנאי מקדים עלי לדעת לחבר מספרים מ-1 עד 12. אף על פי כן, יכולת זו איננה מגדילה את הסיכויים לנצח במשחק. בכדי לנצח במשחק על השחקן להשתמש בכישורי החברתיים, באסטרטגיה ובטקטיקה מנצחת.

הרגשתי שעליתי על סוד הלמידה העקיפה, למידה שהיא תוצר לוואי של עשייה אחרת. עשייה היכולה להיות קשורה ליצירה, למשחק, לרעיון או לשאלה גדולה. מיד התחלתי לחשוב על דרכים לשלב את סגנון הלמידה הזה בשיעורים שלי.

צייר לי משולש

כשהייתי תלמיד בכיתה א', בחג הפורים המורה ביקשה להביא משלוחי מנות לכיתה. אימא שלי הכינה לי משלוח מנות מושקע בהנחה שאתן אותו לאחד מחבריי. כאשר המורה בקשה מאיתנו להחליף משלוחי מנות - פרצתי בבכי. לא הסכמתי להחליף עם אף אחד. רציתי את משלוח המנות שההורים שלי הכינו לי, היה לו ערך סנטימנטלי עבורי.

וכך נולד במוחי רעיון למשימה: התלמידים יציירו דבר מה בעל ערך סנטימנטלי עבורם, יצירה ייחודית להם אשר אין דומה לה. כזאת שהכינו בעמל כפם.

באחד השיעורים נתתי לתלמידים שלי משימת אתגר - לצייר ציור, לא חשוב מה, ובתנאי שבציור יהיו משולשים בלבד.

"איך אפשר לצייר רק בעזרת משולשים"? הם שאלו.

"אני בטוח שאתם מסוגלים לעמוד באתגר", עניתי.

לאחר מכן עברתי בין התלמידים, והתבוננתי ביצירות שלהם.

הייתי המום.

"איך אפשר לצייר רק בעזרת משולשים?"

כל כך הרבה יצירתיות נשפכה על דפי הנייר!

האגו - נעלם.

הם לא פעלו בשביל "למלא את דף העבודה".

הילדים היו כל כולם במשימה, באופן מוחלט.

אין זה מפתיע כלל, מאחר שילדים אוהבים מאוד לצייר.

הם מציירים כל הזמן - ממקום של מוטיבציה פנימית והנעה טבעית.

רק שהפעם, המוטיבציה הפנימית שלהם נותבה לטובת חקר משולשים.

כשראיתי שהתלמידים כבר הגיעו לתוצרים משמעותיים ביקשתי מהם לחקור את היצירה שלהם.

את שטח הראש והיקפו, את הרגלים, הידיים ועוד.            

ביקשתי מהם לבצע חמישה חישובים של שטחים והיקפים בעזרת סרגל. הופתעתי לגלות שחלק מהתלמידים חישבו את שטחם והיקפם של מרבית המשולשים ביצירה.

בהמשך השיעור, ניסינו יחד לענות בעזרת המתמטיקה על שאלות התורמות לחקר היצירה. היה לי חשוב שהמתמטיקה תשמש כלי התורם ליכולות האומנותיות של התלמידים. במילים אחרות, היה לי חשוב שהתלמידים יענו לעצמם על שאלת השאלות: "בשביל מה אני צריך את זה?", ויהפכו את הידע לכלי אותו הם מסוגלים להפעיל. 

יצירתיות עם משולשים. מתוך עבודות התלמידים

מתוך עבודות התלמידים

מתוך עבודות התלמידים

למדוד את המרחק לירח בעזרת דף נייר

"תלמידים יקרים, היום נלמד כיצד ניתן למדוד את המרחק לירח בעזרת דף נייר", הכרזתי בחגיגיות.

"מה? זה בלתי אפשרי", הם ענו בתדהמה.

"תאמינו או לא, זה אפשרי!", הסברתי כיצד נעשה זאת: "נעשה חוק בדף, בקוטר של 1 ס"מ (אפשרתי קוטר של 1-2 ס"מ). היחס בין קוטר החור בדף לקוטר הירח במציאות (3474.8 ק"מ) שווה ליחס בין המרחק של העין מהדף למרחק של הירח מכדור הארץ במציאות. נציב את הנתונים במשוואה תוך תשומת לב לשימוש באותן מידות (ק"מ). אה, ועוד דבר, את המשימה אתם עושים בבית עם ההורים שלכם, נחכה ללילה של ירח מלא".

התלמידים התרגשו והתלהבו מהמשימה, ולאחר ביצועה חזרו נלהבים.

המשימה, חיזקה את הקשר הורה-מורה-תלמיד, עודדה את התלמידים ללמוד את הנושא ושוב עזרה לתלמידים לענות לעצמם על שאלת השאלות "למה אני צריך את זה"?  

ללמוד מקרטון חלב

למידה עקיפה, ניתן למצוא כמעט בכל מקום. גם קרטון חלב תמים יכול לשמש ללימוד של נפח ושטח פנים של תיבה, תוך הסבת הקרטון לעציץ. פעולה שכזאת עשויה לתדלק את המוטיבציה של התלמידים, את החיבור שלהם למתמטיקה ואת שיתוף הפעולה שלהם עם חבריהם לקבוצה. זאת תוך בנייה ועשיה של יצירה עתירת ערך עבור התלמיד. 

הכל בזכות קרטון חלב

המשימות הללו הן חלק קטן מתוך עשרות רבות של משימות אותן פיתחתי כמורה. מטרתן לטפח למידה ממקום של "זרימה". למידה טוטאלית, כזו המפעילה את הגוף, הרגש, המחשבה והדמיון. למידה המאפשרת לתלמידים למצות את היכולות שלהם. למידה המאפשרת להפוך את הידע לכלי משמעותי אותו הם יכולים לנצל לטובת התפתחותם האישית. משימות מן הסוג הזה אינן מפתחות רק ידע. הן מפתחות גם את יכולת הדמיון, היצירתיות והכישורים החברתיים של התלמידים, ובעצם כך תרומתן לתלמידים כפולה ומכופלת.  

ללמידה עקיפה יש גם יתרונות נוספים עבור המורה. בעזרתה המורה עשוי לחבר תלמידים רבים יותר לעשייה משמעותית, להעצים תלמידים הרואים במתמטיקה מקצוע משעמם או מאיים, ואף להפחית בצורה דרסטית את כמות בעיות המשמעת בכיתה, מאחר שלמידה מן הסוג הזה מנצלת את ההנעה הטבעית של התלמידים, את הסקרנות, היצירתיות וכושר האלתור הטבעיים שלהם. יתרה מכך, היא אף מובילה לתוצר משמעותי - כזה אשר ניתן להפגין ולהתגאות בו, ובכך מעצימה עוד יותר את הלמידה. בלמידה זו, הידע הנלמד הוא רק חלק מהפאזל והתלמיד רוכש בד בבד יכולות וכישורים מתחומים שונים. והכי חשוב, זוהי למידה שיש בה המון הנאה.  

בימים אלה עמרי שטרית מסיים את כתיבת ספרו "משמעת או משמעות". הספר סוקר את ההיסטוריה של החינוך בתקופות נבחרות, תיאוריות חינוכיות, קריטריונים ללמידה משמעותית ומשימות במתמטיקה ברוח למידה המשמעותית והלמידה העקיפה. לעמוד הפרויקט בהדסטארט.