הדרך לצמצום פערים עוברת בהיכרות עם מגוון סגנונות למידה

פערים בין תלמידים תמיד היו, הקורונה רק הדגישה לנו אותם. כמו כן, את הכותרת "הוראה דיפרנציאלית" אין מורה שלא מכיר. הבעיה היא שרוב המורים מחלקים את הכיתה לפי רמות - האם הן משקפות את הדיפרנציאליות, ויתרה מכך – נותנות לה מענה? האם הדרך שבה בחרתם ללמד היא הנכונה והמתאימה לכלל התלמידים בכיתה? האם בבחירתכם התייחסתם לסגנונות הלמידה שלהם, רמת השיתוף והמוכנות שלהם?  

בכיתות הטרוגניות שיש בהן רמות שונות, יש לאמץ נקודת מבט הוליסטית שתסייע בהסרת החסמים. אין דרך אחת נכונה וסגנון אחד. אך יצירת הפרדה עם קבוצה אחת ברמה גבוהה והשנייה ברמה נמוכה – היא לא בהכרח הפתרון. בדרך לצמצום הפערים, כדאי להכיר צורות וסגנונות שונים של למידה המאפיינים תלמידים שונים. הנה כמה נקודות שיעזרו לכם לעשות זאת:

1. זיהוי צרכים: השלב הראשון והחשוב ביותר הוא זיהוי הצרכים של הכיתה באמצעות מיפוי הוליסטי. נסו לפלח את הקשיים של התלמידים: האם הקושי הוא בתחום דעת מסוים או חולש על כל תחומי הדעת, והיכן הוא מצוי? האם הקושי רגשי או חברתי? כמו כן, שאלו את עצמכם מה החוזקות והמיומנויות אותן אתם מבקשים לקדם בכיתה. המיפוי חייב לכלול חסמים וחוזקות של התלמידים, ולא להתבסס על ההיבט הלימודי בלבד. המיפוי ישמש בסיס לקביעת מטרות - ברמת הפרט, הכיתה ובית הספר.
   
   
2. הכירו סגנונות למידה שונים: שלבו אפשרויות למידה שונות בכיתה, לא רק דרך אחת. התלמידים שונים מבחינת דרך הלמידה המועדפת עליהם - חלקם אוהבים לעבוד בקבוצה ואחרים מעדיפים לעבוד לבד. הסגנון יכול להשתנות עם הזמן וגם להיות בדרגות שונות. השיעור יכול להיבנות לפי סגנונות למידה – סגנון אחד בכל פעם, או להביא לידי ביטוי סגנונות למידה שונים. הנה כמה דוגמאות לסגנונות למידה:
   
   

 א. סגנון שמיעתי: תלמידים הלומדים בסגנון זה זקוקים לקריאה קולית, למידה יחד, פעילויות הכוללות שיח ודיונים וכן האזנה להקלטות. אינם זקוקים לכתיבה רבה כדי לזכור את החומר ולמידתם לרוב בקבוצות.

ב. סגנון חזותי: תלמידים בסגנון זה זקוקים לסרטונים, כתיבה, ציור, הדגשה במרקר, גרפים, טבלאות, ארגון חומר בתרשימים וסכמות, למידה באמצעות תמונות ופאזלים. לרוב נוטים ללמידה עצמאית.

ג. סגנון קינטי: תלמידים בסגנון זה זקוקים ללמידה באמצעות בניית מודלים, קריאה עם אצבע, שרבוט על דף, הפסקות, פלסטלינה, מתקשים לשבת רציף בשיעור, לכן למידתם לרוב בקבוצה קטנה.

בנוסף, לתלמידים שונים חוזקות ויכולות תפיסה שונות:

א. סגנון לומד לוגי (הגיוני): תלמידים בעלי תפיסה לוגית מגלים חוזקות בפתירת בעיות ועיבוד וניתוח יחסי סיבה ותוצאה, זקוקים לחומרים חזותיים וללמידה באמצעות פרויקטים, מגלים עדיפות לפעילויות מובנות עם הנחייה מוגדרת. למידתם תתרחש בקבוצה. תלמידים אלה לרוב זקוקים להנחיה ויכולים לקדם את למידתם.

ב. סגנון לומד ורבלי (מילולי/לשוני): תלמידים עם יכולת לרכישת שפות, קריאה וכתיבה, מתבטאים באופן מילולי, שואלים שאלות. זקוקים לחומר כתוב. בלימודי מתמטיקה מומלץ לכתוב את ההסבר מילולית ולאחר מכן לצרף את התרגיל וההסבר. נקודה חשובה: סגנון ורבלי אינו סגנון שמיעתי.

ג. סגנון לומד חברתי (בין-אישי): תלמידים בעלי תקשורת חברתית גבוהה המפיקים למידה יעילה בקבוצות ובחברת לומדים. יעדיפו ביצוע פרויקטים בצוות.

ד. סגנון לומד עצמאי (תוך אישי): התלמידים לרוב שקטים, בעלי משמעת עצמית,  אוהבים ללמוד לבד ולבקש סיוע כשהם נזקקים לו. בלמידה זקוקים לחזרתיות ומקום שקט ככל האפשר.

נקודה מעניינית: מרבית האנשים הם בעלי סגנון למידה חזותי. הדגש הוא לחשוף אותם לסגנונות למידה שונים.

*טיפ: כרטיס כניסה לשיעור. קחו כל שיעור שתבחרו, ואפשרו לתלמידים להביע את הנלמד בכל דרך שהם רוצים. לדוגמה: בשיעור שפה הכנתי שקף תחת הכותרת "כרטיס כניסה לשיעור שפה – יצחק רבין". התלמידים התבקשו לכתוב או לומר בעל פה מה הם יודעים על הנושא. כל תלמיד תרם משהו, וכך נוצרה מפת מידע שאפשרה חשיפה וביטוי לכולם. 

 דרך אחרת היא להביא דגם, ציור, מצגת - כל מה שעולה על דעתם שקשור לשיעור, ודרכו לאפשר להם להביע את הנלמד.

הלמידה היא חלק בלתי נפרד מחיינו. תפקידנו לתת לתלמידים כלים לעתיד ולסייע להם לגבש את דרכי הלמידה שלהם. הכרות מעמיקה עם סגנונות שונים תסייע לנו לצמצם פערים, תאפשר לתלמידים מגוון רחב של דרכים לבטא את עצמם ותחזק את תחושת המסוגלות שלהם בדרך להצלחה.