איך יצאנו ממשבר והפכנו לבית ספר של חולמים?

כשנכנסתי לראשונה לנעלי מנהלת בית הספר, הייתה זו השנה של מבצע צוק איתן. ראיתי מול עיניי צוות שחווה משבר במהלך החופשה, והורים שהביעו חשש גדול מאוד. הבנתי שעליי קודם כל להכיר את הצוות החינוכי, את הסיפור האישי של כל אחת מהמורות, לשמוע אותן באמת: את החלומות והפחדים שלהן, לזקק מהי הצלחה עבורן ומה השאיפות שלהן בתחום המקצועי והאישי.

במקביל, כמובן שהתחלתי לפעול גם בגזרת התלמידים - כבר בחודש הראשון יצרתי מסגרת של מפגש תלמידים אחת לשבוע, בזמן זה ישבתי עם קבוצת תלמידים בכל הגילים, ומהם ניסיתי להבין מה הם רוצים, על מה הם חולמים, מה חשוב להם, מה קשה להם, מה הם אוהבים ומה הם היו רוצים שיהיה בבית הספר גם בלמידה וגם במרחב הפיזי. השיחות הללו התקיימו לאורך כל השנה, ולמדתי מהן המון. הבנתי שתלמידים חייבים להרגיש שייכים למקום שבו הם נמצאים על ידי פעולות אקטיביות של עשייה ותרומה. לכן, הפעלנו מסגרות שונות שבהן כל כיתה יצרה פעילות לבית הספר, בהן חונכות בין תלמידים, שיפור נראות בית הספר ופעילויות עם קהילת ההורים.

חוץ מזה, התחלנו תהליך של פיתוח מקצועי שמטרתו חיזוק תחושת השייכות והמסוגלות האישית של הצוות החינוכי. מעל הכול עמדה ההבנה שיש מקום לעצור ולשמוע באמת את רחשי ליבם של המורים, להחזיר אותם לראשוניות דרך השאלה - למה בחרתם בחינוך? לאורך שלוש שנים השתלמנו בנושאים הקשורים למהות, למה שאני רוצה ומה חשוב לי. כל אחת מהמורות בחרה תחום דעת לפי נטיות ליבה והתחביבים שלה, ובליווי שלי ושל מנחה חיצונית כל אחת פיתחה יחידת לימוד בנושא שהיא אוהבת שלא בהכרח קשור לתוכנית הלימודים. כך נוצרו קורסי בחירה מגוונים: יוגה, תיאטרון, בישול, משחקי חשיבה ועוד. ראינו שאנחנו מצליחים להגשים חלומות.

המשמעות הייתה שפעם בשבוע כל בית הספר קיים קמפוס לימודי אחר. גם את השם בחרנו יחד עם הצוות, התלמידים וההורים: קמפוס חינוך באהב"ה, ראשי תיבות של אחריות, הגשמה בחירה הנעה והנאה.

לא לפחד להעז

לצערי, לאחר שלוש שנים החלה ירידה במספר הנרשמים. שלוש מבין 12 הכיתות נסגרו. אולם האמונה בדרך ובתהליך שאנו עוברים חיזקה את הצוות, הוא הרגיש מחויב ושייך, ובעיקר רצה שבית הספר יצליח.

כאשר העיר רחובות נכנסה לתהליך בחירה מבוקרת, שבו כל בית ספר היה צריך לזקק לעצמו את הייחודיות הבית ספרית, הייתה לכולנו הזדמנות לבדוק מהם הערכים שאנו רוצים להוביל, ומהי דמות הבוגר שבית הספר רוצה להצמיח.

כמנהלת, היה לי חשוב לצאת מתוך ה"יש", מתוך החוזקות והצרכים הייחודים של בית הספר - כך זיקקנו ארבעה ערכים מובילים - דיאלוג, בחירה, רב גילאיות וחונכות. יצרנו תוכנית בית ספרית שבה שילבנו את הערכים בפעילויות הלימודיות והחברתיות בכל שכבת גיל.

לאורך שלוש השנים הראשונות חווינו עזיבה של צוות חינוכי. חלק פרשו, חלק עברו, ובשיחות ובראיונות עם מורים חדשים הייתי מאוד מדויקת במורים שאני מחפשת: מורים חולמים, שלא מפחדים להעז, שרוצים להתקדם, שמאמינים בעצמם וביכולתם האישית והמקצועית.

כאשר הציעו לי ממחלקת החינוך בעיריית רחובות וממפקחת בית הספר להצמיח מסלול דמוקרטי - היססתי. בדקתי עם עצמי מה חשוב לי, איך אני רואה את הלמידה ואת ההיבטים החברתיים, מה נדרש מאיתנו כצוות חינוכי. ככל שלמדתי וחקרתי, שוחחתי עם אנשי חינוך מהתחום, הבנתי כי הערכים המובילים כבר מושרשים כבר בבית הספר, ורק חסרה הכותרת הרשמית. הבנתי כי הבסיס החינוכי לחינוך דמוקרטי קיים, ואנו רק צריכים לשכלל ולדייק אותו, הבנתי שניתנה לי הזדמנות אישית להגשים לעצמי חלום ולהצמיח בית ספר חדש לצד הקיים. היום בית הספר מצמיח זו השנה הרביעית מסלול ברוח החינוך הדמוקרטי.

מיומי הראשון כמנהלת, המשפט המנחה אותי הוא זה של ד"ר סוס: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". בחרתי לצאת לדרך עם כיתה דמוקרטית אחת וכיתה רגילה. המשכנו להתפתח מבחינה מקצועית, למדנו דרכי הוראה, הבאנו את עצמנו לידי ביטוי וניסינו כל דבר. מבחינתי המילים "לא", "אי אפשר" אינן קיימות. שמנו דגש על פיתוח חדוות הלמידה, החשובה כל כך אצל המורים והתלמידים, העמקנו את השיח על המהות, על דרכי הפעולה והעשייה, המשכנו לחזק לכל קהילת בית הספר מיומנויות ברוח הערכים עליהם הצהרנו.

בנוסף, הקדשנו שלוש שנים ללימוד נושא מעגלי השיח ומעגלי ההקשבה, והתנסינו כקבוצה בכל התהליכים והמיומנויות הנדרשות במעגל שיח. כחלק מפיתוח תחושת האחריות וניהול זמן, ביטלנו את הצלצולים ויצרנו מסגרות שונות של למידה צוותית ולמידה של התלמידים בשותפות.

היום בית הספר מונה 15 כיתות. זו השנה השלישית שבה נפתחות בשכבת א' שלוש כיתות ולא שתיים. הפיתוח המקצועי הוא חלק בלתי נפרד מהעצמת תחושת המסוגלות והשייכות של הצוות החינוכי. קהילת ההורים מאמינה גם היא בחינוך אחר, והאפשרות לבחור כבר עם כניסת ילדיהם לבית הספר במסלול רגיל או דמוקרטי היא ההתנסות הראשונה של ההורים בבחירה.

התהליכים שאנו עוברים כצוות חינוכי מצריכים מאיתנו להתפתח כל הזמן, ללמוד ולהתמקצע בדרכי הוראה ולמידה, ובעיקר לא לפחד להתנסות. הצוות חולם, התלמידים חולמים, ההורים חולמים. נערכים מפגשים קבועים לליווי יוזמות של תלמידים ושל הצוות החינוכי, שמקבלות מקום בסדר היום והופכות מחלום לעשייה.

לחלום ב-10 צעדים:

1. להיות ברורה לעצמך, לזקק את התפיסה החינוכית שאת רוצה להוביל.
2. ללמוד, לקרוא ולשאול על מה שאת לא יודעת או לא בטוחה בו.
3. לגייס הון אנושי שמחובר לתפיסה החינוכית שלך. לחזק את הצוות החינוכי, לייצר מסגרת לשיח אישי, לשמוע מה חשוב להם.
4. לקיים מפגשים עם תלמידים, להכיר אותם, לדעת מה מעסיק אותם, לזהות את הקשיים ולחשוב על דרכים יצירתיות למענה.
5. לשתף את ההורים בבחירות ולראות בכך חלק מהתפיסה החינוכית.
6. פיתוח מקצועי מתאים: זיהוי הצרכים הייחודיים של הצוות על ידי שאלונים ושיחות.
7. להאמין בעצמך ובדרך, ולא להיבהל! כל שינוי הוא תהליך שלוקח זמן.
8. לחזק את הצוות על ידי תפקידים ומתן אחריות.
9. להבין שהתהליכים מתקיימים במקביל כל הזמן, במשולש מורים-הורים-תלמידים.
10. להקשיב - לקולות, לפחדים, לצרכים, לחלומות.