נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
"'ההוראות לא שונו', ענה מדליק הפנסים, 'זו הבעיה. משנה לשנה הפלנטה מסתובבת במהירות גדולה יותר, וההוראות לא שונו!'".
מדליק הפנסים בספר "הנסיך הקטן" של אנטואן דה סנט-אכזופרי היטב לתאר מהי התוצאה כאשר מציאות משתנה וארגון אינו מתעדכן ומשתנה. הלכה למעשה, מדליק הפנסים שהוראותיו לא השתנו הפך לא אפקטיבי ולא רלוונטי.
השנים האחרונות מעידות כי אנו צועדים לקראת עתיד עם מעט מאוד ודאות והרבה מאוד שינויים. דארווין היטיב לנסח כי השורד הוא מי שמתאים את עצמו מיטבית לשינוי ולאו דווקא מי שחזק או חכם יותר. בשנים הבאות יצוצו תופעות רבות הנגזרות מאופי וקצב השינויים, שהקורונה היא רק אלמנט אחד מתוכם.
מנהלי בתי ספר נדרשים לפעול בתנאי אי ודאות, מתקשים לזהות ולאבחן אתגרים והזדמנויות, מתקשים לחזות את התוצאות של פעולות שננקטות, ונאבקים לשלוט במגוון תוצרי הפעילויות. כשנשענים על תפיסה מסורתית של בית הספר כמכונה היררכית משומנת שתוכננה מראש, הדבר אינו מאפשר לבתי הספר להתאים עצמם באופן אפקטיבי למציאות מורכבת ומשתנה.
ניהול של כל ארגון הוא מסע בלתי נגמר עם נקודות שיא ושפל. ארגון יכול להיכשל ואחר כך להגיע להצלחות גדולות. לכן כל מנהל צריך לדאוג לכך שארגונו יהיה תמיד קשוב לקורה סביבו: לטכנולוגיה חדשנית, "מגמות שוק", תחומי עניין של קהל היעד ושינויים בתרבות הצריכה.
דוגמאות לאובדן רלוונטיות של ארגונים עסקיים רבים מוכרות לכולנו. ענקית הצילום קודאק אשר הייתה זו שהמציאה את המצלמה הדיגיטלית עוד ב-1975 הפכה ברבות השנים לקורבן הגדול ביותר של המצאתה שלה. מנהלי החברה היו כה בטוחים שהמעבר לזירה הדיגיטלית ייקח זמן רב, עד אשר התעלמו ממנה כמעט לחלוטין והעדיפו להתמקד במכירת הפילם הקלאסי. היעדר היכולת להסתגל לשינויים ולאמץ את התמורות שחלו בענף הצילום בשני העשורים האחרונים הפכו את קודאק ממותג מוביל לחברה ללא חזון. באנלוגיה לסיפור קודאק עולה השאלה האם לבתי הספר בישראל יש את היכולת "להקשיב", להסתגל ולתרגם את התמורות שחלו בעולם לדרך ההתנהלות של בית הספר?
אנשי חינוך רבים עוסקים בשנים האחרונות בדילמה כיצד מייצרים חינוך רלוונטי. רובם טוענים, ובצדק, כי יש לנו את החובה והזכות לצייד את הילדים בכלים משמעותיים, רלוונטיים, פרסונליים, שיעזרו להם למקסם את הפוטנציאל של עצמם. הלכה למעשה, בבתי הספר קיימת דרישה לקשר בין נושאי הלימוד לבין עולמו הפנימי של הילד, אבל במרבית המקרים קשר זה הוא ברמת ההצהרה בלבד. אנו יודעים לומר כיום כי למידה טבעית מתרחשת כאשר היא קשורה לצורך חיוני הרלוונטי לחיי היום יום ולעולמם הפנימי של הלומדים. כך לדוגמה ילדים העובדים בשווקים למדו לבצע פעולות חשבוניות מורכבות (ללא מחשבון) כי יש בכך צורך קיומי עבורם. המחשב, שלט הטלוויזיה והטלפון הסלולרי אינם צורך קיומי, אך אין ספק שהם קשורים לעולמם הפנימי של ילדינו ומהווים מענה לצורכיהם החיוניים.
במאמר זה ארצה להציע תפיסה עבור בתי ספר המעוניינים להישאר רלוונטיים. בשנה האחרונה חווינו כולנו דוגמה קיצונית למציאות המשתנה - מגפת הקורונה יצרה בפני מערכת החינוך תנאים מגבילים אשר איימו באופן מהותי ומוחשי על הרלוונטיות של בתי הספר. מצב חדש ופתאומי זה הכריח את המערכת להשתנות באופן מהיר, ולצערי לא מתוכנן מספיק. למרות זאת המצב החדש הוביל להבנה כי ניתן לשנות תפיסות, נהלים ושגרות ובכל זאת לממש למידה אפקטיבית.
אם כן, מהם התהליכים והמנגנונים שבית הספר צריך לפתח ולאמץ על מנת להישאר ארגון רלוונטי עבור קהל היעד שלו, התלמידים? התשובה לשאלה זו טמונה ביכולתו של בית הספר להפוך לארגון מסתגל וגמיש. ארגון מסתגל מפתח לעצמו סנסורים בעזרתם הוא סוקר באופן תמידי את סביבתו ומחפש גורמים ישירים ועקיפים אשר עשויים להשפיע עליו בהווה ובעתיד. ארגון שכזה יודע לנתח את מכלול המידע שאסף, לחדד ולעדכן את מטרותיו. בנוסף, ארגון מסתגל מאתר הזדמנויות ופערים העומדים בפניו ובעל יכולת למצוא פתרונות חדשים או לשדרג קיימים ולממשם באופן מהיר. לבסוף, ארגון מסתגל יודע להביט ולבחון באופן תמידי את הפער בין מטרותיו למציאות בפועל.
הקשבה לסביבה
במציאות המתחדשת, בית ספר צריך להיות בעל חיישנים ש"מקשיבים" כל העת לסביבה המיידית והעקיפה של הארגון. בית ספר שלא יקשיב למציאות סביבו, יכול להתעורר יום אחד ולגלות כי בשכונה הצמודה לו נפתח בית ספר מתחרה וחדשני שיאיים עליו.
"כי כך דרכם של המבוגרים: תמיד צריך להסביר להם הכול, כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבֻגָּרִים הָיוּ לְפָנִים יְלָדִים קְטַנִּים, אִם כִּי מְעַטִּים מִבֵּינֵיהֶם זוֹכְרִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה"(הנסיך הקטן). אנו חיים בעולם הנשלט על ידי מבוגרים. כשיפעת שאשא-ביטון מונתה לתפקיד שרת החינוך, התפרסם כי בתה בת ה-15 ביקשה ממנה ש״תדאג שיהיו לנו לימודים ישימים״. בית ספר שרוצה להיות רלוונטי צריך להקדיש זמן להקשיב לתלמידיו על מנת להבין את התסכולים של דור הלומדים ולחפש דרכים להגברת העניין שלהם ומעורבותם בתכנים הלימודיים כך שיפיקו מהם תועלת בטווח הארוך. חשוב לנסות ולהבין את דרכי החשיבה של הדור הזה, לא לפחד ממהפכות ולעבוד בשיתוף פעולה עם קהל היעד.
ממידע לידע
תהליך ההקשבה מייצר עבור בית הספר מידע רב מולו הוא נדרש לפעול. על מנת שיוכל לעשות זאת באופן יעיל יש להפוך את המידע לידע. חשוב להבדיל בין מידע לידע:
מידע – מאגר נתונים גולמי (לדוגמא כמות הילדים שעברו בקיץ האחרון ליישוב, צפי גל רביעי של מגיפה, צפי לאכלוס מתחם מגורים חדש בשכונה).
ידע – מידע מעובד באמצעות אנליזה, סינתזה, פרשנות, השוואה או כל ניתוח אחר. היכולת שלנו להפוך מידע לבעל משמעות, ערך ורלוונטיות לצרכן הידע.
את הידע יש לסדר ולהציג כך שיציף ערך ותועלת לבית הספר.
מטרות חינוך מתעדכנות
חינוך הוא תהליך מתמשך של למידה שבו האדם רוכש ידע, מיומנויות, ערכים ועמדות. על פי הדגם שיצר ההוגה החינוכי צבי לם, ישנן שלוש מטרות-על בחינוך, וכל מוסד חינוכי צריך לבחור במטרת-על מרכזית שתנחה אותו: חינוך בשירות התרבות (אקולטורציה); חינוך בשירות החברה (סוציאליזציה); וחינוך בשירות הפרט (אינדיבידואציה).
משרד החינוך קבע באמצעות חוק החינוך הממלכתי את מטרת החינוך עבור בתי הספר בחינוך הממלכתי. עם זאת, במציאות נרצה לראות התאמה של מטרות החינוך בכל בית ספר לאופיו הייחודי, חזונו וקהל היעד שלו. לצד זאת, על בית הספר לקחת בחשבון את המציאות המשתנה סביבו, המצריכה עדכון מטרות החינוך כך שתהיינה רלוונטיות עבור התלמידים.
איתור והגדרת הבעיה
לאחר שיש בידי בית הספר את הידע אודות הזדמנויות ואיומים, תמונת מצב בסיסית של בית הספר (תלמידים, הורים, צוות, תשתיות וקהילה) ומטרות החינוך העדכניות, ניתן לבצע השוואה בין המציאות הקיימת, המציאות המתהווה והמטרות אליהן שואף בית הספר. השוואה תיתן בידנו את מכלול הפערים הקיימים ואשר צפויים להיווצר בבית הספר ובכך מאיימים על רלוונטיות הארגון.
יצירת שינוי
האתגר העומד בפני בית ספר לאחר שזיהה ותיעדף את הפערים הקיימים אצלו, הוא מציאת פתרונות להשלמת פערים לשם שמירה על רלוונטיות. לדוגמה, בית ספר שזיהה כי בית ספר חדש קם באותה שכונה, או לחילופין בית ספר שפתח פער בכך שטרם שילב לימודים בעזרת בינה מלאכותית, יפתח בתהליך של מציאת פתרון אל מול הפער המוגדר. תמיד עדיף שפתרון שכזה, בשל שיקולי קיימות ומסוגלות, יהיה פנים בית ספרי. אם לא, יש לפתחו בעזרת גורם מקצועי חיצוני.
ניתוח התוצאות
השלב הבא והמהותי במעגל ההתפתחות לשמירה על רלוונטיות ארגונית הוא מעקב אחר מימוש הפיתרון, איסוף נתונים ומשוב מקהל היעד לאורך פיתוחו ולבסוף הערכה מסכמת של הטמעת הפתרון. תתפלאו, אפשר ממש למקם זאת בנוסחה, והיא מוסברת בפירוט בכתבה הזאת.
את המציאות בה אנו חיים היטיב לנסח לואיס קרול בדברי מלכת הלבבות לאליס בארץ הפלאות: "עלייך לרוץ הכי מהר שאת יכולה כדי להישאר באותו המקום. אם את רוצה להגיע למקום אחר, את צריכה לרוץ לפחות פי שניים יותר מהר".
רבות דובר בשנים האחרונות על הרלוונטיות של בית הספר עבור לומדי דור ה-Z. הפיכתו של בית ספר לארגון מסתגל תלויה באומץ וביכולות של מנהלי בתי הספר להובלת שינוי, ונכונותם לקחת סיכונים ולאפשר לצוות ולתלמידים מרחב טעות ולמידה. לצד זאת, קיימת חשיבות עליונה לכך שמשרד החינוך והרשויות המקומיות יתנו מרחב פעולה בטוח למנהלים להובלת מהלכים ושינויים, ואפשרו להם ללמוד מטעויות ולהתקדם תוך כדי. תקופת הקורונה הציבה בפנינו מציאות שונה באופן חד ומהיר, אך גם הדגימה לנו כיצד בתי ספר שונים מצליחים להשתנות ולפתח פתרונות עצמאיים אל מול מטרות חינוך מתעדכנות בשעה שמשרד החינוך נסוג לאחור ומאפשר להם מכורח הנסיבות.
