להקשיב לשטח
מחקר שנערך בארצות הברית מצא כי תלמידים מצליחים יותר במבחני סוף שנה כשלאורך השנה המורים שלהם לא מעניקים ציונים גבוהים בנדיבות. המחקר, שפורסם על ידי מכון תומס בי פורדהם, מוסד בעל אג'נדה שמרנית שדוגל בהצבת סטנדרטים גבוהים לתלמידים, טוען שאנשי חינוך המרבים לתת חיזוקים חיוביים לכל התלמידים עושים יותר נזק מתועלת. על פי הדו"ח שפורסם, הממצאים הללו תקפים לגבי תלמידים ממגדרים שונים, מרקעים סוציואקונומיים שונים, מרקע אקדמי ומוצאים אתניים שונים. כמו כן, נטען בו כי בראייה לטווח הארוך, תלמידים יפיקו הרבה יותר מגישה לימודית נוקשה יותר.
הפרופסור סת' גרשנסון מהאוניברסיטה האמריקנית בוושינגטון בדק ביצועים במבחני סוף שנה של תלמידי מתמטיקה בכיתות ח' ו-ט' לאורך עשור. הוא השווה תלמידים שמוריהם מקמצים בציונים גבוהים לאורך השנה (זאת אומרת שהתלמידים מקבלים ציונים נמוכים יותר), לתלמידים שמוריהם פחות מחמירים בציונים לאורך השנה (זאת אומרת שהתלמידים מקבלים ציונים טובים יותר גם אם ביצועיהם לא מרשימים במיוחד).
גרשנסון גילה שתלמידים למורים עם סטנדרטים מחמירים יותר בהענקת ציונים הראו אחוזי ההצלחה גבוהים יותר במבחני סוף השנה - בחינות שהציונים עליהם עוברים סטנדרטיזציה בכלל בתי הספר; אפילו מורים שממוקמים באמצע – לא מקמצים בציונים גבוהים ומצד שני לא מחלקים אותם בנדיבות יתרה – תרמו יותר לנתוני ההצלחה של תלמידים, יותר מהמורים שהרבו להעניק ציונים טובים לאורך השנה; בנוסף, תלמידים למורים שמקמצים בציונים טובים, הדגימו ביצועים טובים יותר משמעותית גם במקצוע הגאומטריה בשנה שלאחר מכן, ובמתמטיקה בשנתיים שלאחר מכן.
רגע, אז 100 הוא טוב או רע?
במסגרת המחקר רואיינו מורים בחטיבות הביניים, ואלה הודו כי לא פעם הופעל עליהם לחץ מצד הורים, מנהלים או התלמידים עצמם – להעניק ציונים גבוהים יותר. "בטווח הקצר, זה עושה את החיים של אנשים קלים יותר", אומר גרשנסון. "אך בטווח הרחוק זה באמת פוגע בתלמידים, נותן להם תחושה כוזבת של ביטחון ומכין עבורם את הקרקע לכישלון, או לכל הפחות לביצועים נמוכים יותר בהמשך הדרך".
בשנים האחרונות מחנכים רבים החלו לחשוב מחדש על אופן חלוקת הציונים שלהם. לבתי ספר מסוימים יש מדיניות "אין אפס", הגורסת כי הציון הכי נמוך שתלמיד יכול לקבל במשימה הוא 50, במחשבה כי הציון 0 יכול לייאש תלמידים ובכך לתרום לסיכוי שייכשלו בקורס. מורים מסוימים אפילו זנחו לחלוטין נתינת ציונים "לפי הספר", והעדיפו לכתוב לתלמידים פידבק מפורט על הביצועים לאורך השנה. אחרים אפילו עבדו בצוותא עם התלמידים על הגשה של כרטיס ציונים, כשבית הספר דרש זאת. רבים מהמורים הללו טוענים שהשיטה המסורתית של נתינת ציונים מ-A ועד F (הנהוגה בארצות הברית, אך הדבר תקף גם לציונים מספריים כנהוג במחוזותינו), לא מעודדת תלמידים ללמוד מתוך סקרנות אמיתית. יתרה מכך, המורים טוענים כי השיטה הזו עלולה להלחיץ תלמידים מסוימים, ולאחרים, בעיקר כאלה שנקודת הפתיחה שלהם נמוכה, לגרום להרים ידיים.
כתבות נוספות שיעניינו אתכם:
בהמשך לכך, המחקר לא מצא כל ראייה לכך שהענקת ציונים נוקשה יותר גורמת להשפעות שליליות כלשהן על התלמידים בעת סיום בית הספר, אם כי יש לסייג זאת בכך שייתכן שמראש פחות סביר שקבוצת הנבדקים - תלמידים הנמצאים בהקבצה גבוהה יותר במתמטיקה - ינשרו מבית הספר. "לא משנה איך נסתכל על זה, על פי המחקר כולם מרוויחים משיטה חסכנית יותר של חלוקת ציונים", אומר גרשנסון.
המחקר אף מצא שמורים שבעצמם למדו בקולג'ים בעלי שם, קיבלו ציונים גבוהים, מחזיקים בתארים מתקדמים ובעלי ניסיון מקצועי רב יותר - נוטים להיות פחות "נדיבים" ופחות בקלות להעניק ציונים גבוהים, זאת ככל הנראה משום שהם עצמם צמחו בתוך סביבה אקדמית תובענית ונוקשה יותר.
הנתונים הללו מצביעים על כך שיש מקום לקיים הכשרות ומסגרות תומכות למורים, כדי להדריך אותם בתהליך מדויק יותר של הערכת תלמידים ולמטב את האופן שבו הם נותנים ציונים.
עוד ממליץ המחקר שמורים הנחשבים בולטים בבית הספר יחלקו עם שאר המורים את הסטנדרט שעל פיו הם נוהגים לתת ציונים וכך תתאפשר השוואה בין דרך זו לדרכם של עמיתיהם לעבודה. שקיפות כזו יכולה לעודד מחנכים לכוון גבוה יותר. כך בית הספר יוכל לבחון את מידת השונות בין סטנדרט נתינת הציונים של מורים. אם אכן קיימת שונות רבה, הדבר מרמז על כך שחלק מהמורים עושים זאת בצורה לא מיטבית. "אם יש תלמידים שהציון שלהם יכול להשתנות מ-A ל-B אם ילמדו אצל מורים שונים – עלינו לשאוף להעלים זאת", מסכם עורך המחקר.
*הטקסט לקוח מתוך כתבה מאת מדלן וויל, שפורסמה במגזין Education Week
