נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
הקורונה השפיעה השנה על כולם, גם עלינו, התלמידים. נאלצנו ללמוד בזום, בבית, רחוק מהחברים ומבית הספר. גם על הפרויקטים של תוכנית נחשון עבדנו מרחוק, אותה תוכנית המטפחת נוער מוכשר וערכי, במטרה שיהיו עתודה למנהיגות בישראל. בכיתת נחשון אנחנו רוכשים מיומנויות וכלים שישמשו אותנו בחיים האמיתיים, מבצעים פרויקטים בצוותים ולומדים בהתאם לתוכנית לימודים מואצת.
העולם הוא אכן כפר גלובלי, ומשבר הקורונה חוצה גבולות ויבשות. אז חשבנו, למה שלא ננצל זאת ללמידה חווייתית וליצירת קשר עם כיתה ממדינה אחרת? שפה שונה ותרבות שונה יחשפו אותנו אל עולם ומלואו. החלטנו לצאת מגבולות הכיתה, ויצרנו קשר עם אנה, מחנכת כיתת נחשון מגרמניה.
הפרויקט ארך כחודשיים וחצי מלאי עשייה. נפגשנו בזום, מסך אל מסך. הפגישות ערכו כשעה מעבר לשעות פעילות בית הספר מכיוון שבין גרמניה לישראל יש הפרשי שעות.
בצד אחד: אנחנו, 35 תלמידים מכיתת נחשון בישראל. מלאי סקרנות ורצון לגלות תרבות אחרת מעבר לים. ניגשנו אל הפרויקט מלאי להט והתלהבו, ללא ידיעה על תוכנו.
בצד השני: כיתת נחשון שאיתה נפגשנו, היחידה בגרמניה כולה, עובדה שהפכה אותה ייחודית אף יותר. בכיתה ישנם 13 תלמידים בגילאים שונים, 13-15.
מה שהיווה אתגר משמעותי בקידום הפרויקט היה מחסום השפה, שכן רוב התלמידים בכיתה בגרמניה דיברו גרמנית וחלקם רוסית. הפרויקט כולו התנהל באנגלית וזו הייתה הזדמנות מצוינת להשחיז את היכולת שלנו בעל פה ובכתיבה.
בפגישה הראשונה חולקנו רנדומלית לשש קבוצות. בכל קבוצה כשישה תלמידים מישראל וכשני תלמידים מגרמניה. כבר בפגישה הזו הבנו שמדובר בפרויקט יוצא דופן. כל קבוצה ערכה היכרות עם חברי הצוות, הצגנו את עצמנו, פטפטנו, ולאט לאט השתחררנו מהלחץ והתחלנו ליהנות.
בפגישה השנייה הבנו שלא מדובר ב"שעת משחק", יש פה עבודה לעשות. על כל קבוצה היה לבחור נושא שמעניין את כל המשתתפים ומחבר בין שתי המדינות. היו קבוצות שהצליחו לגבש רעיון בזריזות, ומטבע הדברים - כאלה שפחות, בכל זאת, מדובר בתרבויות שונות, בשפות שונות וברעיונות שונים.
כתלמידי נחשון, אנחנו מורגלים בעבודת צוות, לכן מיד כשהצלחנו לגבש רעיון לפרויקט, חילקנו את המשימה השלמה לתתי משימות והקצנו משאבים לכל משימה. גם הכיתה מגרמניה מנוסה בשיטת העבודה הזו, והיא הוכיחה את עצמה גם הפעם ואפשרה לנו להגיע לתוצר המיוחל בלוח הזמנים שהוגדר לנו.
לרשותנו עמדו אמצעים דיגיטליים, וכל קבוצה הפיקה תוצר במחשב. בין התוצרים היו מצגת, סרטון, ספר דיגיטלי, תערוכה, אפילו מערכת לניהול למידה מרחוק בנינו. עבדנו על הפרויקט בכל יום חמישי, במשך חודשיים. זה לא היה פשוט. לפעמים אפילו מתסכל, מרגיז ומבלבל, אבל בסיכומו של דבר, זאת הייתה חוויה מיוחדת.
השפה לא הייתה האתגר היחיד. גם הבדלי התרבות עמדו בינינו. למשל, בגרמניה בשל ענייני פרטיות ואבטחת מידע אין חובה להפעיל מצלמה בזום. נוכחנו לגלות כמה קשה לנהל אינטראקציה עם אנשים בזום כאשר המצלמה שלהם כבויה, בדיוק כמו שהמורים התקשו להעביר שיעור כשכל הכיתה הסתתרה מאחורי ריבועים שחורים.
השקענו כל כך הרבה בפרויקט, גם על חשבון שעות הפנאי שלנו. הכול כדי להפיק תוצר שנהיה מרוצים ממנו, גם אם זה אומר להיפגש בזום באחת-עשרה בלילה. המחנכת שלנו, מיה ידובניק, עבדה צמוד אלינו ועזרה להתגבר על כל מכשול שעמד בדרכנו (והיו לא מעט כאלה).
לאחר חודשיים של עשייה, סוף סוף סיימנו. את הפרויקטים הצגנו בכנס תוצרים, אליו הזמנו גם את מנהלי בתי הספר, מנהל תוכנית נחשון ומספר מורים מקצועיים.
במהלך הפרויקט נרקמו קשרים מדהימים חוצי יבשות עם תלמידי כיתת נחשון מגרמניה, הרבה מעבר לציפיות שלנו. בעקבות זאת עלתה המחשבה לקחת בעתיד את שיתוף הפעולה צעד קדימה, לחילופי תלמידים בין שני בתי הספר.
אומנם עדיין אין ביכולתנו להיפגש עם חברינו מגרמניה, אך הקשר הדיגיטלי לא נפסק. חלק מהתלמידים שמרו על קשר עם כיתת נחשון הגרמנית דרך הדיסקורד - אפליקציה בסגנון זום, שנפוצה בקרב חובבי משחקי מחשב. הם מדברים ומשחקים יחד, והקשר ביניהם נפלא. ולא רק זאת: אור, תלמידת הכיתה, סיפרה שחבר צוות מגרמניה שלח לה איחולי מזל טוב ביום הולדתה, ויהונתן שיתף שצפה במשחק כדורגל עם חבר מגרמניה אליו התחבר בזכות תחום העניין המשותף. בימי "חומת מגן" התלמידים מגרמניה דאגו ושלחו הודעות לוודא שהכל בסדר איתנו.
התחברנו מאוד עם כולם, גילינו על תחומי עניין משותפים וצחקנו הרבה. נתגעגע למפגשים הקבועים, ואנחנו מקווים שנזכה להתראות שוב.
